איך הפכו המחלקות הפסיכיאטריות לצלחת פטרי להתעללות?

בהעדר מנגנוני פיקוח והרתעה אפקטיביים, השתלטה הפסיכיאטריה על תחום בריאות הנפש בישראל. העדויות הקשות מצד מטופלות ומטופלים ממשיכות להצטבר

כותבת אורחת: מיכל בסן

בעמוד הפייסבוק "מטופלים ומטופלות שוברים שתיקה" אפשר למצוא, בין היתר, את העדויות הבאות:

"בלילות היו מרדימים/קושרים את כל מי שבא להם".

"אני זוכר שאנשי צוות היו יושבים לידנו בלילה ומדליקים את האור ומדברים בקול רם כל הלילה למרות שהייתי מבקש שייתנו לי לישון, הם היו צופים בנו גם במקלחת".

"אחרי שלושה ימים בלי שינה בבית חולים מאיר, אמרו לי שעדיף לי להתאשפז. אני אקבל טיפול, יעזרו לי עם הבעיה שלי ומסוכן לי להיות בבית. מאוד מעורערת בנפשי ומאוד מחפשת מילוט מהבית חתמתי על הסכמה לאשפוז. אף אחד לא דאג להגיד לי שזה כולל טיפול תרופתי. בטח ובטח שאני לא אצא הביתה חודשיים מהגעתי".

"הייתי מתחנן שיעזרו לי, היו נותנים לי חופנים של כדורים. הם ניגשו לנפש שלי בצורה ברוטאלית, עם קשירות למיטה ואלימות, עם השפלה ואיומים, ועם צוות רפואי מזלזל".
 
צלחת פטרי להתעללות פיזית, נפשית, ומינית - בית חולים פסיכיאטרי, אילוסטרציה. (צילום: Freaktography, פליקר CC BY-NC-ND 2.0)
צלחת פטרי להתעללות פיזית, נפשית, ומינית - בית חולים פסיכיאטרי, אילוסטרציה. (צילום: Freaktography, פליקר CC BY-NC-ND 2.0)


הרתעה חסרת שיניים


למרות שאיש כבר אינו מטיל ספק בהפיכתם של בתי חולים ומחלקות פסיכיאטריות לצלחות פטרי להתעללות נפשית, מילולית ומינית במטופלים ומטופלות, ולמרות שהנושא כיכב בלא מעט תחקירים, ממשיכות עדויות כמו אלה לצוץ כמו פטריות אחרי הגשם.

כדי לקבל מושג כללי על ההתנהלות בתחום ניתן לבחון מקרה אחד, אקטואלי במיוחד.

חלק מכם זוכרים בוודאי את פרשת סגירתו של בית החולים נווה יעקב שבפתח תקווה. הסיפור, שיצא לאור עם הגשתם של מספר כתבי אישום חמורים נגד כמה מאנשי הצוות, החל למעשה כשלוש שנים לפני כן, עם הגעתו של צוות ארגון "בזכות" לבית החולים. לאחר שני ביקורי פתע במקום שיגר הארגון מכתבים למשטרה ותבע את הקמתה של ועדת חקירה. באחד הביקורים, שהתקיים בשיתוף עם משרד הבריאות, נכחו גם שר הבריאות יעקב ליצמן, וראש שירותי בריאות הנפש, ד"ר גדי לובין.

שימו לב לדבריו של לובין בבואו להתייחס למקרה: "יש לזכור כי רובן המכריע של הטענות כנגד המוסד היו אנונימיות, ולא עמד מאחוריהם שם שאפשר בדיקה. בעוד שקל להעביר תלונה אנונימית, קשה למערכת ציבורית ממלכתית להסיק מסקנות על בסיס תלונות מסוג זה. ביצענו תהליך של ביקורות תכופות וראינו שיפור במוסד, כולל בהתנהגות אנשי הצוות, בשינוי איכות האכסניה ובשיפוץ שלה ובתוכנית מגוונת יותר להפעלת המאושפזים. אולם למרות השיפור, כשהיו תלונות קונקרטיות, הן טופלו לעומקן, וכשהגענו למסקנה שיש חשד ממשי לפעילות שאיננה חוקית, פנינו למשטרה. מאחר והשיפור המשמעותי למרבה הצער לא שולל קיומם של אירועי אלימות, החליטה המשטרה השבוע להעמיק את חקירתה".

