בנזודיאזפינים (תרופות הרגעה) - המגיפה הנסתרת - יולי 2020


נוגדי חרדה תרופות ההרגעה, הפתרון הפך למחלה ומשם למגפה

בנזודיאזפינים הם תרופות הרגעה/נוגדות-חרדה כמו קלונקס, קסנקס, ואבן, ואליום, לוריוון.
בנזודיאזפינים הם חומרים פסיכואקטיביים בעלי מבנה כימי המבוסס על דיאזפין ופניל. לבנזודיאפינים השפעות מרגיעות, היפנוטיות, נוגדות חרדה, אנטי-אפילפטיות ומרפות שרירים. בנזודיאזפינים משמשים כתרופות לטיפול קצר טווח בחרדה חמורה או נדודי שינה, גילינו עוד הרבה תופעות לוואי: נדודי שינה, סחרחורת, תנועות לא רצוניות, חרדה,ועייפות קיצונית, שלשול, עצבנות, חולשה,
סחרחורת, בחילות/הקאה, חוסר יציבות, ישנוניות, כאבי ראש, שכחנות, אובדן זיכרון, כאבי בטן.
אובדן קואורדינציה של השרירים, כאבי שרירים, דיבור לא ברור, חשיבה ושיפוט לקויים. בלבול וחוסר התמצאות, דיכאון, ראיה מטושטשת או כפולה.



תופעות לוואי כתוצאה משימוש ארוך טווח:

אנשים הנוטלים תרופות נגד חרדה למשך תקופה ארוכה הם על פי רוב מדוכאים.
מינונים גדולים מגבירים את הסיכון לתסמיני דיכאון ומחשבות ורגשות אובדניים.
בנזודיאזפינים עלולים לגרום לחוסר תחושה רגשית ונימול.
התרופות מקלות על החרדה אך באותו הזמן מונעות תחושות הנאה או כאב גופני.
תופעות לוואי נדירות: מאניה, עוינות וזעם, התנהגות תוקפנית או אימפולסיבית והזיות.
צפו בד"ר אנה למבק מאונ' סטנפורד מסבירה על תופעות הלוואי והסכנות הכרוכות בנטילת בנזודיאזפינים, וכיצד רופאים רבים רושמים אותם שלא בהתאם להמלצת ה-FDA.

הטרגדיה של ADHD ותרופות ממריצות

ינואר 2020 - מה מסתירים מההורים, כדי שיסכימו לתת לילדיהם תרופות ממריצות? כיצד הגענו למצב בו המוני ילדים מאובחנים כבעלי "הפרעת קשב" ונוטלים תרופות כמו ריטלין, קונצרטה ואדרל? רוברט ויטאקר, סופר ועיתונאי, מסביר:



