מלכודת כימית עטופה בצלופן , תרופות הרגעה האמנם?

הלוטוס הלבן, גרסת המציאות: ההתמכרות השקטה לכדורי הרגעה

מאחורי משקפי שמש ענקיים מסתירה ויקטוריה ראטליף התמכרות לתרופות הרגעה. הסיפור שלה בעונה השלישית של הלוטוס הלבן אינו מופרך לגמרי. תלות בכדורי הרגעה כמו קלונקס, ואבן ולורזפאם הפכה לתופעה חוצת יבשות. איך זה קורה, ולמה קשה כל כך להיגמל? ד"ר חן אבני, פסיכיאטר מכללית: "מטופל שלי הגיע למצב שהוא קונה חלק מהתרופות דרך קופת חולים וחלק בשוק השחור"

איתן גפן |14.03.25 | ynet

ויקטוריה ראטליף מתעוררת בסוויטה המפוארת שלה, השמש התאילנדית מסנוורת את עיניה. היא פוקחת אותן באיטיות, מרגישה את הראש שלה כבד יותר מהרגיל. אוי לא, שוב הגזימה עם היין אתמול? או שאולי זה הלורזפאם? בעלה מתקלח בחדר הצמוד, חסר מודעות לחלוטין לטריפ הקטן שאשתו מנהלת עם עצמה. הילדים? הם כבר מזמן איבדו עניין באמא שלהם. היא עוצמת עיניים לרגע, שואפת עמוק ומדמיינת שהיא אישה אחרת. כזו שלא צריכה גלולה כדי לשרוד את היום.
אבל עד שתחליט להתמודד, יש לה עוד כמה שעות להעביר, והחרדה כבר מתחילה לדפוק בדלת. היא פותחת את הבקבוק, שולפת כדור, בולעת אותו בלגימת מים ועוצמת עיניים בעונג. 

"מישהו ראה את הלורזפאם שלי?" ויקטוריה ראטליף ב"הלוטוס הלבן" ”(צילום: Fabio Lovino / HBO)

כשהמלצר בברכה פונה אליה ומציע לה מוחיטו, ויקטוריה מביטה בו כאילו הוא מדבר אליה מבעד לזכוכית עבה. היא מחייכת בעייפות ומנפנפת בידה בחוסר עניין. הכול מטושטש, הכול עמום. לא תמיד היא זוכרת את הכדור האחרון שלקחה, אבל היא מרגישה את ההשפעה שלו.
הכלא הכימי
בעונה השלישית של "הלוטוס הלבן", מלהיטי HBO, ויקטוריה ראטליף מתמודדת עם התמכרות שקטה לתרופת ההרגעה "לורזפאם". זו הסיבה שברוב הסצנות היא נראית שקועה בערפול, מרחפת בין נמנום לערות, או שרויה ברוגע לא טבעי – וכל זה מוסתר היטב מאחורי משקפי שמש עצומים וחיוך גדול עוד יותר שכמובן מרמז לנו, הצופים, על גודל הבעיה.

אמנם ויקטוריה היא דמות בדיונית, אך הסיפור שלה משקף עבור רבים מציאות אמיתית. בשנים האחרונות, התמכרות לתרופות כמו ואבן, קלונקס, לורזפאם (המוכר בישראל בשם המסחרי "לוריבן") ועוד, הפכה לבעיה עולמית – חוצה גילים, מעמדות ויבשות. זה מתחיל ב"כדור קטן להרגעה", ממשיך ב"הרופא נתן לי אז זה בטוח", ולפני ששמים לב – קשה מאוד להפסיק.

המאבק של ויקטוריה מכוון זרקור אל תופעה מדאיגה ההולכת ומתפשטת: תלות גוברת בתרופות מרשם להתמודדות עם לחצי היומיום. מה שנראה בתחילה כפתרון זמני עלול להפוך לכלא כימי, עם השלכות הרסניות על הבריאות הנפשית והפיזית. מדוע כל כך קשה להיגמל? איך נגררים לזה מלכתחילה? ומה אפשר לעשות לפני שהכדורים משתלטים על החיים?

מלכודת כימית עטופה בצלופן , תרופות הרגעה האמנם?

הצעדים שנועדו לעזור לנפגעי נפש

ראיתי את כל התגובות לפוסט על התאבדותה של ניצולת הנובה... זה רק מראה שהלב של המגיבים במקום הנכון. כשאני חושב על כל אלה שעברו את הזוועה של ה 7 באוקטובר, ונפלו לידיים של הפסיכיאטרים, הבנתי מה יעלה בגורלם וזה סימום המוני של אומללים שרק רוצים לספר את מה שעבר עליהם, איך באמת מוציאים את האומללים האלה שנקלעו לאירוע מפחיד ושרדו?