הציטוט הזה מקפל בתוכו את כלל סדר הפעולות של מערך הפיקוח:

ישנו מדרג ובו אחת המדרגות הראשונות היא ביקורים תכופים. בשנת 2012, כך אנחנו יודעים, נערכו 20 ביקורים בנווה יעקב (כלומר: שכיחות הביקורים עלתה באחת. במערכת בריאות הנפש מופקדים 20 פקחים על 124 מוסדות למקרים המוגדרים קשים).

במקביל לביקורים הוחלט על "תכנית הבראה" עבור בית החולים. מה תוכנה של התוכנית איננו יודעים (התוכנית לא פורסמה בשום פורמט), אך בכל זאת אפשר להבין שלפני השהיית רישיון בית החולים או שלילתו, בחר הפסיכיאטר המחוזי להתערב בעבודתו הפנימית של המוסד. אחרי שהתכנית נכשלה לפתור את מקרי האלימות, התבצעה לבסוף פניה למשטרה.

לאגף בריאות הנפש עומדת גם הסמכות לסגור מוסדות (פיקוח ובקרה, מדידה ניתוח ושיפור שירותי ברה"ן, 1 אוגוסט 2014) — זה "המקל הגדול" שבו מכים רק לעתים נדירות. במקרה דנן הטיפול בביה"ח נווה יעקב הועבר מאגף בריאות הנפש אל המשטרה, אולם זיכיונו לא נשלל גם נוכח עבירות מין ואלימות קשות. מדוע?

ב-2003 ערך אגף בריאות הנפש סקר שבחן את תנאי הטיפול בכל 17 בתי החולים הפסיכיאטריים בישראל. לאחר שהובאו הנתונים המצמררים אל האגף, התברר כי בתי החולים הסכימו לערוך את הבדיקה בשטחם רק בתנאי שהתוצאות לא יפורסמו לציבור הרחב. ההיגיון העומד מאחורי המקרה הזה, הממחיש עד כמה שבוי הוא הרגולטור הישראלי, בא לידי ביטוי גם במקרים אחרים: רק לאחרונה התבקשו מנהלי בתי החולים לייצר מקבץ מדדים שעל פיהם יבחנו הם עצמם בעתיד לבוא.

עד כמה אם כן מרתיעה סכנת הסגירה את המוסדות עליהם היא לכאורה מאיימת? 

 
לבחון מחדש את הפרדיגמה הפסיכיאטרית לפיה הפרעות נפשיות הן תוצר של הפרעה "אורגנית", ולא, נניח, תוצר של חשיפה ממושכת לטראומה. (אילוסטרציה: flickr srgpicker CC BY-NC 2.0)
לבחון מחדש את הפרדיגמה הפסיכיאטרית לפיה הפרעות נפשיות הן תוצר של הפרעה "אורגנית", ולא, נניח, תוצר של חשיפה ממושכת לטראומה. (אילוסטרציה: flickr srgpicker CC BY-NC 2.0)


ממלכת הפסיכיאטרים


אם נבחן רגע את ההיסטוריה של אגף בריאות הנפש במשרד האוצר ובתי החולים הפסיכיאטריים, ייתכן ונמצא כמה תשובות לשאלות הללו. מערך הרגולציה, לפחות כפי שהוא מתואר על פי החוק היבש, מחייב השמת פסיכיאטרים בעמדות מפתח — כפסיכיאטריים מחוזיים וכראש/ת אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות. גם מנהלי בתי החולים הפסיכיאטרים משתייכים לאותו מקצוע, וכמובן גם מנהלי המחלקות (ברובם הגדול). הדבר נובע, ניתן לשער, מהאופן בה מיתגה את עצמה הפסיכיאטריה כסמכות עליונה בנושא "מחלות הנפש".

ככזו, הפכה הפסיכיאטריה את בתי החולים הפסיכיאטריים למעין אקס-טריטוריה עבור מקצועות אחרים, ביניהם הדין והממשל. מי שהסתכל (למשל: מבקר המדינה, 2010) מצא מעבר חלק, ללא "תקופת צינון", של פסיכיאטרים מתפקידים שונים באגף הממשלתי לניהול בתי חולים. למעשה, ד"ר גדי לובין בעצמו, לאחר שפרש מראשות אגף בריאות הנפש, החל בניהול בית החולים כפר שאול בירושלים.