תמליל דבריו של רוברט ויאקטר

יש כמה קווי עלילה לסיפור של ADHD.
הראשון הוא יצירת השוק לתרופות הללו,
וניתן לראות שמשנת 1980
כשאיגוד הפסיכיאטרים האמריקני
פרסם את מהדורה 3 של ה-DSM
הם יצרו את האבחנה הזאת
ובמהדורות שלאחר מכן
עשו שיהיה קל יותר לאבחן אותה.
זה קו העלילה הראשון, יש לך תחום לאבחון.
השני, יש אנשים כמו ג'וזף בידרמן
שאומרים שאין מספיק אבחון וטיפול
ואם לא תטפל בילדים
הם לא יצליחו בהמשך החיים.
זה נהיה קו העלילה המדעי.
ואז השלישי – התרופות כן יוצרות שינוי בהתנהגות,
לפחות בטווח הקצר, שמורים בביה"ס אוהבים –
הילדים אולי יהיו ממוקדים יותר במשימה מסוימת,
הם ידברו פחות ויהיו פחות פעילים מבחינה חברתית.
אז ניתן לראות איך שלושת הקווים האלו משתלבים
כדי ליצור שימוש מוגבר באבחנה הזאת
ושימוש מוגבר בתרופות ממריצות.
הטרגדיה בסיפור של ADHD היא
האם יש ראיות לכך שזה תורם לילדים בטווח הארוך?
אפילו בתחילת שנות ה-90,
אחרי עשור של כל זה
תשמע את איגוד הפסיכיאטרים האמריקני אומר
למעשה אנחנו לא רואים שיפור בהישגים לימודיים,
אנחנו לא רואים ירידה בפשיעה
ואנחנו לא רואים שיפור בתפקוד בעבודה
עם סיום הלימודים.
אז הם עשו מחקר שנקרא MTA
במימון המכון הלאומי לבריאות הנפש
ואמרו "זה המחקר הראשון החשוב
של ADHD שנעשה אי-פעם"
והוא ינחה אותנו בטיפול באמצעות בתרופות ממריצות.
מה קרה במחקר הזה?
למעשה הוא תוכנן להיראות טוב יותר
בהשוואה לטיפול התנהגותי, אבל תתעלם מזה לרגע.
לאחר 14 חודשים הם אמרו שבילדים שקיבלו תרופות
היה שיפור קצת יותר גדול בסימפטומים של ADHD
וקראו קצת יותר טוב.
וזה נהיה "בסיס הראיות" לשימוש ארוך-טווח בתרופות ממריצות.
עדיין מצטטים זאת כיום – התוצאות של 14 החודשים.
אך המחקר הזה המשיך.
זה מה שהחוקרים כתבו:
שבסוף השנה השלישית נטילת תרופות היתה קשורה
להתדרדרות, לא לשיפור.
לאחר 6 שנים, לילדים שנטלו תרופות
היו סימפטומים חריפים יותר של ADHD
ובעיות בתפקוד.
ובנוסף התגלה סיכון מוגבר להיות
מאובחן עם הפרעה פסיכיאטרית נוספת.
אז מה למדנו מהמחקר שנועד להעריך
אם רצוי שניתן תרופות לילדים?
שהתוצאות בטווח הארוך הן גרועות,
שיפור מינורי בטווח של 14 חודשים.
איזה מחקר מצוטט כיום להורים שמחפשים פתרון?
המחקר של ה-14 חודשים,
הם אף פעם לא מצוטטים את המסקנות של הטווח הארוך.
במאמר חדש במגזין לפסיכיאטריה בנורווגיה
הם סקרו את כל הראיות ואמרו
"אין שום ראיות שזה עוזר לילדים לגדול, שום ראיות".
אז מדוע אנחנו רושמים את התרופות האלו לילדים?
בגלל שמאמינים שזה עוזר לילדים בהישגים אקדמיים,
קיים שוק עבורן, והן כן גורמות לילדים
להתנהג באופן שונה, לפחות בטווח הקצר,
באופן שמוצא-חן בעיני המורים.
זה הסיפור.

מקורות:

https://www.huffpost.com/entry/conclusive-proof-adhd-is-overdiagnosed_b_10107214
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3063150
https://tidsskriftet.no/en/2018/01/kronikk/drug-treatment-adhd-tenuous-scientific-basis

כך נמצא הקשר הפסיכיאטרי של ארגון הבריאות העולמי

מאי 2019 - הקשר הפסיכיאטרי לארגון הבריאות העולמי המזכ"ל הראשון היה הפסיכיאטר ברוק צ'יזהולם חוקת ארגון הבריאות העולמי נחתמה על ידי נציגי 51 מדינות שאז היו חברות באו"ם ועשר מדינות נוספות.[11] החוקה נכנסה לתוקף ב-7 באפריל 1948. העצרת הראשונה של ארגון הבריאות התקיימה ב-24 ביולי 1948 בה אושר תקציב של 5 מיליון דולר אמריקאי לסוכנות לשנת 1949. אנדרייה שטאמאר, רופא וחוקר בריאות הציבור קרואטי, היה יושב הראש של העצרת הראשונה וממנסחי החוקה.[12] בעצרת נבחר ברוב גדול ברוק צ'יסהולם, פסיכיאטר קנדי כמזכ"ל הראשון של הארגון. אם מסתכלים טוב אפשר להבחין בפרופגנדה הפסיכיאטרית עד היום.





