בתי החולים הפסיכיאטריים הם מתקני עינוי במסווה של רפואה ועזרה

מרץ 2024 - ככה הורים יכולים להרוס את החיים של הילדים שלהם, תיעוד של ג' שאהב את אימו ובטח בה והיא בגדה בו ושלחה אותו לגיהינום הגרוע מכל. 

לפני 8 חודשים היה לי ויכוח עם אמא שלי. היא התקשרה למשטרה למרות שלא הייתה שום אלימות, רק חוסר הסכמה בנינו. לקחו אותי לשופט. השופט קבע הסתכלות,
לקחו אותי ל-5 ימים של הסתכלות באשפוז במחלקה סגורה.
מעולם לפני כן לא הייתי אצל פסיכיאטר ולא קיבלתי טיפול פסיכיאטרי.
מנהל המחלקה ד"ר ח' ורופאת המחלקה ד"ר ק' לא דיברו איתי ולא בדקו אותי.
כשהגעתי למחלקה לא אכלתי כי נגעלתי מרמת ההגיינה שם, המקום מלוכלך ויש עכברים בחצר.
רצו לתת לי כדורים ולא הסכמתי. הפסיכיאטר לא דיבר איתי בכלל. ואז חזרתי למשפט והחליטו לאשפז אותי לחודשיים.
כשהייתי בהסתכלות רק דיברו איתי האחים והאחיות. לא היה וידוא הוכחות, לא שאלו אותי מה היה מבחינתי, ישר אשפזו אותי.
בהמשך באשפוז, נתנו לי בכוח זריקה. הפשיטו אותי בכוח 3 בריונים ודחפו לי את הזריקה, למרות שלא הייתי אלים, לא היוותי סכנה כלשהי לעצמי או לסביבה, בסה"כ התוכחתי עם אמא שלי, דבר שקורה להרבה אנשים.
אחרי הזריקה לא יכולתי ללכת על הרגליים, לא יכולתי לעמוד, נהפכתי לזומבי, הייתי שבר כלי, לקחו ממני את עצמי, כפו עלי "טיפול" שהוא עונש.
מסביב ראיתי עוד הרבה אנשים שעברו עינוי דומה. בתי החולים הפסיכיאטריים הם מתקני עינוי במסווה של רפואה ועזרה.

המדינה הפכה אותה לזומבי ומסרבת לשלם קצבת נכות



טיפול בכפייה בחסות המדינה הרס חייה של צעירה . המדינה השליכה את הצעירה נכה פיזית ומנטלית ואת הקצבאות מקבלות העמותות.

אבסורד: חולת הסכיזופרניה חזרה להוריה בבת ים, אבל המדינה מסרבת לשחרר אותה , חופית כהן־אולאי  , 05.01.23,   ynet.

לטענת הורים לצעירה הסובלת מבעיות נפשיות, לאחר שאושפזה במוסד ומצבה הורע, הם החזירו אותה הביתה, אך המדינה אינה מחזירה להם את קצבתה וזכויותיה. האפטרופוס הכללי בתגובה: על המשפחה להגיש בקשה לבית המשפט

כבר שנה וחצי ש' בת ה־25 מבת ים, שמתמודדת עם סכיזופרניה, חיה בבית הוריה שמטפלים בה במסירות, אך המדינה מסרבת לשחרר להם את קצבאות הנכות שלה.

זוג ההורים נאבקו במדינה כדי להשיב אותה ממוסד סגור לביתה לאחר שהרגישו כי מצבה מחמיר. "מאז שהייתה צעירה אנחנו נאבקים ברשויות", מספרת האם. "היא מוגדרת כסכיזופרנית וכילדה הייתה בפנימייה המותאמת למצבה. כשגדלה היא הועברה למוסד סגור והמדינה הפכה לאפוטרופוס שלה. בכל פעם שבאנו לבקר אותה ראינו זומבי. היא הייתה כמו צמח וכולה מלאה בכדורים. זה הגיע למצב שלקחו אותה למיון והיא כמעט איבדה את המעיים.

"בשלב מסוים הבנו שאנחנו עלולים לאבד את בתנו ונלחמנו כדי להחזיר אותה הביתה. עמדנו מול הוועדה והסברנו שרק אנחנו יכולים להציל אותה, ולשמחתנו לפני שנה וחצי היא חזרה הביתה. האמנו שהרווחה תטפל בה ותעשה את הטוב ביותר עבורה, אבל זה לא מה שקרה".
"את קצבת הנכות שלה, את המענקים של הקורונה, את כל שעות הטיפול והזכויות שלה, מעבירים לעמותה בזמן שכבר שנה וחצי הילדה בכלל בבית"
למרות שהצעירה שבה הביתה, המדינה מסרבת לשחרר למשפחה את קצבאות הנכות שלה וזכויות נוספות להן היא זכאית.

"למרות ששנה וחצי היא בבית, העמותה מטעם הרווחה ממשיכה להחזיק באפוטרופסות. זה אומר שאת קצבת הנכות שלה, את המענקים של הקורונה, את כל שעות הטיפול והזכויות שלה, מעבירים לעמותה בזמן שכבר שנה וחצי הילדה בכלל בבית.
"יש לנו המון הוצאות, טיפולים יקרים כמו ריפוי בשחייה ומוזיקה, תרופות, פסיכולוג ופסיכיאטר פרטיים, וכל ההוצאות שמגיעות לאלפי שקלים ממומנות על ידנו, למרות שכל אדם במצבה זכאי לסבסוד והנחות מטעם המדינה, כמו נקודות זכות, שעות טיפול, הנחות בתשלומים וכדומה. בנוסף, אנחנו נאלצים להוציא גם הרבה כסף עבור ייעוץ משפטי, כי אין לנו איך להילחם בהם".
כעת המשפחה תובעת את המוסד והמדינה, ודורשת לקבל אפוטרופסות על הבת.

