עובדות חשובות: מה צריך באמת לדעת, ואיך צריך להסתכל על זה?

יוני 2021 - עובדות חשובות: מה צריך באמת לדעת, ואיך צריך להסתכל על זה?

1. רופא מיומן שאינו פסיכיאטר יכול למצוא את המצב הפיזי הנסתר, היכול לגרום לתופעות "פסיכיאטריות" והאמור להסתמך על בדיקות פיזיות.

2. לפי מומחי רפואה, להתנהגות "היפר-אקטיביות", ישנם מספר מקורות הכוללים בין היתר אלרגיות, תוספי מזון, רעלים סביבתיים, שינה לא מספקת ותרופות מסוימות.

3. אם ילד אינו לומד או מפגר בחומר בבית הספר, או אינו מסוגל להתרכז, ייתכן שהוא זקוק לחונך מוכשר.

4. הילד יכול גם להיאבק מכיוון שהוא או היא יצירתיים מאוד או בעלי אינטליגנציה גבוהה וזקוקים לגירוי גדול יותר.

 

 

"הפסיכיאטריה היא למעשה - פוליטיקה וכלכלה"

11.05.2013 -  "זה מה שפסיכיאטריה היא למעשה - פוליטיקה וכלכלה. זו שליטה על התנהגות, זה לא מדע ולא רפואה." - פרופסור אמריטוס לפסיכיאטריה, ד"ר תומאס סזאס

 

 

האם זה פשע רפואי של פסיכיאטרים נגד ילדינו?

מאי 2021 - ספרו של הפסיכיאטר ד"ר סידני ווקר, התרמית ההיפראקטיבית (The Hyperactivity Hoax), מתעד מגוון סיבות להתנהגות היפראקטיבית: "ילדים עם גידולים במוח, בשלבים ראשוניים, יכולים לפתח סימפטומים של היפראקטיביות או של תשומת לב ירודה. כך גם ילדים אשר סופגים רעלי עופרת וחומרי הדברה. כמו כן ילדים עם שלבים ראשונים של סוכרת, מחלת לב, תולעים, זיהומים ויראליים או חיידקיים, חשיפה לכספית או למגנזיום, התקפי מחלת נפילה, ומאות, כן, מאות בעיות רפואיות קטנות, גדולות ואפילו מסכנות חיים אחרות. אולם עדיין כל אותם ילדים מסומנים כהיפראקטיביים או בעלי .ADD.

 

פסיכיאטר מסביר: אבחונים פסיכיאטריים מבוססים על דיבורים - לא על בדיקות אובייקטיביות

מאי 2021 - צפו בפסיכיאטר ד"ר תומאס סזאס מסביר מה ההבדל בין אבחון המבוסס על תלונות של מטופל, לבין אבחון רפואי אובייקטיבי המבוסס על בדיקות גופניות ובדיקות מעבדה.

 

להחזיר את השליטה להורים

מאי 2021 - עד כה, הראינו לך כיצד פלשו פסיכיאטרים ופסיכולוגים למערכות החינוך, אשר היו מצליחות עד אז, והפכו אותן למעבדות של ניסויי התנהגות.

אולם, ישנם הרבה הורים אמיצים אשר הצליחו לעמוד בפני ריקבון זה. קחו לדוגמה אותה אם צעירה, אשר הייתה צריכה להילחם על מנת להשיג הפניה לרופא אף אוזן גרון לבנה בגיל טרום בית ספר, כאשר חשדה שיש לו בעיית שמיעה. אחות בית הספר הפנתה אותו במקום זאת לפסיכיאטר, אשר תייג אותו כ-"ADHD" הזקוק לסם. האם נלחמה במשך ארבעה חודשים לקבל את ההפניה שרצתה. לבסוף גילה המומחה כי לילד יש מקרה כרוני של הצטברות נוזלים, וכתוצאה מכך איבוד שמיעה של 35 דציבלים. בתוך חודש היה הילד בבית חולים. ניתוח של 15 דקות מנע את מה שיכול היה להיות ילדות המבוזבזת על סמים פסיכיאטריים.

אם אתם מכירים סיפורים אישיים, של אימהות ואבות שנפגעו מהמערכת הפסיכיאטרית

צרו קשר עם "עמותת מגן לזכויות אנוש" www.cchr.org.il