גילוי מחריד: ד"ר הנס אספרגר סייע לנאצים לשלוח ילדים למותם

ד"ר הנס אספרגר - הזוועות נחשפות

גילוי מחריד: ד"ר אספרגר סייע לנאצים לשלוח ילדים למותם , אלי לאון , ישראל היום , 20.04.2018

מחקר חדש: רופא הילדים האוסטרי, שעל שמו קרויה התסמונת האוטיסטית, שיתף פעולה עם הגרמנים בתוכנית טיהור הגזע הנאצית • "תמיכה בתוכנית של עיקור בכפייה והמתת חסד"


מחקר חדש חושף כי הרופא האוסטרי ד"ר הנס אספרגר, שהיה אחראי לגילוי תסמונת אספרגר בקרב הלוקים באוטיזם, שיתף פעולה עם המשטר הנאצי ואף שלח ילדים למותם.
על פי המחקר ההיסטורי של הרווינג צ'ך, שפורסם בכתב העת הרפואי "Molecular Autism" (אוטיזם מולקולרי), ד"ר אספרגר תמך בתוכנית האותנזיה (המתת חסד) הנאצית, שבמסגרתה הוצאו להורג אלה שהוגדרו כ"לא כשירים" כחלק מתוכנית "טיהור הגזע הארי" הנאצית.
ד"ר אספרגר נחשב לפורץ דרך כרופא ילדים וכמומחה לפסיכיאטרית ילדים. הוא קידם את ההבנה הרפואית בחקר האוטיזם והספקטרום האוטיסטי אך מסמכים שהתגלו בארכיונים במהלך מחקרו של צ'ך, שנמשך שמונה שנים, חשפו את עברו הנאצי.

המסמכים האלה כללו תיקים אישיים של ד"ר אספרגר ותיקים רפואיים של חולים שבהם טיפל. בעזרתם צ'ך חשף כי אספרגר נהג להפנות קטינים למחלקה רפואית בווינה, שפיגלגרונד, שם רוכזו אותם "בלתי ראויים לחיות" לדידם של הנאצים. בין 1940 ל־1945 קרוב ל־800 קטינים מצאו את מותם באגף רפואי זה. רבים מהם נרצחו.

"מחקר דקדקני"

בהודעה משותפת של עורכי כתב העת "אוטיזם מולקולרי", סימון ברון־כהן, עמי קלין, סטיב סילברמן וג'וזף בוקסבאום, הם בירכו על הגילויים שהיו תוצאה של "מחקר דקדקני" ששפך אור על "עשרות שנים של ספקולציות לגבי טענותיו של אספרגר כי הוא נהג באופן אכפתי במטופליו". לדבריהם, "מידת מעורבותו של אספרגר נותרה במשך שנים שאלה פתוחה".

עורכי כתב העת ציינו כי כאשר המונח "תסמונת אספרגר" נטבע לראשונה ב־1981 על ידי ד"ר לורנה וינג, "היא ואנחנו כמדענים ורופאים, כמו גם קהילת האוטיזם הרחבה יותר, לא היינו מודעים לברית הקרובה ולתמיכה של הנס אספרגר בתוכנית הנאצית של עיקור בכפייה והמתת חסד".
בין הממצאים של צ'ך היתה תמונה של הרתה שרייבר, שסבלה מדלקת המוח (אנצפליטיס), ומתה מדלקת ריאות שלושה חודשים לאחר העברתה לשפיגלגרונד בהוראתו של אספרגר יום לאחר יום הולדתה השלישי. הוא הורה על העברתה לשם מפני ש"היא הפכה לנטל בלתי נסבל על אמה" וההערכה היתה כי אי אפשר לרפא אותה. דגימה של מוחה של הרתה שנמצאה בצנצנת במרתף של שפיגלגרונד נקברה ב־2002.
עם זאת, לא נמצאו ראיות לכך שאספרגר נהג לבצע "המתת חסד" במטופלים עם מאפיינים פסיכולוגיים מובהקים שכינה "פסיכופתים אוטיסטיים", מונח ששונה לתסמונת אספרגר. מנגד צ'ך ציין כי נמצאו ראיות לגישה האדיבה כלפי מטופליו שאספרגר ואחרים התפארו בה מאוחר יותר. צ'ך גם לא מצא ראיות ל"אופטימיות הפדגוגית" של אספרגר, שלפיו אפשר היה לטפל בחלקם או לרפאם.

