היום פרסם בעיתון הארץ,
מאמר ענק בן 3 עמודים בכותרת מחקר: נוגדי דיכאון לרוב לא משפרים איכות חיים של מטופלים. (אנחנו מתנדבי עמותת מגן לזכויות אנוש ידענו את הנתון מזה 20 שנה).
אבל מאות אלפי בני אדם נלכדו בתעמולת המדיה המרכזית שטענה שתרופות אנטי דיכאוניות הן תרופות מצילות חיים.
וכל מיני סלוגנים של תועמלנים, כמו למשל "גלולות האושר". מעולם הם לא הפכו מישהו שסובל מדיכאונות לאדם מאושר שלא זקוק לתרופה לאחר שהחלים מדיכאון... וראיתי לא מעט שהפכו למכורים לתרופות הדיכאון. קשה מאוד לרדת מהן,
זה מאוד אכזרי לעשות לבני אדם כזה דבר במיוחד אם אתה נשבעת על שבועת היפוקראטס. ואחד המשפטים בשבועה הזו היא...אל תזיק!.
אני מצרף את הלינק למאמר. לצערי הארץ לא מאפשר לראות את כולו רק למנויים אבל בהמשך הם פותחים את המאמר.
הנקודות החשובות מהמאמר בעיתון הארץ. ביום חמישי 21 לאפריל מחקר: נוגדי דיכאון לרוב לא משפרים איכות חיים של מטופלים, למרות הטיפול התרופתי איכות חייהם אינה משתפרת באמת. שימו לב לזה, המחקר בחן נתונים על כ- 17.5 מיליון בני אדם בארה"ב שאובחנו שסובלים מדיכאון לאורך...11 שנים. מדהים. הממצאים פורסמו בכתב העת plos one.
נעשו מטא- אנליזות זה אומר שנעשו הרבה מחקרים וניתוח של הרבה נתונים ומצאו שההבדל בין קבוצות חולים שקיבלו פלצבו...זו כאילו תרופה בעצם כדור סוכר או קמח. בקבוצת ניסוי לבין קבוצות שקיבלו תרופות פסיכיאטריות היתה מובהקת אך קטנה.
ההערכה היתה שאצל רוב נוטלי התרופות כ- 80% מהשיפור היה באפקט הפלצבו . וזה חולל סערה.
החוקרים בארה"ב ערכו מחקר המבוסס על סקרים שנערכו מ2005 עד 2015 ובדקו את הנשאלים הבוגרים שסבלו מדיכאון מתוך 17 מיליון אנשים.
58% קיבלו טיפול תרופתי ונמצא שהטיפול השפיע על המצב המנטלי שלהם ולא על המצב הגופני, או על איכות החיים. ובהשוואה למצב המנטלי נמצא לא מובהק בהשוואה לסובלים מדיכאון שלא טופלו בתרופות נוגדי דיכאון!.
דר' מרק הורוביץ מאוניברסיטת קולדג' לונדון טען 3 דברים במאמר שפרסם במגזין Drug and Therapeutics Bulletin נקודה ראשונה, לאחר סקירה של המחקרים הקיימים, על היתרונות והסיכונים שבנטילת תרופות אנטי דיכאוניות, נמצא ש שלמרות שתרופות אלה עדיפים מגלולת סוכר מבחינה סטטיסטית, הם לא יותר מועילים בצורה קלינית.
נקודה שניה, שנמצאה היא שקשה להפסיק לקחת את התרופות. המוח מתאים את עצמו לתרופה וכאשר מפחיתים או מפסיקים את התרופה יש תסמיני גמילה אצל מחצית מהאנשים. אצל רבע מהאנשים התסמינים כה חמורים עד שהם לא מסוגלים להפסיק, וכך יש אנשים רבים ש"לכודים" לכל חייהם עם התרופה.
הורוביץ טוען לאחר מכן שעדיף לנסות דברים כמו טאי צ'י יוגה אומגה 3 אימון גופני אחרים ולא תרופות כאלה. הורוביץ בנקודה הבאה אומר נוגדי הדיכאון גורמים לתופעות לוואי כה רבות שליליות מאשר תופעות רצויות. פגיעה בזיכרון, דמנציה, עליה במשקל, בעיות עיכול, בין 50% ל80% פגיעה בתפקוד מיני, עליה בסיכון ללקות בשבץ.
פרופסור בלמקר שהיה נשיא ארגון הבינלאומי לנוירופסיכיאטריה בשנים 2013-2015 אמר לסיום הייתי פסיכופרמקולוג כל חיי ויש לי חרטות. הפסיכיאטריה צריכה להיות צנועה יותר והציבור צריך לצפות. ממנה לפחות. לא כל בעיה הפסיכיאטר יפתור. אני מקווה שהסביר טוב, בקרוב כל המאמר יהיה מהישג יד ואשתף. ומה אתם אומרים?
