הפסיכיאטרים הרסו את חיי

אפריל 2017 - שתי תלונות בנושא נשלחו השבוע למשרד הבריאות

בת 25 פנתה לעמותת מגן לזכויות אנוש וביקשה להגיש תלונות כנגד שני פסיכיאטרים מאזור חיפה שלטענתה הרסו את חייה באמצעות טיפול פוגעני.

כבת 15 נלקחה המתלוננת על ידי עובדת רווחה לפסיכיאטר. במקום להמליץ לה על תמיכה רגשית ההמלצה שלו הייתה כדור נוגד חרדה. וזאת למרות שכבר אז היה ידוע שתרופות ממשפחה זו עלולות לגרום להחמרת התופעות ולאובדנות. הכדור גרם לה לחרדות בלתי נסבלות ולהזיות. ואכן לאחר שנתיים ניסתה הנערה להתאבד. במקום לזהות שהאובדנות, שמעולם לא נצפתה לפני תחילת הטיפול, נגרמה בגלל הכדורים, התייחסה הפסיכיאטרית, שאליה הופנתה הנערה, אל המעשה לכשעצמו, אמרה לה שהיא אדם חולה, שהיא סובלת מסכיזופרניה, אשפזה אותה, נתנה לה מינונים משתנים של תרופות אנטי פסיכוטיות, שגרמו לה להזיות, התעלפויות, דפיקות לב, מחשבות אובדניות, וראיית פסים וצבעים.

היא יצאה כשהיא מזילה ריר, מוזנחת, לא מקולחת, בת 18 אולם "אדם מת" כלשון התלונה. התנאי לשחרורה היה מגורים בהוסטל פסיכיאטרי. בהמשך אושפזה מאז עוד ארבע פעמים כאשר בכל פעם מצבה מדורדר יותר.

כאמור מתנדבי העמותה תיעדו עבורה את התלונה ושיגרו אותה לאגף התלונות במשרד הבריאות.

יהודה קורן, דובר העמותה, אומר כי מזה שנים שהעמותה מתריעה מפני קלות ידם של הפסיכיאטרים בשימוש בתרופות פסיכיאטריות ממכרות לילדים ובמיוחד כאשר מדובר על ילדים שעברו להשגחה על ידי שירותי הרווחה. הנושא של תמיכה רגשית נמחק על ידי הפסיכיאטריה וכך אלפי ילדים בשנה הופכים שבויים של הפסיכיאטרים והסמים שלהם עוד בטרם הגיעו לבגרות.


לפרטים נוספים
יש לפנות ליהודה קורן
052-3350928
אתר עמותת מגן לזכויות אנוש
www.cchr.org.il

די לתעשיית האבחונים והתרופות

הכי קל להגיד שלילד יש בעיה ולחשוב שאין לו שליטה על ההתנהגות שלו. במקום למצוא פתרונות בעזרת אבחונים ותרופות, כדאי להורים פשוט להתחיל לחנך ובעיקר להציב גבולות
13/01/2014 - ענת אשד

ילד שובב , צילום: shutterstock
 “איך אסביר להם שזה לא אני? זה הילד הרע שניכנס לי בפנים – תמיד הוא ניכנס בי בלי שום אזהרה, הילד הרע” (לאה גולדברג).

המשוררת לאה גולדברג כתבה שיר חמוד על ילד שעושה מעשים רעים ואומר – “זה לא אני, זה הילד הרע שבתוכי”. היא ניסתה להתחבר לרעיון הילדותי של אי לקיחת אחריות ולילד שאומר “מה אתם רוצים? אני לא אשם, זה משהו בפנים שהשתלט עלי…”.

מסתבר שמה שנכתב בקריצה למבוגרים הפך להיות רעיון (מעוות) שלאורו מתנהלים אנשי חינוך. סביר להניח שלאה גולדברג לא תיארה לעצמה שייקחו אותה כל כך ברצינות. היום בעידן הפוליטקלי-קורקט כמובן שלא מדברים על “הילד הרע”. הרעיון משווק בדרך יותר אלגנטית. היום אופנתי לדבר במכבסת מילים על “הבעיה”.