משרד הבריאות יגביל קשירות בבתי חולים פסיכיאטריים

משרד הבריאות יגביל קשירות בבתי חולים פסיכיאטריים , עידו אפרתי , 09.04.2018
הנהלים יתירו קשירות רק אם קיים חשש גדול לסכנת חיים או לפגיעה חמורה. אנשי מקצוע וחברי הוועדה שדנה בנושא אומרים שההגבלות הן שיפור של המצב הקיים, אך כי היא אינן מספיקות

משרד הבריאות פרסם הנחיות חדשות שנועדו לצמצם את השימוש בקשירת מטופלים בבתי החולים הפסיכיאטריים. ההנחיות מפרטות באילו מצבים ניתן לעשות שימוש בקשירת מטופלים ובאילו מקרים חל איסור לעשות כן. המשרד מפרסם את הנהלים בהמשך להמלצות ועדה בראשות ד"ר בועז לב, אך אנשי מקצוע ואף חברים בוועדה מבקרים את הנהלים החדשים ואומרים שאינם מחמירים לגבי השימוש בקשירה כמו טיוטות קודמות. עוד נאמר שנעדרים מההנחיות סעיפים חשובים המגבילים את השימוש בקשירה ועליהם המליצה הוועדה.

מיטת קשירה בבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה, ב-2016 - צילום: רמי שלוש

 כיום, קשירת מטופלים (הגבלה מכאנית) ובידודם בבתי חולים פסיכיאטריים מותרת על פי סעיף בחוק לטיפול בחולי נפש, הקובע כי "שימוש באמצעי כפייה לגבי חולה מאושפז ייעשה רק במידה הדרושה לצורך הטיפול הרפואי בו או כדי למנוע סכנה לעצמו או לזולתו" . בחסות הגדרה כללית זו נקשרים אלפי מטופלים מדי שנה.

הנהלים החדשים קובעים כי אין לקשור או לבודד מטופלים כאמצעי ענישה, חניכה או הרתעה, למטרת עיצוב התנהגות המטופל, בעת סירוב למלא הוראות או במצבים של אי שקט שאינם מסכנים את הסובבים. "ניתן להוציא הוראת הגבלה רק כאשר קיים חשש, ברמת ודאות גבוהה, לסכנת חיים או לפגיעה חמורה במטופל או בזולתו", נכתב במסמך, שבו מצוין גם כי יש להעדיף בידוד על פני כפיתת המטופל למיטה בארבעת גפיו.

על פי ההנחיות החדשות, רק רופא רשאי להורות על קשירה או בידוד, ורק לאחר בדיקה פיזית של המטופל ולמשך שעה בלבד. לאחר השעה ולאחר בדיקה נוספת, רשאי הרופא להאריך את ההגבלה בשעה נוספת. הארכות נוספות הן באישור רופא מומחה, מנהל מחלקה ומנהל בית החולים, בהתאם למשך ההארכה. עוד קובעים הנהלים כי איש צוות מחויב להסביר למטופל את הסיבה שבגינה הוא נקשר וליידע את בני משפחתו בהקדם האפשרי. "לאורך כל זמן ההגבלה יש להבטיח למטופל תנאי נוחות בסיסית, לרבות אוכל, שתייה, יציאה לשירותים", נכתב.

למרות שההנחיות נכתבו בהמשך להמלצות ועדה שדנה בנושא, הן זוכות לביקורת מצד אנשי מקצוע, בהם חברים בוועדה, שחלקם התוודעו אליהן רק לאחר שפורסמו. חלקם אומרים כי הנוסח אינו תואם את המלצות הוועדה, בהן הקביעה העקרונית שקשירת מטופל היא לא טיפול. עוד הם אומרים כי חסרה הגדרה ברורה יותר של התנאים הקיצוניים בהם בלבד יש לקשור מטופל, כמו בעת סכנה ודאית ומיידית.