"הם אף פעם לא עזרו לי - רק גרמו לי נזק"

11.07.2020 - עדות קשה ונוקבת על טיפולים פסיכיאטריים, מאישה שחוותה את המערכת הפסיכיאטרית על בשרה: "...אפילו עכשיו, 6 שנים אחרי שהשתחררתי מהם לחלוטין, עד עכשיו יש לי נזקים נפשיים וטראומות מכל ההתעללויות שעברתי במערכת הפסיכיאטרית, ואני עדיין מרגישה פחד מהפסיכיאטרים... הפסיכיאטריה זה הדבר הכי גרוע שקרה לי בחיים - הם אף פעם לא עזרו לי, אלא רק גרמו לי נזק. תיזהרו מהם ואל תתקרבו אליהם, הם מסוכנים מאד ויכולים להרוס לכם את החיים"
נפגעת מטיפול פסיכיאטרי? דווח לנו - https://www.cchr.org.il .




המחלקות עמוסות והאלימות מתגברת: כישלון רפורמת בריאות הנפש בישראל

המחלקות עמוסות והאלימות מתגברת: כישלון רפורמת בריאות הנפש בישראל , בועז אפרת יום שלישי, 30 ביוני 2020, וואלה News

חמש שנים חלפו מאז יצא לדרך המהלך שנועד להעביר את האחריות על הטיפול הציבורי בתחום הפסיכיאטריה ממשרד הבריאות לקופות החולים. המחלקות מתמודדות עם יותר מ-100% תפוסה, והטיפול הלקוי מוביל אף לאלימות: "מטופלים ישנים על מזרון במסדרון". כתבה ראשונה בסדרה.

חמש שנים חלפו מאז החלת רפורמת בריאות הנפש החדשה בישראל. הרפורמה, שתפקידה היה להעביר את האחריות על הטיפול הציבורי בתחום ממשרד הבריאות לקופות החולים, התקבלה בתרועה רמה, אך כיום, במבט מרחוק ומקרוב, ניתן לראות את כשליה ופגמיה.

אחד מהם הוא סוגיית הצפיפות בבתי החולים הפסיכיאטריים. הרפורמה אמנם לא נגעה בנושא ישירות, אך ההחלטה להעביר את הטיפול הפסיכיאטרי לקופות החולים הובילה בסופו של דבר להגעת מטופלים רבים לחדרי המיון ולמחלקות הפסיכיאטריות - שהיום עולים על גדותיהם עם שיעורי תפוסה שעלולים להגיע ל-150%.

בהיעדר סיוע מצד משרד הבריאות חרף פניות חוזרות ונשנות, ההסתדרות הרפואית, איגוד הפסיכיאטריה בישראל והקליניקה לקידום הזכות לבריאות במרכז הבינתחומי בהרצליה מתכוונים לעתור לבג"ץ ככל שהמדינה לא תעניק להם סיוע. זאת, לאחר שנעשתה פנייה רשמית בנושא לשר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן שטרם נענתה, ובתקווה שהשר החדש, יולי אדלשטיין, יקדיש חשיבות לנושא שזכה להתעלמות שנים ארוכות.

יש כאלה שישנם על מזרנים במסדרון. מיטות במוסד פסיכיאטרי
יש כאלה שישנם על מזרנים במסדרון. מיטות במוסד פסיכיאטרי
בישראל פועלים מוסדות שונים העוסקים בתחום הפסיכיאטריה: עשרה בתי חולים פסיכיאטריים ממשלתיים, שניים בבעלות שירותי בריאות כללית, בית חולים ציבורי אחד, שני בתי חולים בבעלות פרטית - ולצדם עשר מחלקות אשפוז בבתי חולים כלליים.

