ינואר 2021 - איך זה שבבתי הספר ממליצים על אבחונים המובילים לשימוש בסמים מסוכנים של אלפי ילדים? איך התחילה חתירה תחת הלמידה
ניתן לחזור אחורה ולאתר את החתירה תחת החינוך והערכים המסורתיים אצל הפסיכולוג הגרמני, וילהלם וונדט מאוניברסיטת לייפציג, שייסד את "הפסיכולוגיה הניסיונית" ב- 1879. וונדט הצהיר שהאדם הוא חיה ללא נשמה וטען שמחשבה היא בסה"כ תוצאה של פעילות מוחית- הנחה מזויפת שנותרה בסיס הפסיכיאטריה עד עצם היום הזה.
לאט אך בבטחה, השקפות אלו החלו לחדור לתוך בתי הספר שלנו באמצעות הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה..
וונדט היה תומך נלהב של גוטלייב פיכט, ראש המחלקה הפסיכיאטרית באוניברסיטת ברלין בשנת 1810. פיכט האמין כי "יש לכוון את החינוך להרס הרצון החופשי עד לנקודה שתלמידים לא יהיו מסוגלים .... לחשוב או לפעול בשום אופן מלבד האופן בו רצה מחנכם".
הפסיכולוג החינוכי רב ההשפעה, פרידריך וילהלם מומן, פרופסור לפילוסופיה וחינוך באוניברסיטת לייפציג, חיפש לשנות בקיצוניות את בתי הספר על ידי "דיכוי הנטיות הטבעיות של הילד". ספריו על "היגיינה מנטלית בבתי הספר" נכנסו לרשימת הקריאה הנדרשת של כמה דורות של סטודנטים לחינוך בגרמניה. הוא הפיץ את הרעיון שיש להשתמש בבתי הספר כדי "למנוע אירועים של בריאות הנפש".
בספרו מ- 1929, עקרונות בסיסיים של חינוך, ( Elementary Principles of Education) קרא ת'ורנדייק לצמצום היסודות החינוכיים: "תרגילים מלאכותיים, כגון תרגולת הפונטיקה, לוח הכפל וכתיבת תנועות פורמלית, הם בזבוז זמן. נושאים כגון חשבון, שפות והיסטוריה כוללים בתוכם תכולה בעלת ערך מועט ביסודה". עם רקע פסיכולוגי הלקוח מהתיאוריה של וונדט, לא ראה ת'ורנדייק את התלמידים כאנשים בעלי רצון משלהם, או כבעלי יכולת לבחור ולהחליט. הוא ראה בתלמידים חיות הניתנות להפעלה באמצעות גירוי-תגובה. "מטרת המורה", טען ת'ורנדייק, "לייצר את הרצוי ולמנוע שינויים לא רצויים בבני אדם על ידי יצירה ומניעה של תגובות מסוימות".
שימו לב למר קרנגי: - רלף טיילר, נשיא קרן קרנגי (המספקת מימון פרטי לחינוך ולאבחונים),
ב"עקרונות בסיסיים של תוכניות לימוד והדרכה" "מטרתו האמיתית של החינוך ...להביא לשינויים משמעותיים ב"דפוסי ההתנהגות" של התלמידים". הכוונה הייתה להתמקד ברגשות הילד, בתחושותיו ואמונותיו. מטרה משנית היא האינטלקטואל שלו.
על המורים היה לחפש תוצאות פסיכולוגיות. פסיכולוגים ופסיכיאטרים טענו שיש לסלק שלושה סוגי "מתחים" מבתי הספר: 1) כישלון לימודי, 2) תכנית לימודים המתמקדת בחינוך אקדמי, 3) נהלים חינוכיים. לכישלון הלימודי התייחסו כאל "האיש הרע", שהוביל ל"תחושות של נחיתות" ולבעיות התנהגותיות, כגון בריחה מבית ספר וגישה לא חברתית. הפתרון היה לסלק את הדגש על האקדמי ובכך, לפתור את התלמיד והמתח הכרוך בכישלון לימודי.
בשנת 1945, הפסיכיאטר הקנדי ג'. ברוק צ'יסהולם, מנהל ארגון הבריאות העולמי (WHO) ומייסד שותף של הפדרציה העולמית לבריאות הנפש (WFMH), טען כי המושגים "טוב ורע" גרמו ל"תסכול, לרגשות נחיתות, לנוירוזה ולחוסר יכולת ליהנות מהחיים". על כן, "פרשנות
מחודשת, ולבסוף, השמדת הקונספציה של נכון ולא נכון" היו אחת "המטרות של כל פסיכותרפיה יעילה".
אני מקווה שאתם מבינים איך התדרדרו החינוך והמוסר מי אחראים לזה! אפשר לעשות משהו בקשר לזה אשמח להצעות והערות ועזרה למאבק על שפיות ילדינו
יהודה קורן דובר עמותת מגן לזכויות אנוש
Yodak8@gmail.com
--
יהודה קורן
דובר
נייד:3350928 052
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org
