מבחן קונרס ושער "האבחונים"... מדעי?

אוקטובר 2024 -

על דבר מעניין והזוי. מ- 1980 הצליחה הפרופגנדה של המערכת לשכנע הורים שזה "מדעי". מבחן קונרס. ושער "האבחונים". צריך לקרא ולחשוב רגע...
זה מה שכתוב בשאלון...

1. חוסר מנוחה פעיל ביותר.

2. אימפולסיבי רגזן מאוד

3. מפריע לילדים אחרים.

4. לא מסיים דברים שהתחיל.

5. נע בעצבנות.

6. דעתו מוסחת בקלות.

7. קשב מצומצם.

8. מתוסכל בקלות.

9. בוכה בקלות.

10. מצבי רוח משתנים.

11. התפרצויות זעם.

12. התנהגות לא תקינה. (והדבר הזה נחשב מדעי!).

סימפטומים הללו יש מקור האם יתכן שהסימפטומים הם תגובה למורה או הגננת. והיו דברים מעולם. האם יש מחלה חבויה? האם יש דברים סוציאלים שמפריעים לילד? תזונה? יציבה לא נכונה.
שום דבר מזה שיכול להיות המקור לבעיות לא נבדק.

ואז מושמת תווית. ניתנים סמים.
וחוזר חלילה.
אתה לא מרוכז - קח כדור.
אתה מבואס- קח כדור.
לא ישנת טוב כי אתה מוטרד- קח כדור.
לא הצלחת במבחן- קח כדור.
הילד תזזיתי - קח כדור.
הזייה.

ריטלין אינו תרופה מצילת חיים, לכן אסור לכפות שימוש בריטלין

אוקטובר 2024 - פנה אלי הורה ובעקבות השאלות שלו אני שם כאן את מאמרו של הרוקח אילן סלומון. אני מקווה שיסביר טוב את הסיטואציה.
ריטלין אינו תרופה מצילת חיים, לכן אסור לכפות שימוש בריטלין
כפי שלא ניתן לכפות על הורים לתת לילד חיסון או אנטיביוטיקה, כך הכפייה לתת לו ריטלין הינה פגיעה בזכות האפוטרופסות של ההורים. אדם שפסיכיאטר טוען כי הוא מסוכן לעצמו או לאחרים עלול לקבל טיפול פסיכיאטרי כפוי. אולם מסתבר שטיפול כפוי בריטלין הינו איום נפוץ לא על אנשים המעורערים בנפשם, אלא על ילדים נורמטיביים במערכת החינוך הרגילה. מסתבר שהצוות החינוכי בבתי ספר רבים בארץ, בשיתוף פעולה עם מערכת הרווחה לוחצים על הורים לאבחן את ילדיהם באבחון להפרעת קשב וריכוז, שמוביל לעיתים קרובות להמלצה על מתן ריטלין. אם הם מסרבים לעשות זאת, הרווחה מאיימת בזימון לבית המשפט. האם זוהי עבירה לא לתת לילד תרופה שהיא אינה "מצילת חיים", שהיא שנויה במחלוקת, סם מסוכן על פי הגדרת החוק ואשר ניתנת כדי לשנות את התנהגותו?