מוסדות הרגולציה הללו מתקיימים כחלק מהקשר חברתי רחב שבו למקצוע הפסיכיאטריה יש בעלות כמעט בלעדית על תהליכים של יצירת משמעות בבריאות הנפש. המדיניות הזו בעייתית בלשון המעטה — ויש לה עלויות רבות. הבה נסקור כמה מהן.

העלויות הפוליטיות הן הגלויות יותר לעין. סביר להניח שכל שינוי מהותי במערכת בריאות הנפש בישראל יגרור צעקה ותרעומת מאיגוד הפסיכיאטרים הישראלי והסתדרות הרופאים בישראל. אבל אלו העלויות הנסתרות שחשוב לא פחות להבין ולהוציא לאור: בחינה מחדש של מערכת בריאות הנפש תחייב בחינה מחדש של הקונוונציות אותן היא מנסה בכל כוחה לשמר. החשובה ביותר היא הפרדיגמה הפסיכיאטרית: ההנחה שהפרעות נפשיות הן תוצר של הפרעה "אורגנית" — ליקוי במבנה או בתפקוד של המח — ולא, נניח, תוצר של חשיפה ממושכת לטראומה.

ההבנה כי הגיע הזמן לבצע שינויים מהותיים, הן בצורת הפיקוח על בתי החולים אבל גם ביחס החברה כלפי מי שהיום הם חולים פסיכיאטריים, עתידה וצריכה לגרום לכולנו לחשוב פעם ופעמיים על הסיבות בגללן מגיעים אנשים להזדקק לחסותו של בית החולים הפסיכיאטרי. היא גם אמורה לגרום לנו להתחיל, אולי לראשונה, לקחת אחריות על אופני ההתנהלות שלנו במרחב הציבורי, החל בהפיכת הגנים ובתי הספר למרחבים מוגנים ונטולי אלימות, עבור במיגור תרבות האונס שאת קורבנותיה אפשר לפגוש בכל מחלקה פסיכיאטרית, וכלה באופי ההתנהלות של החברה הישראלית, שבה אלימות היא שם נרדף להשפעה, לכוח ודריסת רגל במרכזי קבלת ההחלטות.

מי יציל את אברבנאל?

הכתבה שלפניכם לא נעימה לקריאה ולצפייה. ובכל זאת, אם אתם מגדירים את עצמכם הומניסטים, חובה להקדיש לה תשומת לב. במקום שבו המדינה כל כך כושלת, אולי נוכל אנחנו לתקן גלית רויכמן ורפי ברבירו , 26.03.11 , ynet



דמיינו לעצמכם תרחיש אימה: יום אחד, החיים היציבים והמוכרים שלכם מקבלים תפנית חדה וכואבת. משהו ביכולת שלכם להבין את המציאות מתערער. הסביבה בוחנת אתכם במבט מוזר, הפכתם להיות בלתי-מובנים. גרוע מזה, העולם הפך להיות בלתי-מובן בעיניכם. כמו ספינה שנסחפת ללב ים, אתם הולכים ומתרחקים מחופיה היציבים של המציאות. איבדתם שליטה ואתם לא יודעים כיצד לחזור.

בנקודה השבירה הזו של חייכם, אתם זקוקים לעזרה מקצועית, וכך קורה שהגעתם לאשפוז במוסד לחולי נפש. בואו נעצור כאן לרגע. הכתבה שלפניכם לא נעימה לקריאה, והתמונות שמופיעות בסרטון הוידיאו יעכירו את מצב הרוח של כל מי שמגדיר עצמו "הומניסט". תראו כאן את תנאי האשפוז במרכז הרפואי "אברבנאל", בו נמצאים כ-300 חולי נפש.