לדברי אחת מחברות הוועדה והיועצת המשפטית של "בזכות" (המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות), עורכת הדין שרון פרימור, ההנחיות החדשות הן הישג במאבק להבטחת כבודם וזכויותיהם של מטופלים באשפוז פסיכיאטרי. "מעתה לא ניתן לקשור או לבודד מטופלים במצבים רבים שהיו מקובלים בעבר", אמרה, אך הוסיפה כי למרות המלצת הוועדה להטיל איסור נחרץ על קשירות ובידוד, "בחר מנכ"ל משרד הבריאות ללכת רק את מחצית הדרך".

בסיוע המשפטי של משרד המשפטים, שמייצג מטופלים בהליכים משפטיים, אומרים כי פרקטיקת הקשירות והבידודים של מאושפזים בכפייה היא פגיעה בזכויות אדם בסיסיות. "לצד השיפור שחל עם פרסומו של החוזר", הוסיפו, "הרי שטרם הושלמה המשימה, ובמספר נקודות אף חלה נסיגה של ממש". לדבריהם, "אין כל התייחסות לזכותו של מטופל לקבל סיוע משפטי לצורך ייצוגו בבית המשפט, ואין כל הגבלה מקסימאלית של הזמן שבו ניתן לקשור או לבודד מטופל".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "למרות הביקורות, אנו בטוחים שהחוזר ימשיך את התנופה בה נמצאת המערכת הפסיכיאטרית ושינויי העומק המתחוללים בה וימשיכו לקרות בה. אנו גאים בעבודת בתי החולים, שעוד לפני שיצא החוזר הביאו להפחתה של למעלה מ-60% בהגבלות".

זינוק במספר האמריקאים שנוטלים כדורים נגד דיכאון במשך שנים - ומתקשים להפסיק

זינוק במספר האמריקאים שנוטלים כדורים נגד דיכאון במשך שנים - ומתקשים להפסיק , בנדיקט קרי ורוברט גבלוף, ניו יורק טיימס , 09.04.2018

מאז שנת 2000 שילש עצמו שיעור האמריקאים הנוטלים את התרופות במשך חמש שנים לפחות, ורופאים מדווחים על תופעה מדאיגה: קושי להיגמל מהתרופות, שלעתים ניתנות ללא בדיקה מעמיקה

ויקטוריה טולין רכנה מעל שולחן המטבח וניסתה לשאוב בעזרת טפטפת קטנה מעט נוזל מתוך בקבוקון. במבצע עדין, שהפך לשגרה יומיומית, מנסה טולין להקטין בהדרגה את מינון התרופה נגד דיכאון שהיא נוטלת בשלוש השנים האחרונות, על מנת להיגמל לחלוטין.

"זה מה שאני עושה - מנסה להתמודד עם הסחרחורות, הבלבול, העייפות, כל תסמיני הגמילה", סיפרה טולין, בת 27, מטאקומה בוושינגטון, שנדרשו לה תשעה חודשים להיגמל מהתרופה שנטלה, זולופט. "לא הצלחתי לסיים את לימודיי לתואר אקדמי", אמרה, "רק עכשיו אני חשה שאני מסוגלת לחזור לחברה ולשוק העבודה".

טולין אינה מקרה יוצא דופן. השימוש בתרופות נגד דיכאון לטווח ארוך הולך ומתפשט בארה"ב - כך עולה מנתונים פדרליים שניתח הניו יורק טיימס. לפי הנתונים, כ–15.5 מיליון אמריקאים נוטלים תרופות במשך לפחות חמש שנים. מספרם כמעט הוכפל מאז 2010, והוא גדול פי שלושה בהשוואה לשנת 2000.

