מחקר בינלאומי: תרופות נוגדות דיכאון – מגבירות הסיכון לדמנציה, ד"ר איתי גל , ynet, 13.06.2019
חוקרים בחיפה יחד עם מדענים בינלאומיים מצאו כי נטילת תרופות נוגדות דיכאון מגדילות את הסיכון לדמנציה במאות אחוזים. החוקרים: יש לשקול את הסיכון לעומת התועלת מנטילת התרופות
ד"ר איתי גל
סכנה פוטנציאלית בנוגדי דיכאון: מחקר בינלאומי חדש בו השתתפו חוקרים מאוניברסיטת חיפה, מצא כי נטילת תרופות נוגדות דיכאון עלולה להגדיל את הסיכון ללקות בדמנציה במאות אחוזים בקרב בני 60 ומעלה. החוקרים המליצו לשקול את תופעת הלוואי שנמצאה, למול התועלת שבנוגדי דיכאון.
דמנציה היא מחלה עצבית ניוונית המאופיינת בירידה ביכולת הקוגניטיבית ופגיעה בפעילויות היומיומיות. המחלה פוגעת בחמישה עד שישה אחוזים באוכלוסייה מעל גיל 60. לדברי החוקרים מספר המקרים של אנשים החולים בדמנציה יעלה בצורה משמעותית ויוכפל עד לשנת 2040.
כיום אין ריפוי לדמנציה, ולכן זיהוי גורמי הסיכון שחשיפה להם עלולה להעלות את הסיכון למחלה הוא הכרחי. מחקרים מראים כי 1.8% מאוכלוסיית המבוגרים סובלים מדיכאון בזיקנה ובשנים האחרונות קיים שימוש רחב בתרופות נוגדות דיכאון שהולך ועולה באופן משמעותי באוכלוסייה המזדקנת.
בעיקר נפוץ השימוש בתרופות אנטי דיכאוניות מסוג SSRI, להקלה על הפרעות נוספות מלבד דיכאון כגון: חוסר שינה, חרדה, תסמונות כאב ועוד.
לשקול את הסיכון בשימוש בתרופות נגד דיכאון
במחקר הנוכחי שפורסם בכתב העת The American Journal of Geriatric Psychiatry ביקשו פרופ' לוין מאוניברסיטת חיפה, ד"ר ערד קודש מקופת חולים מאוחדת ומאוניברסיטה חיפה, ד"ר ענת רוטשטיין מאוניברסיטת חיפה, יחד עם צוות חוקרים בינלאומי מבית החולים Mount Sinai בניו-יורק, אוניברסיטת Karolinska בשבדיה ו-Nicosia Medical School בקפריסין לבדוק האם נטילת תרופות נוגדות דיכאון בקרב אנשים מעל גיל 60 מגדילה את הסיכון לחלות בדמנציה.
אוכלוסיית המחקר כללה 71,515 איש מעל גיל 60, שלא לקו בדמנציה בתחילת המחקר. החוקרים עקבו אחר מצבם הרפואי בין השנים 2013 עד 2019.
מתוצאות המחקר עולה כי מתוך 3,688 נבדקים שנחשפו לנוגדי דיכאון, 407 (11%) פיתחו דמנציה ומתוך 67,827 נבדקים שלא נחשפו לנוגדי דיכאון 1,768 (2.6%) פיתחו דמנציה. הקשר הזה נבדק במספר מבחנים סטטיסטיים והצביע על כך שחשיפה לתרופות נוגדות דיכאון קשורה בסיכון מוגבר לדמנציה של פי 3.43.
לדברי פרופ' לוין, ראש צוות החוקרים, העלייה בסיכון לדמנציה נשארה משמעותית גם ב-24 ניתוחים סטטיסטים נוספים שביצעו ובהם חילקו החוקרים את אוכלוסיית המחקר לפי קבוצות דמוגרפיות, קבוצות עם מחלות נלוות ואספקטים שונים של תרופות נוגדות דיכאון.
לאור ממצאי המחקר, המליץ פרופ' לוין לשקול את מתן הטיפול נוגד הדיכאון באוכלוסיית המבוגרים: "יש לשקול את הסיכון כתוצאה משימוש בתרופות נוגדון דיכאון, לעומת היתרונות שלהם אצל אנשים מבוגרים".
אחד מכל חמישה קשישים סובל מדמנציה
דמנציה (שיטיון בעברית) היא שם כולל לקבוצת מחלות שמתאפיינות בירידה בתפקוד של קליפת המוח ובהידרדרות מנטלית, כשהשכיחה בהן היא האלצהיימר.
אחד מכל חמישה קשישים בישראל סובל מדמנציה ברמות שונות. כ-70 אלף ישראלים לוקים באלצהיימר, וההערכה היא שבתוך 15 שנים יגדל מספרם ל-120 אלף. ככלל, ככל שעולה תוחלת החיים, עולה שכיחותה של המחלה, שפוגעת באופן שווה בגברים ובנשים מכל הגזעים ומכל השכבות הסוציו-אקונומיות.