"למעשה, המשפחה לקחה עליה אחריות וצריך לדעת לשחרר", מסביר עו"ד יניב כהן שמייצג את המשפחה, ומוסיף: "למשפחה יש מאבק קשה עם רשויות הרווחה ומערכת המשפט העמותה עדיין מחזיקה באפוטרופסות עליה ועדיין מקבלת כספים וקצבאות עבורה. כך שלמרות שהמשפחה מחזיקה אותה באופן מלא היא לא מקבלת את הזכויות שלה. בית המשפט מפקח על התיק אבל הכל זז מאוד לאט".

אבסורד: חולת הסכיזופרניה חזרה להוריה בבת ים, אבל המדינה מסרבת לשחרר אותה , חופית כהן־אולאי  , 05.01.23,   ynet.


כשהילדים לא מקבלים את הטיפול הנכון, ככה זה נראה

מרץ 2024 - "הבת שלי ש' בת 14 (כיתה ט') אובחנה בשנה שעברה והיא בתפקוד גבוה. שיבצו אותה בביה"ס עם ילדות עם בעיות קשות, שלא מתאים לה.
בכיתה א' לפני 7 שנים הלכנו לפרופ׳ א'. הוא נתן לה ריטלין. בהתחלה היה בסדר, אבל אחרי בערך שנה התחילו תופעות לוואי של חוסר מנוחה, תיקים, חרדות.
בכיתה ב', לפני 6 שנים, הלכנו לנוירולוג פרופ׳ ו'. הוא נתן לה פוקלין וזה הקפיץ לה את החרדה. תוך חודשיים הילדה סבלה מהתקפי חרדה נוראיים.
בכיתה ג', לפני 5 שנים, ד״ר א' נתן לה אריפליי עם פלוטין. זה גרם להעלאה נוראית במשקל – תוך חודשיים עלתה 8 קילו, ואז ד״ר ו' החליף לפרפנל.
כתוצאה מכך היו תופעות לוואי של חוסר תפקוד, הילדה אפילו לא רצתה לכתוב – אפילו שתי מילים לא יכלה לכתוב. לא תפקדה בכיתה, גם לא בבית. ד״ר ו' דחף לה הרבה כדורים ואפילו ביה״ס התלוננו שהיא לא מתפקדת, במשך כמה חודשים.
אמרתי את זה לד״ר ו' ואז הוא עשה לה הפסקה. חודש אח״כ הילדה הצליחה לכתוב ולתפקד.
בכיתה ו' לקחתי אותה לרופאה ד״ר כ'. היא אבחנה אותה בהפרעת חרדה ונתנה לה ציפרלקס, חצי כדור. היו שוב בעיות, ד״ר כ' התחילה להציע שוב ריטלין ועוד תרופות, אבל זה היה נראה לי יותר מדי "זיגזג" של התרופות. 

תמונה נערה

שנה שעברה אבחנו אותה על הרצף.
בתחילת ספטמבר יצרתי קשר עם ד״ר פ', ראש מחלקה במרכז לבריאות הנפש גהה. היא רשמה לנו עוד כדור – הלידול. כתבתי לה שהחרדות הוגברו. ד״ר פ' אמרה ששבוע זה לא מספיק כדי לבחון את השפעת הכדורים ושנמשיך. כעבור בערך חודש הילדה לא היתה במצב טוב. הדיכאונות והחרדות הוגברו אפילו יותר, ניסיתי ליצור קשר עם ד״ר פ', אבל היא לא חוזרת אליי וממש נעלמה. בעקבות ההלידול הילדה פיתחה הפרעת אכילה ותוך חצי שנה ירדה כמעט 15 קילו, ועדיין סובלת מחרדות ודיכאונות.
יום אחד הילדה ניסתה לחנוק את עצמה, לקחנו אותה למיון. היא פונתה לגהה ל- 3 ימים ושחררו אותה. אמרו שזה טיפול בקהילה.
היא כבר שנה ללא מסגרת, והמצב הרגשי שלה לא טוב. עכשיו היא סובלת מהפרעת אכילה כי היא השמינה וזה עוד יותר גרם לה לבעיות רגשיות.
המצב ללא מסגרת גם החמיר את המצב עוד יותר. המצב לא טוב ואני לא יודעת איך לעזור לה, מאוד קשה לנו איתה. היא לא היתה ככה לפני הכדורים. יש לה התקפי חרדות כל הזמן, גם דיכאונות. היא לא בן אדם מאז התרופות.
בית הספר הפעיל עליי לחץ שאתן לה עוד תרופות. ובינתיים לא נותנים לי סל אישי, למרות שיש חוק חדש. המפקחת ח' ישבה איתי ועם המורות ואמרה לי שלא יאשרו לי את הסל כי לא מיציתי את התרופות.
הפסיכולוגית אמרה שהבעיות שלה זה בגלל הסביבה. דיברו אליי לא יפה. רצו לפתור את הבעיות בשנייה אחת עם תרופה וזהו, אבל זה לא עובד ככה ואנחנו בבעיה חמורה. "
אל תתנו לפסיכיאטרים לפגוע במוח של הילדים שלכם ולהפוך אותם למוגבלים מבחינה שיכלית.
תרופות פסיכיאטריות משבשות את היכולת.
פסיכיאטריה זה לא רפואה ולא מדע, זו הונאה.
מתוך עמוד של ״עמותת מגן לזכויות אנוש״