כשילד מתנהג בצורה לא הולמת אנשי החינוך וההורים מצאו את התשובה האולטימטיבית: לילד יש “בעיה”. ומכיוון שישנם ילדים שונים והתנהגויות שונות אז כמובן שישנן “בעיות שונות”. יש ילדים עם “בעיה בהתנהגות”, אחרים עם “בעיה בהתארגנות”. ישנם עם “בעיה רגשית”, כמובן “בעיה בלמידה” וכו’. היום זו האופנה. העוסקים בחינוך הילדים מדברים באופן גורף על ה”בעיה”.

זה לא בשליטתו

הבעייתיות מתחילה בהגדרה המילולית. למילים יש משמעות. לכאורה מדובר בסמנטיקה אבל כשמדברים על ה”בעיה” מדברים על “הילד הרע”. זה לא הוא – זה הילד הרע שפוגע באחרים/בעצמו/שמפריע בכיתה ועוד. ומכאן הדרך קצרה לטיפול בעזרת אבחונים, הקלות ותרופות. המסר הוא שכשיש “בעיה התנהגותית” זה “לרוע המזל” לא בשליטת הילד. “המסכן” נשלט על ידי הילד הרע בפנים, כלומר על ידי “הבעיה”. לכן צריך להבין אותו, להכיל אותו ולרחם עליו.

כמו שלא נדרוש מילד צולע לרוץ, כך לא נדרוש מילד שהתנהגותו צולעת לעשות שינוי. זה לא בשליטתו. זה משהו פנימי-גנטי. לכן אומרים המאמינים – בעזרת תרופות נחליש את ה”בעיה”. היא כמובן לא תעלם (אחרת איך יתפרנסו חברות התרופות?), רק נחליש את “הבעיה” בזמן שבו הילד מקבל תרופות. ובלי התרופות השד שבפנים ימשיך לצוץ ולשלוט ללא מעצורים.

שימו לב מה קורה אם משנים את המושג מ”בעיה בהתנהגות” ל-”התנהגות בעייתית”. כל הקונספט משתנה, כי התנהגות היא משהו נרכש ונלמד וניתן לשינוי. מעניין לראות את השינוי המדהים שעוברים ילדים כשמתחילים לחנך אותם ולהציב להם גבולות במקום לתת להם תרופות. הילדה שיש לה “בעיית עמידה בזמנים” מצליחה פתאום להתארגן ולהיות מוכנה בזמן, בתנאי שההורים מתחילים לחנך ולא ממתינים לה. הילד שיש לו “בעיה בריסון עצמי” (עוד “בעיה” ששמעתי מההורים לאחרונה) הפסיק להשחית דברים כשהתחיל לשלם עליהם. והילדה עם “בעיות הלמידה” התגלתה כאחת שמסוגלת להתרכז וללמוד את הדברים שמעניינים אותה.


הבעיות מפרנסות הרבה אנשים


במקום לדבר על “בעיה” – כי בעיה היא נכות. כדאי וצריך לדבר על התנהגות בעייתית ובעיקר על חינוך בעייתי. והחינוך הופך להיות בעייתי כשההורה לא מאמין בחינוך. אני מאמינה שהדברים שאני כותבת יקוממו נגדי אנשי חינוך וגם אנשים מתעשיית התרופות והאבחונים. כי מ”הבעיה” מתפרנסים הרבה מאוד אנשים, ולכן ישנם המון ילדים שמפטמים אותם עם תרופות. לצערנו אותם ילדים, למרות התרופות, עדיין מתנהגים בצורה לא הולמת. מפתיע אבל התרופות לא מחנכות והתרופות לא מציבות גבולות. התרופות לא מאמנות בבחירה ולא מלמדות להבחין בין טוב ורע. הן לא מקנות ערכים ולא מאפשרות לילדים לחוות את תוצאות מעשיהם.