בדומה לטולין, כמעט 25 מיליון אמריקאים מעל גיל 18 נוטלים תרופות נגד דיכאון במשך לפחות שנתיים - עלייה של 60% מאז 2010. הניו יורק טיימס ניתח נתונים שנאספו מאז 1999 כחלק מהסקר הלאומי לבריאות ולתזונה. על פי הנתונים, יותר מ-34.4 מיליון בוגרים נטלו תרופות נגד דיכאון בשנים 2014-2013, זאת לעומת 13.4 מליון בסקר שנערך בשנים 1999 ו-2000.

"אנחנו עדים לעלייה במספר המטופלים הנוטלים את התרופות ללא הגבלת זמן", אמר ד"ר מרק אולפסון, מרצה לפסיכיאטריה באוניברסיטת קולומביה. אולפסון וד"ר ראמין מוג'טבאי, מרצה לפסיכיאטריה באוניבסיטת ג'ון הופקינס, סייעו לנתח את הנתונים.

הבעיה בצריכת תרופות נגד דיכאון היא שהן עלולות להזיק למטופל. תרופות אלו עשויות לגרום לאדישות, לעלייה במשקל ולבעיות מיניות כמו היעדר תשוקה או בעיות בזקפה. מטופלים המשתמשים בתרופות במשך תקופה ארוכה מדווחים על תחושת אי נוחות, ושנטילת התרופה היומית גורמת להם לפקפק בכוחותיהם הפנימיים.

רבים מהמטופלים המנסים להפסיק ליטול את התרופות מעידים כי הם אינם מסוגלים לעשות זאת. באחרונה נערך סקר בקרב 250 מטופלים המשתמשים בתרופות פסיכיאטריות במשך תקופה ארוכה, רובן נגד דיכאון. כמחצית מהמטופלים שהפחיתו את המינון בהדרגה ציינו כי סבלו מתסמיני גמילה קשים. כמעט מחצית מאלה שניסו להפסיק לא הצליחו לעשות זאת בגלל התסמינים.

התרופות סייעו למיליוני בני אדם להתמודד עם דיכאון וחרדות, ונחשבות לאבני דרך בטיפול הפסיכיאטרי המודרני. רבים מפסיקים ליטול את התרופות ללא קושי, וייתכן שמדובר ברוב המטופלים. אבל העלייה בשימוש ארוך טווח היא תוצאה של בעיה לא צפויה שמתרחבת - רבים מהמטופלים מעידים שאינם יכולים להפסיק להשתמש בתרופה בשל תסמיני גמילה.

בעבר סברו חלק מהחוקרים כי חלק מהמטופלים עלולים לסבול מתסמיני גמילה, וכינו זאת "תסמונת הפסקת טיפול". עם זאת, יצרני התרופות והגופים המפקחים לא השקיעו מחשבה רבה בגמילה מהתרופות. היה מקובל לחשוב שתרופות נגד דיכאון אינן ממכרות וכי התועלת שלהן עולה משמעותית על הנזקים שעלולים להיגרם כתוצאה מהשימוש בהן. בתחילת הדרך קיבלו התרופות אישור לשימוש לטווח קצר, לאחר ניסויים שארכו בדרך כלל כחודשיים. גם היום אין מידע רב לגבי שימוש ארוך טווח בתרופות.

אחרי שתרופה מקבלת אישור, רופאים בארה"ב יכולים לרשום אותה לפי ראות עיניהם. היעדר הנתונים הנוגעים לשימוש לטווח ארוך לא מנע מרופאים לרשום תרופות נגד דיכאון לעשרות מיליוני אמריקאים לתקופות בלתי מוגבלות. "רוב המטופלים מקבלים מרשמים לתרופות אלו מרופא המשפחה שלהם, אחרי ביקור קצר שבו לא נבדקים תסמינים של דיכאון קליני", הסביר ד"ר אלן פרנסס, פרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת דיוק, "בדרך כלל יש הקלה, אך לפעמים הסיבה לכך היא אפקט הפלצבו, או שהבעיה פשוט חלפה עם הזמן. המטופל והרופא לא יודעים זאת, ומייחסים לתרופה השפעה מיטיבה ללא הצדקה".

