יולי 2021 - לג'ודי גרלנד לא הייתה מעולם בעיה להוביל את הקהל שלה לאן שרצתה. זה היה הקסם המיוחד והייחודי לה מהרגע הראשון שדרכה על הבמה. בחורף של 1939 היא כיכבה בסרטה השביעי, "הקוסם מארץ עוץ" והקליטה את השיר שיהפוך סימן ההיכר שלה, "מעבר לקשת". שהיה קרש קפיצה אל מסלול התהילה של הוליווד: כוכבת בינלאומית בגיל 17.
 |
| ג'ודי גרלנד -1922-1969 |
אבל, המחיר והלחצים של תהילה זו היו גבוהים. החוזה שלה עם האולפן דרש ממנה לשמור על מראה פיזי מסוים. אם עלתה במשקל היא עלולה הייתה להיות מושעית ללא שכר. נרשמו לה תרופות נגד דיכאון ואמפיטמינים כדי לשלוט בתיאבון שלה וברביטוראטים שהם: משמשים בעיקר כחומרי טשטוש והרדמה, תרופה היפנוטית לשינה, שיעזרו לה לישון.
בעוד גרלנד מתמכרת יותר ויותר לתרופות, חבריה החלו לשים לב לשינויים מדאיגים: מראה כחוש כתוצאה מירידה חריפה במשקל ועיגולים שחורים תחת העיניים. לגרלנד אף נערכה היכרות עם הפסיכואנליזה. בראיון הראשון שלה עם הפסיכולוג קרל מנינגר, הוא אמר לה ש"יש לה בעיות, הן עלולות להפוך לרציניות, היא זקוקה לעזרה" - ומיד. גרלנד החלה להיפגש עם מנינגר ועם שותפו, ארנסט סימל, ומאוחר יותר עם פרידריך האקר.
בעוד הסמים משתלטים בהדרגה על חייה, התנהגותה על סט הצילומים הפכה יציבה פחות, משובשת והורידה לאחרים בצוות את המורל. עדויות רפואיות מאוחר יותר הראו, שהתרופות הרסו אותה פיזית באופן הדרגתי.
בהוראת הפסיכיאטרים, היא החלה את הראשונה מבין שהיות רבות בבתי חולים פסיכיאטריים. בשנת 1949, כשהיא עוד לא בת 27, היא נחשפה להשפלה ולאלימות שבטיפולי ההלם החשמלי. בשנות ה-50 המאוחרות, בעיות הבריאות של גרלנד, כתוצאה משימוש בסמים, הפכו לקריטיות והיא אושפזה בבית החולים. שם נמצא שהכבד והטחול שלה נפוחים בצורה מסיבית וכל גופה מורעל מנוזלים. שבעה שבועות מאוחר יותר, עזבה את בית החולים כדי לעשות את הקאמבק הבימתי השלישי והאחרון שלה. הפעם, נרשמו לה ואליום ותוראזין ובאחת הפעמים - 40 כדורי ריטלין ביום.