אלצהיימר היא מחלה ניוונית מתקדמת של המוח, שהורסת בהדרגה את תאי המוח וגורמת להידרדרות ביכולת השכלית, לאובדן זיכרון ולפגיעה ביכולת החשיבה, הריכוז, הלמידה והתקשורת.
לעיתים סובלים החולים גם מעירנות יתר, מהזיות ומנדודי שינה. רוב החולים מתים בתוך 15-10 שנים מפרוץ המחלה.
שלבי המחלה
השלב הראשון של המחלה נמשך שנתיים עד ארבע שנים, כולל שיכחה של שמות מוכרים מהיומיום, שיכחה של שמות חפצים פשוטים ושיכחה של שמות חברי משפחה וחברים קרובים. בהמשך מופיעים איבוד עניין בפעילויות חברתיות ובתחביבים ופגיעה ביכולת השיפוט.
השלב השני נמשך שנתיים עד שמונה שנים, מתקשה החולה לזהות אנשים שהוא מכיר כמו חברים וקרובי משפחה, הוא לא מצליח לזכור כיצד לסיים מטלות יומיות פשוטות כמו מקלחת וצחצוח שיניים, הוא מגלה בלבול ודאגה גוברים וסובל מהזיות ומנדודי שינה.
השלב השלישי והמתקדם של אלצהיימר נמשך שנה עד שלוש שנים, החולה כבר לא מזהה את בני משפחתו הקרובים, מתקשה באכילה, לא מבין משמעות של מילים ולא מסוגל להתלבש, להתרחץ או לשלוט על סוגריו.
טיפול מעכב בלבד
אבחון המחלה נעשה במרפאת זיכרון על ידי רופא נוירולוג שבוחן את התגובות לפעילויות היומיום, כמו איבוד היכולת לנהל את ענייני הכלכלה השוטפים (חשבון בנק, תשלום חשבונות), איבוד ההחלטות והסתמכות מוחלטת על אחרים ("תבחר אתה בשבילי"), חזרה על אותה שאלה שוב ושוב במהלך שיחה, איבוד עניין בתחביבים ובעיסוקים שהביאו להנאה בעבר ומידת הפגיעה בזיכרון.
הטיפול המקובל באלצהיימר הוא בתרופות שמעכבות את פירוק המעביר העצבי אצטיל כולין במוח. התרופות מעלות את הריכוז והקשב של החולה, שהופך ליותר מחובר לסביבה, אבל משפיעות פחות על הזיכרון. הן עוצרות את תהליך ההידרדרות, אך לא מונעות את המחלה.
חוקרים בחיפה יחד עם מדענים בינלאומיים מצאו כי נטילת תרופות נוגדות דיכאון מגדילות את הסיכון לדמנציה במאות אחוזים. החוקרים: יש לשקול את הסיכון לעומת התועלת מנטילת התרופות
ד"ר איתי גל
סכנה פוטנציאלית בנוגדי דיכאון: מחקר בינלאומי חדש בו השתתפו חוקרים מאוניברסיטת חיפה, מצא כי נטילת תרופות נוגדות דיכאון עלולה להגדיל את הסיכון ללקות בדמנציה במאות אחוזים בקרב בני 60 ומעלה. החוקרים המליצו לשקול את תופעת הלוואי שנמצאה, למול התועלת שבנוגדי דיכאון.
דמנציה היא מחלה עצבית ניוונית המאופיינת בירידה ביכולת הקוגניטיבית ופגיעה בפעילויות היומיומיות. המחלה פוגעת בחמישה עד שישה אחוזים באוכלוסייה מעל גיל 60. לדברי החוקרים מספר המקרים של אנשים החולים בדמנציה יעלה בצורה משמעותית ויוכפל עד לשנת 2040.
כיום אין ריפוי לדמנציה, ולכן זיהוי גורמי הסיכון שחשיפה להם עלולה להעלות את הסיכון למחלה הוא הכרחי. מחקרים מראים כי 1.8% מאוכלוסיית המבוגרים סובלים מדיכאון בזיקנה ובשנים האחרונות קיים שימוש רחב בתרופות נוגדות דיכאון שהולך ועולה באופן משמעותי באוכלוסייה המזדקנת.
בעיקר נפוץ השימוש בתרופות אנטי דיכאוניות מסוג SSRI, להקלה על הפרעות נוספות מלבד דיכאון כגון: חוסר שינה, חרדה, תסמונות כאב ועוד.
לשקול את הסיכון בשימוש בתרופות נגד דיכאון
במחקר הנוכחי שפורסם בכתב העת The American Journal of Geriatric Psychiatry ביקשו פרופ' לוין מאוניברסיטת חיפה, ד"ר ערד קודש מקופת חולים מאוחדת ומאוניברסיטה חיפה, ד"ר ענת רוטשטיין מאוניברסיטת חיפה, יחד עם צוות חוקרים בינלאומי מבית החולים Mount Sinai בניו-יורק, אוניברסיטת Karolinska בשבדיה ו-Nicosia Medical School בקפריסין לבדוק האם נטילת תרופות נוגדות דיכאון בקרב אנשים מעל גיל 60 מגדילה את הסיכון לחלות בדמנציה.