על פי דוח מבקר המדינה בנושא ממאי 2018, בכמה בתי חולים הגיעה התפוסה בחודשים מסוימים לשיעורים גבוהים במיוחד. כך למשל, באברבנאל, במחלקה בת 34 מיטות, הגיעה התפוסה באופן קבוע ומתמשך לממוצע של 60 מטופלים ביום ו-40 בלילה. "צפיפות היתר גורמת להתגברות תופעות האלימות ולמצבים שבהם למטופלים אין מיטה משלהם במחלקה, ולפיכך בלילה הם נאלצים 'לנדוד' למחלקות אחרות ובמהלך היום אין להם מיטה למנוחה", נכתב בדוח. "מצב זה הוא בלתי נסבל, פוגע בסיכויי ההחלמה ואף עלול להחריף את המצב הרפואי, גורם אי-נוחות רבה מאוד למטופל המאושפז ופוגע בכבודו כאדם ובזכויותיו כחולה".

60 מטופלים ביום במחלקת בת 34 מיטות. אברבנאל (צילום: ברני ארדוב)
60 מטופלים ביום במחלקת בת 34 מיטות. אברבנאל (צילום: ברני ארדוב)
ואכן, מדד עומס התפוסה בבתי החולים הפסיכיאטריים של משרד הבריאות משקף תמונה מדאיגה אודות העומס הקיים בהם. ניתן לראות כי האכלוס הממוצע עומד על יותר מ-100% תפוסה, כשבכל מחלקה ישנן 34 מיטות בממוצע. מדובר במחלקות בהן יש 16-10 מיטות יותר במחלקה יחסית לעולם המערבי, כשהתפוסה המומלצת היא של עד 85%.

"ההזנחה רבת השנים של מערכת בריאות הנפש נתקלה כל הזמן באמירות כמו 'חכו עד הרפורמה ואחר כך זה יהיה יותר טוב'", סיפר יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל ד"ר צבי פישל. "זה נעשה מתוך מחשבה שלפני הרפורמה, לאף אחד לא היה אינטרס למנוע אשפוזים ולהקים מערכות שיובילו להשארת הטיפולים בקהילה וצמצום הצורך באשפוזים".

"זמינות נמוכה בקופות החולים". ד"ר פישל (צילום: אביטל צימט)
"זמינות נמוכה בקופות החולים". ד"ר פישל (צילום: אביטל צימט)
"המחשבה הייתה שכשהקופה אחראית על הפציינט - היא תנסה לשמור עליו אצלה כי זה יותר זול מאשר ימי אשפוז. כולם נערכו לרפורמה, אבל התהליך שהיה אמור לקרות - שהוא צמצום הצורך באשפוזים - לא קרה. דבר ראשון, בגלל העלייה במספר החולים שנגזרת מהעלייה בכמות האוכלוסייה. בנוסף, הקופות הקימו חלק מהשירותים, אבל הזמינות שלהן ושל המערכות שיכולות למנוע אשפוז היא בזמינות נורא נמוכה. לכן, לא הייתה ירידה במספר האשפוזים והצפיפות של המטופלים בבתי החולים".
"זלזול מצד המערכת"

"זו אכזבה, זה ייאוש", שיתפה יו"ר העמותה לסיעוד פסיכיאטרי בישראל, גלית לוי. "אם הייתה יותר תשומת לב, אם היו משקיעים יותר משאבים, אם היו מתייחסים יותר לבריאות הנפש - הכול היה נראה אחרת. מי שלא מבין עד כמה אדם שנמצא במצוקה נפשית צריך את השירות הזה, אם היו חווים את החוויה הזאת, הם היו מבינים שצריך להשקיע בזה הרבה יותר. אם מישהו ממשרד הבריאות יקרא את זה, אם השר והמנכ"ל החדש יקראו את הכתבה הזו, הם צריכים לדעת את זה. אין תקציבים ומשאבים. אנחנו מיואשים. זה פשוט זלזול מצד המערכת".

