ינואר 2023 -
הגורם הראשון:
הרבה מרץ שהילד עוד לא למד לשלוט בו (זה מתבטא בחוסר נוחות בשעת ישיבה או הקשבה מתמשכת ('קוצים בישבן').
ילדים
מוכשרים הם בדרך כלל פעלתניים יותר מאחרים. הם שמחים יותר, יצירתיים יותר,
מלאי חיים יותר (הבדרנים, אוהבי הספורט התחרותי, חובבי המוסיקה, אוהבי
האקשן במחשב, ואוהבי היצירה בכלל). לילדים מוכשרים יש הרבה אנרגיה. כילדים
הם בסך הכול לא מאומנים לשלוט על אנרגיה כה רבה למשך שעות ארוכות. האבסורד
הגדול הוא שברגע שנותנים להם לבצע משימות(במקום לשבת ולהקשיב ללא מעש) הם
מתמלאים נכונות ורצון לשתף פעולה, וירגישו סיפוק כאשר יאפשרו להם להיות
עסוקים בעשייה ממשית.
הטיפול: אימון הדרגתי של הילד בתרגילי שליטה עצמית ונינוחות.
כאשר מאמנים את הילד לשבת בנוחות, להקשיב בנוחות ולהתבטא בנוחות הוא לומד
לשלוט טוב יותר במרץ שלו ובדחפים שלו. הוא מפסיק, לדוגמא, להשתמש באלימות
כאשר הוא כועס. הוא פשוט משתמש במילים כדי לבטא את עצמו. אימון כזה מעלה
מאד גם את הביטחון העצמי שלו.
גם רגישות רבה לרעשים או למגע היא חוסר נוחות שמטופלת בדיוק באותה צורה.
גם טראומות שעברו על הילד כמו
לידת מלקחיים או ואקום, הריון קשה של האם, גירושין של ההורים או אובדן של
אדם קרוב גורמים למה שמכנים 'בעיות רגשיות'. גם אלה הופכים להיות פחות
משמעותיים לאחר שהילד הופך נינוח יותר, ומסוגל לבטא עצמו טוב יותר.
הגורם השני:
הצטברות של חומר לימוד שלא הובן במלואו, שגורם לילד לאבד קשב, להשתעמם ואף לרצות לצאת מהכיתה.
זה מה שגורם לילד לאבד עניין במה שהמורה אומרת או במשימות שקיבל בשיעורי הבית. ככל שהילד מלא חיים יותר, קל יותר לראות עליו שלא הבין משהו בחומר.
הוא פשוט עושה משהו אחר: מפטפט, מקשקש, מצייר, מספר בדיחה. ככל שהילד מלא
חיים, כל חוסר עניין שלו, בגלל חומר שלא הובן, עלול להפוך להפרעה לשיעור.
זה נכון בכל גיל.
הטיפול: ללמד את הילד כיצד ללמוד. מי
שיודע כיצד ללמוד יודע כיצד להתגבר על כל המכשולים שנתקלים בהם בשעת
למידה: חוסר הבנה, שעמום, חוסר ריכוז, חוסר חשק וכו', שמופיעים תמיד כאשר
לא באמת מבינים את החומר. היכולת ללמוד לבד איננה מוקנית כמעט בבית הספר
כנושא נפרד, למרות שזו אולי היכולת החשובה ביותר שקיימת. לכן עד סוף התיכון
הילד צריך להיות תלוי במורים ש"יאכילו" אותו. לאחר שרכש יכולת ללמוד יש להשלים לילד כל חומר מוקדם יותר שלא הבין במקצועות שבהם הוא מתקשה. תכנית זו מצילה ילדים רבים מסטיגמה של תלמידים כושלים, ומשנה לחלוטין את גישתם ללימודים וללמידה. .
הגורם השלישי:
מבוגרים 'חסרי סבלנות' או 'גורמי לחץ' בסביבתו של הילד, שמערערים אותו (זהו גורם נפוץ למה שמכנים 'בעיות רגשיות').