חרף הבעיות, אין פירוש הדבר שכל מי שנוטל תרופות נגד דיכאון ללא הגבלת זמן צריך להפסיק. רוב הרופאים סבורים שיש קבוצה של מטופלים שנטילת תרופה ללא הגבלת זמן מסייעת להם, אבל הם חלוקים בדיעותיהם בנוגע לגודל הקבוצה הזו.

יצרני התרופות אינם מכחישים שמטופלים מסוימים סובלים מתסמיני גמילה קשים. "ההסתברות להתפתחות תסמונת הפסקת הטיפול משתנה מאדם לאדם, ותלויה באופי הטיפול ובמינון", אמר תומס ביגי, דובר חברת פייזר שמייצרת תרופות נגד דיכאון. המלצתו של ביגי למטופלים היא להיעזר ברופאיהם כדי להפסיק את השימוש בהדרגה. לדבריו, לפייזר אין נתונים הקשורים לשיעורי הנגמלים. יצרנית התרופות איליי לילי אמרה כי החברה מאמינה בבטיחות וביתרונות של התרופות, אך לא ציינה מה מידת השכיחות של הופעת תסמיני גמילה אצל מטופלים.

הקשר המחריד בין פסיכיאטריה לשואה

אפריל 2018 - צפו בסרטון הסוקר את ההיסטוריה של פסיכיאטריה בגרמניה, וכיצד פסיכיאטרים למעשה השתמשו בהיטלר כדי להוציא לפועל את חזונם ל"היגנייה גזעית".

חולה על כדור: מה קיבלתי תמורת השתתפות בקליפ של אייל גולן

חולה על כדור: מה קיבלתי תמורת השתתפות בקליפ של אייל גולן , ליאור דיין, מעריב , 08.04.2018

כשזהר שר ״יום יום אני הופך מחומר לאבק״, אני מאמין לו, והמילים אפילו מקבלות משמעות רחבה יותר בסבטקסט. יש לו יתרון גדול על אייל גולן - הוא באמת חי חרא של חיים

מתוך הקליפ: "אל תלכי לי" של אייל גולן

למה אני מפקפק בקיומו של האל? בגלל 5 בספטמבר 1997. מה קרה בתאריך הזה? אמא תרזה הלכה לעולמה לאחר 87 שנים של עבודת קודש הומניטרית. אבל האמת היא שאף אחד לא ממש שם לב לזה. למה? כי כמה ימים לפני כן הנסיכה דיאנה נהרגה בתאונת דרכים, והעולם רעש וגעש. מרוב מהומה ושידורים חיים וכותרות ענק ואלטון ג׳ון, אף אחד לא שם לב שמאמא תרזה כבר לא איתנו. מרוב שיק וגלאם של הנסיכה, אף אחד לא שם לב שהאישה שהפכה למילה נרדפת לפעילות צדקה הלכה לעולמה.

אם האל היה איתנו, הוא היה דואג שאמא תרזה לא תמות כמה ימים אחרי דיאנה. אם היה כזה, אני בטוח שהוא היה דואג לצייד אותי בכישרון לכדורגל (בעמדת הקשר), לא הייתי מתעסק בכתיבה אלא במשהו שבאמת מועיל לעולם - להגביה כדורים מאמצע המגרש אל החלוצים. אם היה, הוא היה דואג שהמטבוליזם לא היה מתעלל בכל מי שעבר את גיל 30. אם היה, תוכנית הבוקר של טל ואביעד הייתה מתאימה את עצמה לשעון שלי ומשודרת יותר מאוחר, באזור 11. אם היה, הוא היה דואג שארוחת ביג מק במקדונלד׳ס הייתה נחשבת להוצאה מוכרת במס הכנסה.