הפיסקה הקצרה שאיתה פתחנו היא מציאות חייהם של האנשים הללו, במקרה הטוב. במקרה הרע – אלו אנשים שסובלים ממחלה כרונית ועבורם האשפוז אינו רק תקופת חיים קצרה שאפשר להחלים ממנה. "אברבנאל" הוא הבית שלהם לכל החיים. כתבתו של רפי ברבירו (כתב: רפי ברבירו, צילום: אבי חי, עריכה: גלי כץ) ואלה החיים: ארבעה אנשים בחדר אחד. מיטות ברזל ישנות מחלידות. קירות חשופים ומצולקים. בלטות רצפה שחורות מטינופת. 3 מקלחות ל-30 מטופלים. אין שום פרטיות במקלחת מלבד פרגוד ירוק מבד. ולזה תוסיפו צחנה.

אחת מהעובדות ב"אברבנאל" מספרת שפעם, כשביקר פה "כבוד השר", הוא נס על נפשו החוצה מהמחלקה כי "הריח פשוט בלתי נסבל". המדינה כשלה, וכושלת עדיין בטיפול במצב. נותרנו אנו האזרחים עם חובתנו המוסרית – לא להפנות עורף לאותם חסרי מזל שחולשתם אינה מאפשרת להם להשמיע קול מחאה.

זנוחים, רחוקים מלב התודעה הציבורית,  צילום: אבי חי
זנוחים, רחוקים מלב התודעה הציבורית,  צילום: אבי חי

 

 

כאן חיים האנשים השקופים , צילום: אבי חי
כאן חיים האנשים השקופים , צילום: אבי חי

 

"כוח חריג": מטופל בבי"ח פסיכיאטרי מת במאבק עם הצוות הרפואי

"כוח חריג": מטופל בבי"ח פסיכיאטרי מת במאבק עם הצוות הרפואי , וואלה ,אור רביד ויואב איתיאל , 25.05.2019


המטופל התמוטט בעימות עם אנשי ביה"ח מזור בעכו, לאחר שהתפרץ על הצוות. גופתו הועברה למכון לרפואה משפטית. למרות הביקורת הציבורית הגוברת בנושא, בבתי החולים הפסיכאטרים עדיין מוחזקים מטופלים באלימות ובבידוד. משרד הבריאות: אירוע טראגי המטופל ע"י המשטרה

בית חולים מזור בעכו - צילום: ירון קמינסקי - הארץ
בית חולים מזור בעכו - צילום: ירון קמינסקי - הארץ

אירוע חריג התרחש שלשום (שבת) בבית החולים הפסיכיאטרי "מזור" בעכו כשאחד החולים המאושפזים באחת המחלקות הסגורות התמוטט במהלך ויכוח שהתפתח לעימות פיזי עם הצוות הרפואי. "מדובר בחולה שמאושפז לאשפוז ממושך במחלקה הסגורה בבית החולים", סיפר עד ראייה לוואלה! NEWS.

"בשעות הערב המטופל התפרץ על הצוות הרפואי במחלקה הסגורה, במהלך העימות הצוות המטופל פצע את אחד האחים, ואף הוזמנה תגבורת שתסייע לנטרל אותו, אולם תוך כדי מאבק עם הצוותים הרפואים החולה התמוטט, העובד אף סיפר כי במהלך ניסיונות ההשתלטות של הצוות הרפואי על המטופל, חלק מהצוות הפעיל כוח חריג על המטופל ובסופו של העימות הוא התמוטט והתעלף".

לדברי עובד בית החולים, לאחר שהתמוטט המטופל הוזעקו אל הזירה צוותי חירום והצלה, אולם לאחר ניסיונות החייאה ממושכים נאלצו לקבוע את מותו. ממטה מחוז חוף של המשטרה נמסר לוואלה! NEWS כי חוקרי תחנת עכו שהגיעו לבית החולים בעקבות הדיווח על מותו של הגבר פתחו בבדיקת נסיבות האירוע. גופתו הועברה למכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר. טרם נתקבלו משם תוצאות הבדיקה.

פרמדיקים של מגן דוד אדום העידו אף הם כי הוקפצו לבית החולים לאחר שקיבלו קריאת חירום בעניין המטופל שהתמוטט. למרות הניסיונות לייצב את מצבו של המטופל, נאלץ צוות החירום לקבוע את מותו של המטופל. ממשרד הבריאות נמסר כי "מדובר באירוע טרגי, המקרה נמצא בחקירת משטרה".

