"אני כבר שנתיים וחצי בטמ"כ (טיפול מרפאתי כפוי).
שחררו אותי מאשפוז בתנאי שאבוא פעם בחודש לקבל זריקה במרפאה. מאז התחלפו הפסיכיאטרים שלוש פעמים במרפאה וכל פעם יש לי תקווה מחדש שבוועדה הקרובה ישחררו אותי מזה, אבל הם שואלים את אותן שאלות ולא משנה מה שאני עונה הם מחליטים להשאיר אותי בכפיה.
שתביני, ששבועיים אחרי הזריקה אני שוכבת במיטה עם סחרחורת, מיגרנה ותחושת ריקנות איומה. אני לא יכולה לקום לעבודה ולא יכולה להתחייב לשום דבר אם חצי חודש אני במיטה, זה הורס לי את החיים....
אני רוצה להכיר בן זוג, לחיות נורמלי אבל איך אני יכולה לנהל ככה מערכת יחסים כשחצי מהחודש אני מושבתת בגלל הזריקה? אני ממש בכלא כבר שנתיים וחצי. הגוף שלי לא מגיב לזה טוב, יש לי מזה פריחה ולאחרונה גילו לי הפרעה לבבית.
אני מרגישה שהגוף שלי קורס ואני קורסת ואין עם מי לדבר.
העו"ד של המדינה שנותנים לי זה ממש בדיחה, חמש דקות לפני הוועדה היא מתקשרת אלי, בקושי מקשיבה למה שאני אומרת, איך היא אמורה לייצג אותי?
זה מעגל קסמים, כי אני לא יכולה לעבוד, אין לי כסף לעו"ד מקצועי ואני תקועה בכפיה הזו כבר שנתיים וחצי.
אין על זה שום פיקוח, אין למי לפנות בנושא, הגשתי תלונה עם עמותת מגן לזכויות אנוש, אבל יש מאות כמוני שחיים בשבי כזה, אנשים שאולי היתה להם נפילה בחיים אבל רוצים לחזור לחיים נורמליים".
ללא ספק יש כאן טקטיקה פסיכיאטרית שפוגעת בזכויות אדם וצריכה להבדק מקרוב ולהיחשף.
ממש זוועה של מערכת
השבמחק