הדרישה לשנות התנהגותם של ילדים באמצעות סמים במקום באמצעים חינוכיים הינה שערורייתית. אולם כפייתו של "טיפול" כזה מצד המערכת באמצעות צעדי ענישה (כגון השעייה או אפילו הזעפת פנים) חמורה אף יותר, ומנוגדת לזכויות האזרח הבסיסיות ולחוק זכויות החולה. ניתן אולי להצדיק כפייה של סירוס כימי תרופתי לאנסים בשל מעשיהם הפליליים על פי פסיקה של בית משפט, אולם כאן מדובר בילדים, שמטבע הדברים עדיין לא בגרו. חברה נאורה אמורה לאפשר להם פרק זמן סביר לגדול ולהתבגר בקצב שלהם במיוחד כאשר לא מדובר בהצלת חיים וזו בחירת ההורים.
מתן תרופות שנויות במחלוקת כגון ריטלין לילדים הינו תמיד מעשה כפייה, שכן במקרים רבים הילד עצמו כלל אינו שותף לקבלת ההחלטה, וכמובן שאין כאן הסכמה מדעת, שכן גם אם הוא יודע שמדובר בתרופה, אין נותנים לו את כל הנתונים לגבי השלכות צריכתה. אין זה הוגן כלפי ילד מתבגר לגלות פתאום שצרך סמים ממריצים כל ילדותו על בסיס יומיומי. המדינה אינה כופה מתן חיסונים, וחיסון הינו לרוב הליך חד פעמי. לעומת זאת, כפיית מתן ריטלין הינה מעשה קיצוני בהרבה, שכן מדובר בפעולה יומיומית הנמשכת על פני שנים.
לסיכום: על המדינה לחדול מהנוהג הפסול לחייב הורים לאבחן את ילדיהם או להתנות כניסה לשיעור או הישארות במסגרת החינוכית או אפילו מתן עזרה חינוכית נוספת בנטילה של ריטלין. כפי שלא היינו רוצים שפסיכיאטר יקבע כי הילד שלנו צריך אשפוז כפוי, כך לא ייתכן שכהורים נצטרך לחשוש שמא בית הספר ידרוש מאיתנו אבחון כפוי או מתן ריטלין.
למרות שבמקרים מסויימים מותר לפסיכיאטרים להורות על טיפול תרופתי כפוי, אסור לשכוח שלאיש אין זכות חוקית לכפות מתן ריטלין לילדים. לצערנו מדובר בלחץ לא סביר במסגרות החינוך המיוחד בארץ וברבים מבתי הספר הרגילים. גם אם אנשי המקצוע מחתימים את ההורים על טופסי הסכמה לטיפול תרופתי, הם יודעים להבהיר כי אם ההורים לא יחתמו, ייקראו עובדי הרווחה כדי לכפות את הטיפול.
בעוד שהמורה, היועצת החינוכית או העובדת הסוציאלית מתחלפים, אנחנו ההורים אחראים לילדינו כל ימי חיינו ואיננו מתחלפים. משום כך כל ניסיון לערער על בחירותינו הרפואיות בנוגע לילדינו במעטה של "אכפתיות" או "דאגה" יתרה לבריאותם מצד עובדי מדינה חייב להישאר ברמה של ייעוץ או עזרה על פי בקשה ולא בכפייה.
זהו רק עניין של זמן עד שחוקים ותקנות יגבילו את יכולתם של יחידים בעמדות מפתח להשתמש בכספי משלם המיסים עצמו כדי להגביל את זכויותיו. עד אז נדרש שהציבור יהיה ער וערני ומוכן אלי קרב.
מאת רוקח אילן סלומון

אחד מתוך הרבה מאוד סיפורים איומים שאנו מטפלים בהם וזה עדיין קצה הקרחון.

אוקטובר 2024
סיפור שהגיע אלינו,
״מעולם לא היה לי שום רקע בפסיכיאטריה, ולא לקחתי שום כדורים מעולם.
המצב בארץ, הטילים, חוסר וודאות, הפחדים שמלווים כל יום שעובר, מקשים עלי.
שתיתי שמן קנאביס והגבתי לא טוב, צעקתי בבית והשכנים הזעיקו אמבולנס.
הכניסו אותי לחדר קטן בבית חולים פסיכיאטרי.
הייתי שם משעה 5:00 בבוקר ועד 14:00 בצהריים והתעללו בי:
לא קיבלתי אוכל, 3 שומרים קשרו אותי בקשירות חזקות, כל הגוף שלי היה סגול, אחת האחיות הזריקה לי ברגל ימין.
נתנו לי מים בכוס קטנה מהברז, כמו כלב.
ביקשתי לעשות פיפי, התחננתי ובסוף עשיתי על עצמי קשורה.
הייתי קשורה שעות על גבי שעות.
הם החליטו על אשפוז כפוי, והורו על זריקה של 10 מ״ג זיפרקסה.
זה ערפל אותי. ״
אני מרוסקת.
זה טיפול?
זה האינקוויזיציה ״החדשה״.
בושה!
זה כבר מוגזם ברמות -
כמה אפשר
וכשהגיע לעמותה בסופו של דבר המצב השתנה.
מתוך עמוד של@עמותתמגן לזכויות אנוש