בשנתיים האחרונות חל זינוק של כ-60% בהיקף הדיווחים על תקריות אלימות המחייבות טיפול רפואי במחלקות הפסיכיאטריות ברחבי הארץ. דוח פנימי של משרד הבריאות מחודש מרץ האחרון חושף כי בכל שנה מתרחשים מאות מקרי אלימות במחלקות הפסיכיאטריות מצד מטופלים, כלפי אנשי צוות וכלפי מטופלים אחרים. הדוח הוכן על ידי ועדת בקרה ואיכות שמינה משרד הבריאות בנושא.

בשנים האחרונות הוטחה פעמים רבות ביקורת נגד מערכת בריאות הנפש בישראל, בנוגע לטכניקות הטיפול במאושפזים. בדיונים שונים בוועדת העבודה, הבריאות והרווחה של הכנסת התריעו גורמים שונים על שימוש בקשירות ובאלימות, וכי מטופלים מוחזקים באלימות ובחדרים נעולים למשכי זמן ארוכים - גם אם כמוצא אחרון. באגף לבריאות הנפש מנסים בשנים האחרונות להימנע במידת האפשר מקשירת מטופלים ומבידודם, ולהטמיע גישה של מניעת הסלמה (דה-אסקלציה) תוך הפחתה בהגבלות המכניות.

הגישה למניעת הסלמה נחשבת למכילה ואנושית יותר שמקובלת במקומות שונים בעולם, אך מחייבת תוספת כוח אדם משמעותית. בהיעדר תוספת זו, שמעולם לא הוקצתה על ידי משרדי הבריאות והאוצר, עובדי בתי החולים הפסיכיאטריים לא מצליחים לממש את הגישות הטיפוליות החלופיות. בשנה שעברה אף הוגש תיקון להצעת חוק על ידי חברת הכנסת לשעבר יעל כהן פארן, עליהם חתמו עשרה ח"כים בהם גם שרת הבריאות לשעבר ח"כ יעל גרמן (כחול לבן).ההצעה לתיקון החוק הנוכחי לטיפול בחולי נפש קובעת כי קשירה או בידוד חולה ייעשו רק "כאמצעי אחרון במקרה של סכנה ברורה ומידית, ורק כשלא ניתן לעשות שימוש באמצעים אחרים שהפגיעה שלהם בחולה פחותה". עוד מוצע שהחוק יאפשר קשירה או בידוד רק להוראה של שעתיים לכל היותר, וכי בזמן הקשירה והבידוד יש חובה לשמור על כל זכויות החולה הקבועות בחוק.

בשנת 2013 התקיים דיון בזק בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת תחת הכותרת "אלימות כלפי מאושפזים בבתי החולים לבריאות הנפש", ביוזמתה של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה (כחול לבן) לקראת הדיון חיברה מחלקת המחקר דוח בנושא, מעיקריו עולה כי "השליטה במאושפזים הנוטים לאלימות היא אתגר אנושי ומקצועי של ממש בעבור הצוות המטפל". עוד נטען כי האתגר קשה אף יותר כשמדובר בחולים בעלי תחלואה כפולה - חולי נפש הלוקים גם בהנמכה קוגניטיבית משמעותית, כגון פיגור שכלי. חולים אלו נוטים לעתים קרובות להתקפי אלימות קשים, ובכלל זה אלימות עצמית, מתקשים לתקשר עם צוות המטפלים והפוטנציאל השיקומי שלהם נמוך.

עוד נכתב בדוח כי "מאחר שחלק מחולי הנפש, ובעיקר בעלי התחלואה הכפולה, נוטים בעצמם להפעיל אלימות, הסיכון שהפעלת אמצעי הגבלה כלפיהם תסלים לכדי אלימות שלא כדין גדול יותר. הצוות המטפל יכול להפעיל אמצעי הגבלה כלפי מאושפז אלים, קשירה למשל, ובשימוש באמצעים אלו לריסון מאושפז עלול להיטשטש הגבול בין טיפול לגיטימי באמצעי הגבלה לבין שימוש באמצעים אלו שלא כדין".

