אילן סלומון, יועץ, מטפל ורוקח
רמת הריכוז, השליטה העצמית והסבלנות של ילדים היא מאד נמוכה בהשוואה למבוגרים. היא משתפרת ככל שהם מתבגרים. אם הילד לא מתרכז, לא מאורגן או לא מקשיב, זו לא מחלה, זו הוכחה שהוא ילד. ילד הוא מבוגר שעוד לא הבשיל. אם הילד קשוב, סבלני ושולט בעצמו, הוא כבר לא ילד, הוא מבוגר.
אם לילד יש קשיים בתור ילד זו לא באמת בעיה, זה הדבר הכי טבעי והכי צפוי. זו גם לא מחלה שצריך למצוא לה תרופה, ואם ננסה להפוך ילד למבוגר בעודו ילד, זה ייצור בעיה (או מחלה) לילד.
ילד מותקף עושה טעויות ולא משתפר
כשמחפשים פיתרון או נותנים תרופה לילד בגלל שהוא מתנהג כמו ילד, גורמים לו לבלבול רב. הילד הכי מתוסבך הוא זה שלא מגלים סבלנות וסובלנות להיותו ילד. הוא מותקף שוב ושוב, ולכן עושה רק יותר ויותר טעויות ו"שטויות", ובהחלט לא משתפר.
כשמענישים ילד בגלל שהתנהג כמו ילד, הופכים אותו למתוסכל וממורמר. מי שמעניש אותו על כך, לא מבין שהוא בעצמו הגורם להתגברות חוסר השליטה, הסבלנות ואי ההקשבה שלו.
הבעיה עם האבחונים
האבחונים של היום בודקים אם יש לילד תכונות שמאפיינות ילדים (כמו חוסר ארגון, פעלתנות בלתי נשלטת..), וקובעים שזוהי בעיה או מחלה. לכן, אחרי שההורים קוראים את תוצאות האבחון, הם יהפכו עוד יותר ביקורתיים לתכונות הללו, שמהם הילד שלהם "סובל".
ה"פיתרון"
ה"פיתרון" הראשי ל"בעיה" של ילד שמתנהג כמו ילד הוא שהמבוגרים שסביבו, יתייחסו לחוסר הבשלות שלו בסבלנות רבה, עד שיתבגר. היישום של זה פשוט, גם אם לא קל:
1. לא לעשות עניין גדול מקשיים או התנהגויות "חריגות" שלו. פשוט לטפל בדברים בשיקול דעת ובסבלנות. לא להעמיס. לעזור לו אם הוא מתקשה במקום לכעוס או "לרדת עליו".
2. לשבח אותו על הרגעים שבהם התנהג כבוגר: השיג הישגים, הביע חיבה, שיתף פעולה או עזר. אם זה נדיר, אז להתייחס לדברים הפעוטים ביותר ("יופי שאתה כאן!").
זה לא אומר שלילד יש זכויות יתר או שהוא תמיד הקובע, זה רק אומר שלא עושים סקנדל מכל טעות שלו. הטעויות והשגיאות חייבות להיות חסרות משמעות יחסית בתקופת הילדות.
זהירות ילדים!
ישנם אנשי מקצוע שבטוחים שילדים צריכים "להיגמל" מלהיות ילדים ברגע שסיימו את הגן, או את כיתה ח'. הם מאמינים שחייבים לבצע "תצפיות" ו"לטפל" בהם "אם יש סימן "חולני" כלשהו שעלול לרמוז שהם עדיין ילדים. האמת היא שילד נשאר ילד עד שהוא מתבגר, כפי שמי שלומד נהיגה ממשיך ללמוד עד שהוא יודע לנהוג.
מסקנה
אנחנו מגדלים דור של ילדים שחוששים להיות עצמם ( ילדים), כי אם, חס ושלום, יהיו עצמם, יענישו אותם על שגיאותיהם, ייגררו אותם לאבחון, יצמידו להם מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, סייעת צמודה, מעצבת התנהגות, מורה מתקנת, מטפלת רגשית ו....מדבקת ריטלין. ואם התצפית תראה, שהם עדיין "חולים", ועדת ההשמה כבר תדאג "לאשפז" אותם במכלאות החינוך המיוחד. הילדים שלנו הפכו להיות מטרה לצייד, כדי שיתאימו ל"דרישות".
אם צריך להשקיע כל כך הרבה כדי להתאים את הילד לדרישות, הפיתרון חייב להיות להפחית את קצב או כמות הדרישות, כדי שהילד יוכל להיות עוד קצת ילד, וכך יוכל להצליח!
אל תהססו לפנות אלי לקבלת עזרה נוספת,