צר לי על הילדים שמלבישים עליהם “בעיות”. אלה ילדים שלא ילמדו לקחת אחריות על חייהם. אלה ילדים שלא לומדים לעצור באדום. הכול מותר. הם לא לומדים לדחות סיפוקים – לא מתאמנים באיפוק – ולא מתרגלים להתאמץ. במקום לתת לילדים לגיטימציה להתנהגות שלילית ובמקום לפתור את ה”בעיה” בעזרת תרופות, אני מציעה להורים להתחיל לחנך.

*****

ענת אשד היא יועצת להורים ולצוותים חינוכיים.

מחקר: תרופות ADHD אינן יעילות לטווח ארוך, עשויות לדכא גדילה

8 באפריל 2017 - מחקר חדש שפורסם בכתב העת לפסיכולוגיה ופסיכיאטריה של הילד מצא שתרופות ל-ADHD כגון ריטלין ואדרל, לא רק שאינן אפקטיביות לטיפול ארוך-טווח ב"סימפטומים של ADHD", אלא גם עשויות לדכא גדילה אם לוקחים אותן לתוך תקופת הבגרות.
המחקר, המחזק מחקרים קודמים בנושא, סיכם כי "שימוש נרחב בתרופות נמצא קשור לדיכוי של גובה בבגרות אך לא עם הפחתה של חומרת הסימפטומים". במילים אחרות – לא רק שתרופות להפרעת קשב אינן יעילות כ"טיפול", הן אף קשורות להשלכות גופניות/ביולוגיות שליליות בטווח הארוך.
המחקר מצטרף לשורה של מחקרים שחשפו את חוסר יעילותן של תרופות ADHD, ותופעות הלוואי שלהן:
יהודה קורן, דובר עמותת מגן לזכויות אנוש, אומר: "העמותה תמשיך להציג לציבור נתונים ומחקרים שאמצעי התקשורת הכלליים נוטים להתעלם מהם עקב היותם מנוגדים לאינטרסים הכספיים של חברות התרופות והפסיכיאטרים. לשמחתינו הציבור נעשה מודע יותר ויותר, ומפנים שעל כל אחד לחקור, ללמוד ולהחליט בעצמו מה נכון עבורו ועבור ילדיו."

הוגשה תלונה כנגד פסיכיאטרית בגין התנהגות אלימה

אפריל 2017 - הוגשה תלונה כנגד פסיכיאטרית בגין התנהגות אלימה

גבר בן 46 תושב ירושלים, שהשתחרר מאשפוז בבי"ח פסיכיאטרי בירושלים, הגיש תלונה כנגד הפסיכיאטרית שטיפלה בו. ע"פ תלונתו, הטיפול הכפוי שהוא מקבל בזריקות גורם לו לתופעות לוואי חמורות. לטענתו ביקש מהפסיכיאטרית להחליף לו את הטיפול לתרופה אחרת אולם הפסיכיאטרית ביטלה את דבריו, והתעקשה שהתרופה עוזרת לו.

לטענתו בחודש מרץ השנה הגיע למרפאה וביקש לשוחח עימה. נקש על דלתה ובטעות פתח אותה. בתגובה לכך היא צרחה עליו: "אתה נכנס בלי להמתין, עכשיו אני לא מקבלת אותך, לך קיבינימאט!". לטענתו התחיל לבכות ושאל אותה למה היא מתייחסת אליו בצורה הזו, והיא ענתה: "אני לא מתייחסת אליך. צא מהחדר ולך קיבינימאט". לטענתו דפוס ההתנהגות הזו כלפיו חוזר על עצמו בכל פעם שהוא מבקר במרפאה.