שרת הבריאות לשעבר, ח"כ יעל גרמן (כחול לבן) התייחסה לחשיפה של וואלה! NEWS הבוקר:
"מדי פעם אנחנו מזדעזעים מחדש מהנעשה בבתי החולים הפסיכיאטרים, מהאלימות כלפי צוותים, מדרכי הענישה, הקשירה והבידוד. הגיע הזמן להקים וועדה ציבורית שתבחן את כל נושא הטיפול הפסיכיאטרי בארץ ותמליץ על תכנית רב שנתית, עתירת משאבים, להעברת נושא הפסיכיאטריה מהחצר האחורית לקדמת הבמה של המודעות הציבורית".

"כוח חריג": מטופל בבי"ח פסיכיאטרי מת במאבק עם הצוות הרפואי , וואלה ,אור רביד ויואב איתיאל , 25.05.2019

"כוח חריג": מטופל בבי"ח פסיכיאטרי מת במאבק עם הצוות הרפואי , וואלה ,אור רביד ויואב איתיאל , 25.05.2019


 

ביהמ"ש: ביה"ח מזור התנכל לאח שחשף סכנות לחולים

ביהמ"ש: ביה"ח התנכל לאח שחשף סכנות לחולים , רן רזניק , ישראל היום , 12.11.2020

אחרי חשיפת "ישראל היום": ביה"ד לעבודה קבע - הנהלת ביה"ח הפסיכיאטרי בעכו התנכלה לאח ותיק • הוא התלונן על ליקויים ויפוצה ב־50 אלף שקלים

המרכז הרפואי לבריאות הנפש מזור צילום: מישל דוט קום
המרכז הרפואי לבריאות הנפש מזור צילום: מישל דוט קום

בפסק דין יוצא דופן קבע בתחילת השבוע בית הדין האזורי לעבודה בחיפה כי הנהלת בית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי מזור שבעכו התנכלה לבילי רייכמן - אח שהעסיקה במשך שמונה שנים, ואף הענישה אותו. המדינה ובית החולים יפצו אותו ב־50 אלף שקלים.

הסיבה, לפי בית הדין: תלונותיו על ליקויים במחלקה הסגורה לגברים שבה הוא עובד. "בית החולים פעל בחוסר תום לב ומשיקולים זרים", צוין בפסק הדין, "מדובר בהתנהלות חמורה ביותר שאין לה מקום, בפרט כאשר מדובר במדינה כמעסיק, וחמור מכך - גם לאחר התערבות בית הדין (בעבר) המשיכה המדינה בדרכה, בניגוד להחלטת בית הדין".

עוד נפסק כי רייכמן "פעל בתום לב כשפנה לגורמים מחוץ לבית החולים, ולאחר שתלונותיו בתוך המוסד - שלא היו טענות שווא - לא נענו".
בכך קיבל בית הדין באופן חריג את דרישתו של רייכמן לקבל הגנה ופיצויים, מכוח חוק ההגנה על עובדים שהעזו לחשוף במקום עבודתם עבירות ופגיעה בטוהר המידות ובמנהל תקין.


בילי רייכמן // צילום: מישל דוט קום
בילי רייכמן // צילום: מישל דוט קום

כמו כן, הורו הדיינים למשרד הבריאות ולבית החולים לשלם לו 50 אלף שקלים כפיצויים, נוסף על שכר טרחת עורכת הדין.
 

"נגד הנחיות הנציבות"

הפרשה יוצאת הדופן נחשפה ב"ישראל היום" בינואר 2019. רייכמן הגיש תביעה לבית הדין בחיפה נגד משרד הבריאות ובית החולים, בטענה כי בהנהלתו מנסים לפגוע בו - לרבות בתנאי עבודתו, בהעמדתו במבחן ובניסיון לפטרו. זאת, רק משום שחזר והתריע במשך חודשים רבים על כשלים רבים, חלקם מסכני חיים, וכן על הזנחה והפקרה של חולי נפש במחלקה הסגורה שבה הוא עובד.
רייכמן עובד במשך כשמונה שנים בבית החולים, ומאז אפריל 2018 הוא משמש אח בכיר במחלקה סגורה מספר 4, שמאושפזים בה מטופלים נפש גברים, רובם לתקופות ממושכת מאוד.