לדבריה, בבתי החולים נרשמת עלייה מתמדת בפניות לחדרי המיון במצבים אקוטיים, בזמן שבקהילה - אין מענה. "יש מרפאות שאמורות לתת טיפול אמבולטורי על פי תור שנקבע מראש, אבל אם יש מטופלים או אנשים שסובלים מבעיה נפשית וצריכים כרגע טיפול - הם צריכים להגיע לחדרי המיון. אין פתרון אחר. אין צוות משבר או מוקד חירום פסיכיאטרי למקרים שלא צריכים להגיע לחדרי מיון", הסבירה.

"ככה מגיעות לחדרי המיון יותר ויותר פניות, ובעקבות זה יש יותר ויותר אשפוזים - ואין מענה בקהילה לכל הסוגיה הזו. יש גם הרבה פניות בקהילה, ואין מספיק צוותים שייתנו מענה במרפאות הציבוריות של בריאות הנפש, ואז למעשה זה מסיט את המטופלים לחדרי המיון הפסיכיאטרי. זה גורם שם לעומס רב. המענה בקהילה לא ניתן בצורה מספקת, וקופות החולים לא לוקחות על זה מספיק אחריות", הוסיפה לוי.

"אין תקציבים ומשאבים". גלית לוי
"אין תקציבים ומשאבים". גלית לוי
וכך נוצרות התפוסות הגבוהות במחלקות. "זה יכול להגיע ל-130%, ובחלק מבתי החולים זה יכול להגיע עד ל-150%. מה שקורה בתפוסות האלו, זה שנוצרת צפיפות מאוד גדולה, נרשמת עלייה באלימות בין המטופלים לחבריהם, הצוות נפגע גם כן, ולכל הצדדים אין חוויית אשפוז טובה", הסבירה לוי. "בחדר בצפיפות ישנים לפעמים חמישה מטופלים ולפעמים יותר. יש כאלה שישנים במסדרונות על מזרונים. זה דבר שבאמת נותן תחושה, לצוות ולמטופלים, של זלזול. לא של חוויה טיפולית. זה לא טיפול שמתאים לשנת 2020 במדינת ישראל".

לדבי ד"ר פישל, הצפיפות בראש ובראשונה נוגעת למרחב הפיזי של המטופלים במחלקה, אך היא משמעותית הרבה מעבר לזה - כי היא משפיעה גם על יחס מטפל-מטופל. "כמה זמן מטפל יש לכל מטופל - זה הדבר העיקרי שמטריד אותנו ואת המטופלים. מבחינת המטופלים, הם יכולים עוד לספוג את הבעיה של המרחב, אבל החלק של הטיפול עצמו הוא החלק הבעייתי שהוא קשה עבורם".

"אין חוויית אשפוז טובה". דיון בנושא רפורמת בריאות הנפש בכנסת, 2018
"אין חוויית אשפוז טובה". דיון בנושא רפורמת בריאות הנפש בכנסת, 2018
בנוסף לכך, משרד הבריאות מעולם לא קבע תקנים לחדרי המיון הפסיכיאטריים, שהביקוש אליהם הולך וגדל. "יש צוותים מהמחלקות שהולכים במיון. אני אפילו לא יודעת מה הסיבה. אולי לפני 50 שנה זה היה מתאים כי לא היו הרבה פניות, הגיעה אחת בכמה שעות. היום, בעקבות הרפורמה והגידול באוכלוסייה והמשברים בישראל, יש הרבה אנשים שסובלים ממצוקה נפשית - והם יכולים לפנות רק לחדרי המיון. ושם יש לנו בקושי אחות ורופא. כשעשו את הרפורמה, אמרו גם שלא צריך לחדרי המיון טופס 17. כלומר, כל אחד יכול לפנות לחדר המיון. זה אומר שהמרכזים לבריאות נפש לא מקבלים כסף על פניות לחדר מיון - אלא אם מאשפזים את המטופל".