האמת היא שפעם השתתפתי בקליפ של אל, כלומר הדבר הכי קרוב אליו - אייל גולן - עבור 12 כדורי ריטלין. זה היה לפני עשר שנים בערך, בתקופה הקשה שלי, שבה הייתי מוכן לעשות דברים אפילו יותר גרועים בשביל כדורים. לנדב את הפרצוף שלך לטובת הצלילים של אייל גולן זה לא כבוד גדול בעיני. הדיסוננס שקיים בשירים שלו לבין המציאות שלו - שעליה אנחנו שומעים בדרך כלל אצל גיא פינס - הופך אותו לטעמי למוצר מזויף.

כשאני שומע את אייל גולן מזמר שהוא ״יושב בחוף הים מחשבות מפה לשם, אולי טעיתי שאמרתי לך ללכת, ברוח האוויר מתקרב לו האביב, אך בלבי בתוך תוכי השלכת, אני שוחה בים של מחשבות איך אישן בלעדייך בלילות״, קשה לי להאמין לזה. כבר ראינו מספיק תמונות שלו עם דוגמניות בשביל להבין שאין לו בעיות שינה ושהוא לא הטיפוס שיושב בחוף הים ומהרהר בקשיים שלו עם נשים.

הדיסוננס הזה בא לידי ביטוי במיוחד בפרויקט שבו הוא שר ״דואטים״ עם זהר ארגוב, כלומר עם קולו של זהר ארגוב. כשזהר ארגוב שר ״יום יום אני הופך מחומר לאבק״, אני מאמין לו, והמילים אפילו מקבלות משמעות רחבה יותר בסבטקסט. כשאייל גולן שר את השורה הזו, זה לא ככה. לזהר יש יתרון גדול על גולן - הוא באמת חי חרא של חיים ולכן יכול לשיר עליהם ועל הקשיים שלו. מעבר לזה, גם הקול של זהר הרבה יותר עוצמתי ומרטיט, אבל זה כבר משהו שהוא בגדר העדפה אישית שלי.

זוהר ארגוב / יום יום



בניגוד להרבה ימים מהתקופה ההיא, את היום שבו נתתי את הופעת המשחק הכושלת בקליפ של גולן אני זוכר היטב. איש ההפקה התקשר ואמר שאין להם כסף, אבל זה כבוד להשתתף בקליפ של הזמר הלאומי. אני אמרתי שכבוד לא מעניין אותי, מה שמעניין אותי זה כדורים. כעבור רבע שעה הוא התקשר והודיע שהשיג 12 כדורי ריטלין.

״רגע״, אמרתי לו, ״מאיזה סוג?״.

״מה זאת אומרת?״.

״יש שלושה סוגים של ריטלין - הרגיל, ה־SR, וה־LA״.

״מה זה משנה? זה לא הכל ריטלין, כאילו אותו הדבר?״.

״מה זה משנה? לכל כדור יש מנגנון פעולה שונה שמביא איתו חוויה שונה. זה כמו שתגיד לי שחדר רגיל בבית מלון זה אותו הדבר כמו סוויטה. תסתכל מה כתוב על הקופסה ותגיד לי איזה סוג זה״.

״או־קיי״, הוא אמר, ״זה של ה־SR״.

״אני מגיע״, אמרתי מיד. הסוג הזה היה האהוב עלי.

״אתה רוצה לשמוע קודם את השיר של אייל? להתחבר אליו?״, שאל איש ההפקה.

״לא״, אמרתי, “אם יש כדורים, אני שם. בבקשה רק תכין לי כוס מים ליד הכדורים ותרשום כבר עכשיו על הקופסה: ״נא לא לגעת, שמור לליאור״.

אני מניח שאם היה אלוקים, הוא היה מסדר שהתשלום על הקליפ יהיה מכון גמילה פרטי ולא 12 כדורי ריטלין. אבל למזלי יש לי את אמא שלי, שלא הרבה זמן אחרי אותו היום דאגה לשלוח אותי למכון בלוס אנג׳לס, בשם ״liberty house״ (״בית החירות״), שעזר לי לצאת מעבדות (לחומר) לחירות. ומאז ועד היום לא מצאתי את עצמי עושה דברים קשים כמו להשתתף בקליפ של אייל גולן. חג חירות שמח.