לפי הבקשה שהגיש לבית הדין, סמוך לתחילת עבודתו במחלקה פנה לממונים עליו במחלקה ובבית החולים והתריע בפניהם על "אי־סדרים מהותיים, מנהל לא תקין והתעלמות מבעיות בריאותיות של מטופלים המסכנות את חייהם". הוא הפנה את תשומת הלב של האחראים על המחלקה "ללכלוך ולזוהמה קיצוניים במחלקה", ולכך ש"אין במחלקה אזור אחד הפנוי מעשן סיגריות שכן החוק האוסר עישון סיגריות במקומות ציבוריים לא נאכף". כמו כן, התלונן על "עצימת עיניים לחשד של חדירת סמים למחלקה ואי־דיווח למשטרה".
הוא אף דיווח על תרופות שהיו אמורות להינתן למטופלים, אך נשארו בעגלת התרופות - בעוד הצוות הסיעודי חתם כאילו ניתנו לחולים. עוד דיווח כי בנובמבר 2018 היה עד למקרה שבו "מטופל לא טופל כראוי בהיותו חולה סוכרתי ובאופן המסכן חיים.

בבדיקה שביצע רייכמן התברר כי בדמו של המטופל היתה רמת סוכר מסוכנת שאינה תואמת את הדיווחים המופיעים במחשב על ידי האח שטיפל בו קודם לכן, מה שהוביל למסקנה כי המטופל לא קיבל טיפול מתאים וכי יש דיווח שגוי ומוטעה ברשומה הרפואית לגבי אותו מטופל".

בעקבות זאת, ולאחר "שלא נעשה כל טיפול בפניות למנהליו", פנה רייכמן לפרופ' אילנה קרמר, אז מנהלת בית החולים, על "שורה של מחדלים קשים שהוא היה עד להם במחלקה. אלא שבעקבות מכתבו לא נעשה דבר, לא נעשתה אליו כל פנייה לטיפול לחקירה או לבירור והוא לא קיבל כל תשובה".
בפסק הדין קבע השופט נוהאד חסן כי הנהלת בית החולים פעלה "בניגוד לדין, ולא בהתאם לתכלית ההנחיות של נציבות שירות המדינה", כשהוציאה את רייכמן לתקופת מבחן והערכה מיוחדת של עבודתו כאח במחלקה, לאחר שקיבלה את מכתב תלונתו.
"לומדים את פסק הדין"
בית המשפט קבע עוד כי "התרשמנו מהראיות ומהעדויות כי ההתנכלות כלפי התובע נעשתה בחוסר תום לב כעונש על כך שהעז להציף תלונות על ליקויים". לדברי בית הדין, הממונים של רייכמן לא מצאו לנכון לנסות לברר יחד איתו מה המקור למחדלים שעליהם הצביע, "אלא להפך. המוסד החל בפעולות כנגדו ואף חמור מכך, פעל בניגוד להחלטת בית הדין כאשר נמנע מלשבץ את האח למשמרות הלילה, דבר שגרם לפגיעה בשכרו ובמעמדו".
עו"ד ארנית זוננברג, שייצגה את רייכמן בבית הדין, הביעה כצפוי סיפוק מפסק הדין. "מרשי היה נתון למתקפה אישית בעקבות חשיפתו בפני הממונים עליו אירועים חריגים והתנהלות לקויה במחלקה שבה עבד במזור, ובפסק הדין הברור והחד־משמעי של בית הדין ניתנה לו הגנה בהתאם לחוק ההגנה על עובדים חושפי שחיתות ומנהל לא תקין", אמרה בתגובה.
היא הוסיפה שהיא "גם מקווה שבזכות פסק הדין ובזכות אנשים כמותו מטופלים רבים, חסרי ישע, אולי יזכו לטיפול טוב יותר. מפסק הדין עולה גם הבעייתיות בהתנהגות הנהלת בית החולים, אשר בשום שלב לא ניסה לבחון את הליקויים שרייכמן הצביע עליהם ולא נעשה מאמץ לבחון, לתקן או להפעיל מנגנון ביקורת עצמית. דרך ההתנהלות היתה לפעול על מנת להשתיק אותו, לטאטא את התלונות, כשבית הדין הנכבד בהחלט התרשם מתום ליבו של רייכמן".