כמו בכל תחום, גם התשובה שקיבלו ראשי התחום ממשרד הבריאות היא שאין תקציב לסיוע בפתרון לבעיה. בנוסף, בהיעדר תקציב מדינה, נאלצו בבתי החולים לדרוש כספים במסגרת ועדת חריגים - על פי הנוהל. לצד זאת, בזמן שבתי החולים קורסים, רואים הצוותים את חבריהם בתחומי הרפואה האחרים זוכים להשקעה כספית ותקנית.

"במהלך השנים היו פניות רבות למשרד הבריאות כדי לשנות את התקנון ואת התקצוב של המערכת הפסיכיאטרית", הסביר ד"ר פישל. "היא נמצאה בתחתית סדר העדיפויות - גם מבחינת משרד הבריאות וגם מבחינת ההיבט התקשורתי. אנחנו חושבים שהסיבה העמוקה לכך היא הסטיגמה וחוסר היכולת להסתכל לנושא של בריאות הנפש בעיניים ולהגיד שרוצים לתת את הטיפול הכי טוב. עבדנו הרבה מול העיתונות, בוועדת הבריאות בכנסת וישירות מול משרד הבריאות וזה הוביל בעיקר לשינויים קוסמטיים. לא הצלחנו להדביק את העלייה בכמות המאושפזים למספר המיטות והתקנים".

"אפליה משוועת"

בפנייתם למשרד טרם עתירה לבג"ץ, הזכירו הפונים את פסק הדין שקבע כי על המדינה לספק מרחב מחיה הולם לכל אסיר בבתי הכלא בישראל. "אני חושב שזה עצוב שהיינו צריכים להשתמש בטיעון של בתי הכלא", אמר ד"ר פישל. "זה עצוב שאין שיפור של הדברים האלה. משרד הבריאות הצליח להשיג תקציב לבתי החולים הפסיכיאטריים - אבל היה מדובר בשיפוץ קוסמטי. הוא חשוב כמובן, אבל מדגיש את הקושי. אתה צובע קירות ומרצף - אבל זה לא מגדיל את המרחב של האדם בחדר השינה. זה גם מעכב את הפתרון, כי אחרי שיפוץ לא נהרוס שוב פעם את מה שבנינו מחדש".

"כשהולכים לבתי החולים הכלליים ורואים את הפאר, השיש, יצירות האומנות, המרחבים, הפרטיות שניתנת לכל חולה - וכשחוצים את הכביש רואים את בית החולים הפסיכיאטרי שבו המיטות צמודות אחת לשנייה - וברור שיש כאן אפליה והיא משוועת", תיאר את הפער בין מקום עבודתו לבית החולים בילינסון הסמוך. "אם לצורך זה צריך לעשות את ההשוואה למערכת של אנשים שהם הכי מעוטי זכויות - האנשים שבבתי הכלא, אנחנו בעצם אומרים 'תראו לאן הגענו'. אפילו להם יש יותר זכויות. והחולים שלנו לא חטאו. הם אנשים שלא צריכים לסבול בתנאים לא אנושיים ולא מתאימים למאה ה-21".

לוי ציינה כי "כל התחום הטכנולוגי מאוד מתקדם בבתי החולים הכלליים. ובאופן כללי, ניתן פשוט לראות איך שבתי החולים הכלליים נראים לעומת הפסיכיאטריים. אני מתביישת. אנחנו מאוד מקצוענים, אבל הרמה של המבנה של בית החולים עצמו נורא נמוכה. זה עצוב שמדינת ישראל לא פוקחת את עיניה ואומרת עד כאן. עשו רפורמה, אבל אין מספיק מרפאות. אין מספיק טיפול במצבים אקוטיים שלא דורשים חדר מיון. בריאות הנפש לא חשובה? לא צריך לתת על זה את הדעת? למה רק מי שכואבת לו הבטן זה בסדר? מה עם אדם שחווה חרדה?".



המחלקות עמוסות והאלימות מתגברת: כישלון רפורמת בריאות הנפש בישראל , בועז אפרת יום שלישי, 30 ביוני 2020, וואלה News