ובכן זה צריך להיות דיי מעניין ומאוד פשוט. הצעדים הם כאלה הם צריכים להגיע למקום שקט עם המון צמחיה סלעייה אווירה שקטה, יש לעבור בדיקות גופניות ולקבל מזון בריא, המון ירקות כמויות ויטמינים ומינרלים. כל אדם עם החוסרים שלו. כשאתה נמצא בשבי המאגרים הגופנים מתכלים, מה שמסוכן עוד יותר שגם הסמים הפסיכיאטרים מכלים את המאגרים הללו הם פשוט שורפים אותם.

בשלב התרפיה יש מה לעשות אך לא בכלים שהרשויות מציעים אולי יש הקלה אבל יש לי כמה סיפורי הצלחה מפוסט טראומה שהם מדהימים. מי שבאמת רוצה ללמוד יכול למצוא איך לעשות את זה נכון.

יש מספר אלטרנטיבות והן לא במיינסטרים.

אם ראיתם אדם בבית חולים פסיכיאטרי הם נראים סמרטוטי אדם, חלשים חסרי תנועה או מחורפנים על כל הראש אני לא חושב שזה נראה כמו ריפוי. לא נראה שיש מישהו שנרפא מהמצוקות שלו. וכמובן הפסיכיאטרים אינם רוצים חס וחלילה להוריד את התווית הפסיכיאטרית מאותם אומללים הרי כך יש לפסיכיאטריה לקוח לכל החיים נכון?

וכמובן שהמנטרה שנאמרת היא: זה הטיפול הכי טוב שיש... האמנם?

התוצאה הנוראה של כפיית טיפול פסיכיאטרי על שורדי הנובה

מדוע אני מעלה את הסיפור שוב? כיוון שהגיע בחור עטור פירסינג להפגנה שלנו ליד בית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל. והעיר לנו בצורה אנטגוניסטית אין לכם מה לעשות רק להפגין נגד פסיכיאטריה?ושאל אם יש אלטרנטיבה. התשובה היתה שכן הבעיה היחידה שפסיכיאטריה בישראל לא תיתן לזה לקרות היא מונופול.
אסור לנו לתת לזוועה הזו להעלם ולשקוע. ויש לעשות רפורמה עמוקה בבריאות הנפש כי כרגע אי אפשר לקרא לזה"בריאות הנפש".
התוצאה הנוראה של כפיית טיפול פסיכיאטרי על שורדי הנובה

פורסם: 1 בנובמבר 2024
בהמשך למותה הטרגי של שיראל גולן התגלה כי ניצולי הנובה קיבלו תגמול בתקופת הטיפול הרפואי.
עמותת מגן לזכויות אנוש דורשת לבדוק האם אין קשר בין הטיפול הרפואי לבין האובדנות שקהילה זו מגלה.
בכתבה בה חבריה של שיראל גולן ז"ל מספרים על ההתאבדות הטרגית שלה ושל שורדי נובה נוספים הם מספרים על תט"ר (תגמול בתקופת הטיפול הרפואי) עד אוקטובר. כלומר שניתנה קיצבה לאותם אנשים העוברים טיפול רפואי. אנו יודעים שטיפול רפואי כולל מתן תרופות פסיכיאטריות.
התסריטאי והשחקן עמית ליאור העיד בועדת הבריאות בכנסת וחשף בעדותו כי
שולחים את שורדי הנובה לקבל תרופות נוגדות חרדה ודיכאון ממשפחת ה -SSRI (כמו ציפרלקס, פרוזאק) מקור: קישור דקה 2:55
עמותת מגן לזכויות אנוש מזכירה כי תרופות נוגדות חרדה ממכרות ממשפחת ה – SSRI (כמו ציפרלקס) הן בעלות תופעות לוואי בהן אובדנות.
בין תופעות הלוואי של ציפרלקס: עצבנות או חוסר שקט, בלבול, רעד, כיווץ חזק של שרירים, מחשבות על פגיעה עצמית או מחשבות אובדניות. חרדה, חוסר מנוחה, חלומות לא נורמליים, קושי להרדם, ישנוניות, סחרחורת, תחושת נימול, חריקת שניים, עצבנות, התקף פאניקה, הפרעות שינה.
עמותת מגן לזכויות אנוש קוראת לחקור את הקשר בין הטיפול הרפואי שמקבלים שורדי הנובה לבין מצבם כיום. זאת בהשוואה לשורדי הנובה שויתרו על הקיצבה ועל הטיפול התרופתי.
עמותת מגן לזכויות אנוש עוסקת בחקירה וחשיפת הפרות זכויות אדם בתחום בריאות הנפש מאז 1999. עמותת מגן לזכויות אנוש קוראת לאפשר לשורדי הנובה לקבל את הטיפול שהם בוחרים ולא להתנות את מתן הקצבה בטיפול פסיכיאטרי.
נפגעת מטיפול פסיכיאטרי? דווח לנו
עמותת מגן לזכויות אנוש