אוכלוסיית המחקר כללה 71,515 איש מעל גיל 60, שלא לקו בדמנציה בתחילת המחקר. החוקרים עקבו אחר מצבם הרפואי בין השנים 2013 עד 2019.
מתוצאות המחקר עולה כי מתוך 3,688 נבדקים שנחשפו לנוגדי דיכאון, 407 (11%) פיתחו דמנציה ומתוך 67,827 נבדקים שלא נחשפו לנוגדי דיכאון 1,768 (2.6%) פיתחו דמנציה. הקשר הזה נבדק במספר מבחנים סטטיסטיים והצביע על כך שחשיפה לתרופות נוגדות דיכאון קשורה בסיכון מוגבר לדמנציה של פי 3.43.
לדברי פרופ' לוין, ראש צוות החוקרים, העלייה בסיכון לדמנציה נשארה משמעותית גם ב-24 ניתוחים סטטיסטים נוספים שביצעו ובהם חילקו החוקרים את אוכלוסיית המחקר לפי קבוצות דמוגרפיות, קבוצות עם מחלות נלוות ואספקטים שונים של תרופות נוגדות דיכאון.
לאור ממצאי המחקר, המליץ פרופ' לוין לשקול את מתן הטיפול נוגד הדיכאון באוכלוסיית המבוגרים: "יש לשקול את הסיכון כתוצאה משימוש בתרופות נוגדון דיכאון, לעומת היתרונות שלהם אצל אנשים מבוגרים".
אחד מכל חמישה קשישים סובל מדמנציה
דמנציה (שיטיון בעברית) היא שם כולל לקבוצת מחלות שמתאפיינות בירידה בתפקוד של קליפת המוח ובהידרדרות מנטלית, כשהשכיחה בהן היא האלצהיימר.
אחד מכל חמישה קשישים בישראל סובל מדמנציה ברמות שונות. כ-70 אלף ישראלים לוקים באלצהיימר, וההערכה היא שבתוך 15 שנים יגדל מספרם ל-120 אלף. ככלל, ככל שעולה תוחלת החיים, עולה שכיחותה של המחלה, שפוגעת באופן שווה בגברים ובנשים מכל הגזעים ומכל השכבות הסוציו-אקונומיות.
אלצהיימר היא מחלה ניוונית מתקדמת של המוח, שהורסת בהדרגה את תאי המוח וגורמת להידרדרות ביכולת השכלית, לאובדן זיכרון ולפגיעה ביכולת החשיבה, הריכוז, הלמידה והתקשורת.
לעיתים סובלים החולים גם מעירנות יתר, מהזיות ומנדודי שינה. רוב החולים מתים בתוך 15-10 שנים מפרוץ המחלה.
 |
| ירידה בתפקוד של קליפת המוח והידרדרות מנטלית. דמנציה (צילום: shutterstock) |
שלבי המחלה
השלב הראשון של המחלה נמשך שנתיים עד ארבע שנים, כולל שיכחה של שמות מוכרים מהיומיום, שיכחה של שמות חפצים פשוטים ושיכחה של שמות חברי משפחה וחברים קרובים. בהמשך מופיעים איבוד עניין בפעילויות חברתיות ובתחביבים ופגיעה ביכולת השיפוט. השלב השני נמשך שנתיים עד שמונה שנים, מתקשה החולה לזהות אנשים שהוא מכיר כמו חברים וקרובי משפחה, הוא לא מצליח לזכור כיצד לסיים מטלות יומיות פשוטות כמו מקלחת וצחצוח שיניים, הוא מגלה בלבול ודאגה גוברים וסובל מהזיות ומנדודי שינה. השלב השלישי והמתקדם של אלצהיימר נמשך שנה עד שלוש שנים, החולה כבר לא מזהה את בני משפחתו הקרובים, מתקשה באכילה, לא מבין משמעות של מילים ולא מסוגל להתלבש, להתרחץ או לשלוט על סוגריו. טיפול מעכב בלבד
אבחון המחלה נעשה במרפאת זיכרון על ידי רופא נוירולוג שבוחן את התגובות לפעילויות היומיום, כמו איבוד היכולת לנהל את ענייני הכלכלה השוטפים (חשבון בנק, תשלום חשבונות), איבוד ההחלטות והסתמכות מוחלטת על אחרים ("תבחר אתה בשבילי"), חזרה על אותה שאלה שוב ושוב במהלך שיחה, איבוד עניין בתחביבים ובעיסוקים שהביאו להנאה בעבר ומידת הפגיעה בזיכרון.
הטיפול המקובל באלצהיימר הוא בתרופות שמעכבות את פירוק המעביר העצבי אצטיל כולין במוח. התרופות מעלות את הריכוז והקשב של החולה, שהופך ליותר מחובר לסביבה, אבל משפיעות פחות על הזיכרון. הן עוצרות את תהליך ההידרדרות, אך לא מונעות את המחלה.