בכל פעם שהוא שואל שאלה היא עונה לו בטון מאיים, בכעס ובגסות. "אתה תקבל על הראש! אתה ברדקיסט! לא מסבירה לך ולא מדברת איתך". לטענתו, כאשר ביקש ממנה שתחליף את האח שמזריק לו את הזריקה, כיון שהוא מזריק לו באופן מאד מכאיב, היא תפסה אותו מהשרוול תוך הפעלת כוח, ואמרה לו בזלזול: "אתה בטח רוצה שבחורה תזריק לך את הזריקה", והתעלמה מבקשתו.

התלונה הוגשה בסיוע המתנדבים של עמותת מגן לזכויות אנוש. דובר העמותה, מר יהודה קורן, אומר שאם יתברר שהתלונה נכונה, הרי שמדובר במעשים חמורים כיון שבדיוק כפי שלא ייתכן שאורטופד יכה בזרועו השבורה של המטופל שלו, כך אין לעבור לסדר היום אם פסיכיאטרית, שתפקידה להקל על נפש שבורה, מתעללת בנפשם של מטופליה כבדרך שיגר.


למידע נוסף,
נא לפנות ליהודה קורן 052-3350928

דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org

"במקום להרדים ילדים עם ריטלין, כדאי שבית הספר יעיר אותם"

 קן רובינסון: "ילדים בדרך כלל לא סובלים באחוז כל כך גבוה מהפרעה פסיכולוגית. הם סובלים מ'ילדוּת'" (צילום: Sebastiaan ter Burg, cc)
קן רובינסון - צילום: Sebastiaan ter Burg, cc

שלמה המלך ע"ה השלום היה אומר: "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר" (משלי ט"ז 32) , והמסר הוא כי טוב לאדם ללמוד לשלוט על רוחו ויצריו, ורבים הם הפתגמים האמרות והסיפורים בספר התנ"ך. ובימינו ישנם שרלטנים ובאות כוחם פקידות סעד ועובדות סוציאליות המכוונים לכיוון ההפוך בדרך של נטילת סמים פסיכיאטריים המנוונים את רוח האדם כדי לדכא יצריו. וכך אדם ללא רוח הופך להיות כבהמה ללא יכולת חשיבה או מנגנון עצמי לשלוט ברוח וביצר.

"במקום להרדים ילדים עם ריטלין, כדאי שבית הספר יעיר אותם" -חוקר החינוך הנודע קן רובינסון חושב שבתי ספר הורסים יצירתיות וטוען כי ADHD היא בעצם מגפה פיקטיבית. "לא ייתכן שכל כך הרבה ילדים סובלים מהפרעה נפשית"
מרץ 2016 - xnet - הילה יגאל-איזון, ושי הרלב

דרק פראסוויני, נולד באנגליה בשבוע ה-25 להריונה של אמו. בגלל סיבוכים של אספקת חמצן בלידה הוא נולד עם עיוורון חלקי ואוטיזם עמוק. בתחילה לא נתנו לו סיכוי להגיע לגיל הנעורים. כשהגיע, חשבו שיחיה במוסדות כל חייו. באופן מקרי שם לב אחד ממטפליו שהוא מרוכז מאוד כשהוא שומע מוסיקת ג'אז. כשהושיבו אותו ליד פסנתר הוא התגלה כבעל שמיעה אבסולוטית ולאחר אימונים רבים, ניגן את אוסקר פיטרסון בצורה שהקשתה על אנשים להבדיל בינו לבין המקור. כיום הוא מופיע בהצלחה עצומה בקונצרטים ורסיטלים באולמות ברחבי אירופה. המגבלות הפיזיות והחברתיות של פראוויסני לא פגעו ביצירתיות המוסיקלית שלו, שהביאה אותו להצטיין בתחומו.