מסתבר
שישנם מבוגרים חסרי סבלנות ומלחיצים. הורה או מורה כזה לא מאפשרים לילד
להאמין בעצמו. הם מתרתחים בקלות, ביקורתיים ללא הרף, לא מתעניינים, דורשים
ציות מיידי, לא סלחניים, חסרי פשרות, לא נותנים לילד זמן להסתגל, להבין
או להתאושש. לא מאפשרים לו להרגיש חשוב או מצליח אלא כושל. אנשים כאלה
יכולים לערער מאד את נפשו של הילד, ולגרום לכל הבעיות הרגשיות שאנחנו
מכירים, שמתבטאות אצלו בעצבנות, כעסים, חרדות, התנהגות אלימה, בלבול וחוסר
אחריות. אלה מובילים ליותר ענישה, השעיות והקצנה בהתנהגות הילד כגודל הלחץ
שמופעל עליו.
לא תמיד קל לאתר מורים 'גורמי לחץ'. אלה
הם מורים שמתייחסים לתלמידים באופן מתנשא, מפחיתים בערכם, מתעלמים
מהמאמצים שלהם, זועפים, ושאינם פופולאריים בקרב התלמידים. התלמידים 'עושים
להם דווקא', מתחצפים ומתגרים, וממש נלחמים בהם. תלמידים עשויים לחלות
בהשפעתם בכל מיני תחלואים פסיכוסומאטיים, כאבי בטן, כאבי ראש, ואף הרטבת
לילה. חלקם יסרבו להגיע לבית הספר בגללם.
הטיפול:
1. אימון של ההורים כיצד להשיג שיתוף פעולה מילדים ללא ענישה (הדרכת הורים חייבת לכלול אימון מעשי)
2.
דרישה של ההורים מהמורים למצוא מה הילד עושה טוב, גם אם מדובר במעט מאד,
ולהקפיד לציין זאת לכל הצדדים, בשילוב עם עצימת עין מדי פעם כאשר הוא חוזר
לסורו.
3. אימון הילד כיצד לתקשר עם מבוגרים וילדים מלחיצים מבלי לצאת מהכלים.
האימון הזה, בשילוב עם תרגילי שליטה עצמית ותקשורת נינוחה מהסעיף
הראשון מביא לכך שהקשיים והתסכולים של הילד פוחתים, וכך גם יכולתו ללמוד
ולהתקדם. עזרה כזו יכולה להפוך את הילד לשמח יותר ולהאמין בעצמו.
לא
ניתן להשיג שיפור מלא אם לא מוודאים שההורים עצמם לא "מאלפים" את ילדיהם
בשיטות הפסיכולוגיות של 'גבולות', ציות עיוור והכנעה באמצעות איומים
וענישה.
הגורם הרביעי:
בעיות גופניות שמטרידות את הילד.
בעיות
ראייה או שמיעה, בעיות עיכול, בריחת שתן, קשיים בשינה, הם רק דוגמה. בעיות
כאלה מציקות לילד ולא מאפשרות לו להיות נינוח במסגרת הלימוד. גם חוסרים תזונתיים ותזונה לא נכונה עלולים לגרום לאי נוחות גופנית שיכולה להתבטא בעייפות, עצבנות ואי שקט.
הטיפול:
אם הבעיה גופנית, ניתן לפנות לרופא המשפחה, שיערוך
בדיקות גופניות, ויטפל במה שהתגלה. זהו המקום היחיד שבו יש מקום להיוועץ
ברופא בהקשר לבעיות קשב. רופא מטפל בגוף, ואילו הפסיכיאטר רק מזיק לגוף
כאשר הוא רושם לילד כדורי מרץ גורמי תלות כדוגמת הריטלין והקונצרטה, אשר לא
מטפלים בגורמים למצב, ורק יוצרים את האשליה, למשך השפעתו של הכדור, שהבעיה
נפתרה.
אם הבעיה תזונתית, כדאי להיוועץ במטפל טבעי או בתזונאי/ת.
תזונה מתאימה, תוספי מזון רבים (אומגה 3, ויטמינים שונים וכו'), טיפול
הומיאופטי, טיפול בפרחי באך, דיקור סיני, וטיפולים רבים אחרים עשויים לתמוך
מאד בילד ובגופו, אולם כדאי מאד לבחון היטב ולא לשכוח לבדוק את כל ארבעת
הגורמים שהזכרתי, ולוודא שכל גורם שלא טופל עדיין, יטופל.
הכלים הללו עובדים והצילו ילדים רבים!
