אמא שלי נפטרה ב 20 במרץ 2025 ממש לפני חודש, גם היא היתה ניצולת גטו ורשה, זה דיי מעניין שהיא עזבה אותי לפני יום השואה כמו שרצתה להגיד ניצחתי את אדוף והנאצים והיו לי גם נינים אין זה ניצחון ענק על הפאשיזם? יהי זכרה ברוך,
אבא שלי דב קרפיבניק, אוחז בדגל הפרטיזנים, מצד ימין.
ואני תמיד אהיה גאה בו מאוד.
ב19 בדצמבר 2016 אבא הלך לעולמו. אבא שלי ידע היטב על המלחמה שלי בחשיפת הפסיכיאטריה. אבא עזר לי בקשרים שלו עם חברי כנסת ואח"מים אני אבא היה גאה מאוד שעזר לי והיה גאה מאוד שהקמתי עמותה שחושפת הפרות של זכויות אדם בתחום בריאות הנפש, שהעבירה שתי תיקוני חוק מאוד חשובים תיקון חוק מטפל מטופל ויחסי מין בהסכמה שמעולם לא היה כיסוי חוקי להתעסקות עם מטופים, והחוק השני השוואת חוק המעצרים לחוק אשפוז בכפייה, שבו מאושפז בכפייה, זכאי להגנה משפטית חינם, על ידי הסנגוריה הציבורית.
העובדה שפסיכיאטריה הייתה בעצם הבסיס או הצידוק המדעי לרצח נחותים, לא היה לו קל לעכל, אני יודע שרשע כל כך מובנה היטב בצורה סמויה, קשה מאוד לעכל. הרי הם רופאים לא!!!
ולחשוף את העובדה שפסיכיאטריה הייתה הבסיס המדעי" לחיסול הלא ראויים והמתה של המפגרים צוענים ויהודים זה גם לאנשים שמכירים את הנושא זה קשה לאיכול הכל באתר העמותה מגובה מחקרית. (כתובת האתר והמידע המדויק בלינק הראשון בתגובות).
אבא שלי היה גם סבא לנכדים ונינים והוא אזב אותנו בגיל 89 שנים.
אבא דב ראה הרבה דברים איומים בחייו רצחו את אביו ואמו מול עיניו, היה לחם בשורות הפרטיזנים ועבר תלאות ומבחנים שלא כל אחד היה יכול לעבור.
כשעלה לארץ ונישא ליפה לאמה שלנו, נאלץ לעבור מלחמה קשה מלחמת השחרור.
אבא לא הספיק בחייו ללמוד וזה היה לו לרועץ אבא נאלץ לעבוד בעבודות בניין קשות ומפרכות.
ושוב היה במלחמה, מלחמת קדש. לא עברו מספר שנים ואבא השתתף במלחמת ששת הימים.
והמלחמה האחרונה הייתה מלחמת יום כיפור. גם אחי השתתף במלחמה הנוראית הזו ונפצע בה. אבא היה בשארם אל שייך והביא את אימא ואותי לשארם במטוס הרקולס. הייתה חוויה בלתי נשכחת.
כמות המדליות שאבא ענד לא היתה מביישת גנרלים רמי מעלה.
עוד גילינו שאבא היה ממקימי גולני...זה לא יאמן.
אבא היה איש חזק ועקשן, אני זוכר את האופנוע בי אס אה, המטרטר שהיה מוביל את כל המישפוחה לטיולים ברחבי הארץ, אבא אהב לטייל, אני זוכר את הסוסיתא הלבנה מקרטעת בכבישי ישראל.
ואת סדרי הפסח בכפר סבא אצל דוד זלמן ומרקה, הפולקעס והוודקה, אלו זיכרונות שלא נמחקים לעולם כאילו זה היה אתמול, ליוו אותי סיפורי טולסטוי והקוזקים את השירים של הצבא האדום.
הרוסית והחברים של אבא ואמא את משחקי הרמי בערבי שישי וכמויות עצומות של בדיחות באידיש.
אני זוכר את ערבי חמישי כשאבא היה מדליק את הרדיו 50 קוב של תדיראן ששידר בערב תסכיתים, של "פול טמפל" הבלש המרתק. אז לא היה טלוויזיה
אבא חי חיים חלקם איומים חלקם מרתקים והיו גם רגעים מהנים בתקופה האחרונה הוא לא מצא טעם להמשיך את חייו ועזב אותנו במיטתו, כמו שרצה בבית שבנה במו ידיו, זה היה חשוב לו מאוד. ואנחנו בניו חיים ויהודה כנראה יצאנו לא רע אנו גאים בכם אבא ואמא אבא שלנו האהוב תנוח את מנוחתך בשלום. ומנוחתך לשלום אמא יפה, ברוך דיין אמת.
יהודה קורן