מה היה קורה ליצירתיות ולכישרון יוצאי הדופן של פראסוויני אילו היה נקלע למערכת החינוך המסורתית? לפי חוקר החינוך קן רובינסון כנראה שהוא היו נכשל ונפלט מהמערכת, יחד עם ילדי ה-ADHD וכל ילדי לקויות הלמידה למיניהם, שהיצירתיות שלהם והכישורים שלהם לא יבואו לידי ביטוי בבית הספר בשום שלב.

הרס היצירתיות

רבות נכתב על משנתו של חוקר החינוך הנודע קן רובינסון. למעשה, כשמדברים היום על חינוך, יש כמה מילות מפתח שחוזרות שוב ושוב: מערכת החינוך החדשנית של פינלנד, בעיית לימוד המתמטיקה, כיתות הפוכות, mooc (קורס פתוח, מקוון ורב משתתפים) וגם מרצה וחוקר בריטי מלא הומור, אהוב על רבים ומבוקר על ידי לא מעט - סר קן רובינסון.

רובינסון נולד בליברפול למשפחה מרובת ילדים וחלה כנער בפוליו. עם זאת, כמרצה הוא הפרפורמר הנצפה ביותר ברשת בכל הזמנים. שלוש הרצאותיו ב-TED היוקרתי זכו ליותר מרבע מיליארד צפיות - מספר דמיוני ששמור רק לכוכבי רוק. מעבר לכך שרובינסון מאוד משעשע ובעל הומור בריטי דק ומשובח, הוא יודע לספר אנקדוטות בפשטות וחן ולדון בנושא החינוך באופן עמוק וקליל כאחד. הרצאתו המפורסמת ביותר על הרס היצירתיות על ידי בתי הספר כה פופולארית, עד כדי כך שיאיר לפיד נחשד כי העתיק קטעים ממנה כשנשא נאום על החינוך בארץ.

רובינסון מתלוצץ בהרצאתו על הפער העמוק בין התדמית הגרועה שיש למורים ובין היחס שיש לרוב האנשים לחינוך, שמלווה ביראת כבוד. באחת מהאנקדוטות הוא מספר על מסיבה בה נשאל איש חינוך לעיסוקו (למרות שאנשי חינוך לא מוזמנים למסיבות, מהתל רובינסון). עם התשובה משתררת שתיקה. זאת בגלל שהחינוך, בהיותנו הורים, נוגע בנו באופן רציני ועמוק. חינוך ילדנו הוא בנפשנו.

ADHD אינה מגיפה

בנושא הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות ולקויות למידה – יש לרובינסון משנה מאוד ברורה, המאשימה לא מעט את מוסדות הלימוד המסורתיים וגם מקוממת לא מעט אנשים ומומחים מהתחום.

"אני לא אומר שהפרעת קשב וריכוז אינה קיימת", מדגיש רובינסון. "אבל היא צמחה לממדים מפלצתיים. כיום מדברים על 15% מן התלמידים. הטכנולוגיות הדיגיטליות שמתפתחות בקצב מסחרר משפיעות, אבל פסיכולוגים ופסיכיאטרים מדברים ממש על מגיפה", אומר רובינסון ומוסיף בציניות שהתופעה בהחלט עוזרת לפרנסתם. "ילדים בדרך כלל לא סובלים באחוז כל כך גבוה מהפרעה פסיכולוגית. הם סובלים מ'ילדוּת' ואני יודע את זה כי ביליתי חלק מאוד גדול מראשית חיי כילד. עברתי בעצמי את כל הדבר הזה", מתבדח רובינסון ברצינות רבה.

"ADHD אינה מגיפה", טוען רובינסון ומתאר בספרו יום לימודים שגרתי בכיתה, שכולל פתיח של מורה עייף שמדקלם מספר הלימוד, עבודת כיתה רצופת הפרעות ודיון שבקושי מעניין את המורה, המחכה לצלצול הגואל. "אם תושיבו ילדים לעשות שעה אחר שעה, עבודה פקידותית ברמה הכי נחותה, אל תהיו מופתעים אם הם יתחילו להתנועע בעצבנות", הוא מצחיק שוב את הקהל.