עו״ד ארנית זוננברג
עו״ד ארנית זוננברג

"ישראל היום" ביקש את תגובת הנהלת משרד הבריאות, את תגובת מנהלת בית החולים עד ספטמבר השנה - ד"ר אילנה קרמר, ואת תגובת המנהלת הנוכחית ד"ר קרן גינת.
ממשרד הבריאות ומבית החולים נמסר בתגובה לפסק הדין ולטענות רייכמן: "הנהלת בית החולים מסרה כי במסגרת ההליך בית הדין לא בחן את אמיתות תוכנן של תלונותיו של התובע כלפי בית החולים. בית הדין נדרש להכריע אם התובע זכאי להגנה מפני פיטורים. בית החולים לומד את פסק הדין ושוקל הגשת ערעור".

ארה"ב: חברת התרופות 'פרדו' תשלם קנס עתק ותיסגר

ארה"ב: חברת התרופות 'פרדו' תשלם קנס עתק ותיסגר

22.10.2020 פורסם בכל רגע ובחדרי חרדים

התביעה נגד החברה החלה לאחר שהתברר כי גרמה לכך שמאות אלפים התמכרו למשככי הכאבים "אוקסיקונטין" ופיתחו בהם תלות • החברה תיסגר, ותקים במקום זאת חברה שתפעל ללא כוונת ריווח ולתועלת הציבור

לאחר שגרמה להתמכרות המונית, החברה תיסגר ותשלם קנס בסכום עתק: בתום הליך שנמשך מספר שנים, דווח היום בארה"ב כי חברת התרופות האמריקאית פרדו, יצרנית משכך הכאבים הנרקוטי אוקסיקונטין, הגיעה להסדר מיוחד עם משרד המשפטים של ארה"ב לפיו תודה באישומים שהוגשו נגדה בסעיפי גרימת ההתמכרות לצרכנים, ותשלם קנס בסכום עתק של 8.3 מיליארד דולר. מאחר ולחברה אין את ההון הדרוש למימון הקנס, היא תיסגר ותפעל מעתה כחברה 'לתועלת הציבור' וללא כוונת ריווח.

הפרשיה, שזכתה לכינוי "משבר האופיואידים", הסעירה את ארה"ב לאחר שנודע כי מאות אלפי אמריקאים התמכרו למשככי הכאבים שהחברה ייצרה תחת המותג "אוקסיקונטין" ופיתחו בהם תלות. בתביעה נטען כי יותר מ-450 אלף משתמשים בתכשיר האוקיסקונטין מתו ממינון יתר ומהתמכרות לתרופות הנרקוטיות.

עוד נטען כי חלק מתוך משתמשי התרופה מתו לאחר שנטלו תרופות לא חוקיות או מזויפות עקב ההתמכרות לחומרים הנרקוטיים שהרופאים – שקיבלו תגמול מיוחד מהחברה - עודדו את השימוש בהם.
 

ההליך נגד החבר התנהל מזה מספר שנים והוא הגיע היום לסיומו, לאחר שנודע כי הנהלת החברה הסכימה להודות באישומים, לשלם קנס, ולסגור את החברה כאשר תחתיה תוקם חברה חדשה לתועלת הציבור בלבד, שלא תפעל לצורכי רווח כמו חברות עסקיות אחרות וכל הכנסותיה בעתיד מתרופות שונות שתייצר, לרבות התכשיר אוקסיקונטין שיש בו לעתים צורך רפואי, ישמשו למימון תכניות טיפול רפואי מתקדם במתמכרים ולשם גמילה.

במקביל, תשלם החברה קנס של 8.3 מיליארד דולר, כאשר סכום של 2.8 מיליארד דולר יועבר כפיצוי לצרכנים שהתארגנו ותבעו אף הם את החברה.

לפי ההסדר, על החברה במתכונת החדשה יהיה לייצר תכשירים במסגרת טיפולים כנגד מינוני יתר של תרופות שונות. בנפרד גם נקבע כי בעליה של החברה הפרטית, משפחת סאקלר, תשלם פיצויים אזרחיים בסך 225 מיליון דולר. יו"ר החברה, סטיב מילר, אמר היום כי "החברה כיום שונה לחלוטין מזו שהייתה כאשר התברר חלקה בפרשה". 

מאתר "כל רגע"
מאתר "כל רגע"