מערכת שמדכאת כישורים

"בעבר הלא רחוק, למערכת החינוך לא היתה שום דרך להתמודד עם תלמידים כאלו", אומר רובינסון בהרצאתו הנודעת 'האם בתי ספר הורסים את היצירתיות'. הוא מזכיר שם את הכוריאוגרפית הנודעת ג'יליאן לין, שאחראית על מיוסיקל'ס מצליחים ונודעים כמו cats ופנטום האופרה. לין, שגדלה בשנות ה-30 של המאה ה-20, לא הצליחה להתמקד ולתפקד בבית הספר הבריטי בו למדה. הלימודים העיוניים כלל לא עניינו אותה והדבר היחיד שגרם לה עונג היה להתנועע ולרקוד.

"לין לא אובחנה כבעלת ADHD כי אז ההפרעה הזאת פשוט עדיין לא נולדה", עוקץ רובינסון. בגיל 7, לאחר שחוותה תסכול עמוק מבית הספר, פגש אותה מטפל רגיש. הוא הפעיל רדיו, ראה אותה מתנועעת לצלילי המוסיקה ואמר להוריה: 'ללין אין שום בעיה. היא פשוט רקדנית'. רובינסון טוען כי בכל השנים הללו, על אף גילוי בעיות הקשב והריכוז וטכניקות רבות וענפות לטיפול בהן, עדיין מערכת החינוך כושלת בהתמודדות עם בעיות ההתנהגות, הנובעות מהתסכול וחוסר המובנות שחווים תלמידים אלו. המערכת מצדה פותרת את הבעיה על ידי הפנייתם לכיתות טיפוליות.

סוגים רבים של אינטלגנציה

טענתו המרכזית של רובינסון היא שמערכת החינוך העיונית בכל העולם המערבי הישגית מאוד ומתואמת עם מערכת ההשכלה הגבוהה. היא מכשירה ילדים ונערים מגיל צעיר להתכוונן אל האקדמיה ואל הלימודים האקדמיים, אל הקולג'ים והאוניברסיטאות היוקרתיות. בית ספר כיום הוא יותר מתמיד סוכן תיווך היררכי של משאלת הלב הבורגנית: השכלה גבוהה, עבודה מצליחה, תגמול כספי - שמנוידים למעמד חברתי והצלחה. ומה בדבר התלמידים שלא מתאימים למסלול הזה, דוגמת פראוויסני ולין? הם ייפלטו ממנו, כי הם פשוט לא מתאימים לו.

"מערכת החינוך האנגלית השמרנית מצאה בעבר הרחוק פיתרון ל'בעיה' ותייגה אותה תחת לקויות שונות באינטליגנציה, דרך מבחנים ומבדקים", טוען רובינסון. לקויי הלמידה, הקשב והריכוז, נוידו יחד עם בני המעמד הנמוך אל המסלול המקצועי, שדיכא כל זיק יצירתי שהיה בהם.

"האינטליגנציה נתפשת כיום כשונה בתכלית ממה שידענו עליה בשנות ה-60 וה-70", אומר רובינסון. "יש כל כך הרבה סוגי אינטליגנציה שבעבר לא התייחסו אליהן: אינטליגנציה מרחבית, קינטית, מוסיקלית, תנועתית ובמקרים רבים, הן יכולות להיות קרש הצלה - הסיכוי והעתיד עבור תלמידים רבים שמתקשים עם תכנית הלימודים הסטנדרטית, שמדכאת באופן מתמשך את כישוריהם הייחודיים, עד כדי הריסה מוחלטת שלהם".

בתוך המבדקים המיושנים ברובם, האבחונים ובעיקר המערכת הבית ספרית, ברור שילדים ונערים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז לא מוצאים את מקומם ומרגישים חלשים, דחויים ומתוסכלים לקום בכל יום לבית הספר ו"לבלות" בו רבע או שליש מחייהם.