מלכודת כימית עטופה בצלופן , תרופות הרגעה האמנם?

הלוטוס הלבן, גרסת המציאות: ההתמכרות השקטה לכדורי הרגעה

מאחורי משקפי שמש ענקיים מסתירה ויקטוריה ראטליף התמכרות לתרופות הרגעה. הסיפור שלה בעונה השלישית של הלוטוס הלבן אינו מופרך לגמרי. תלות בכדורי הרגעה כמו קלונקס, ואבן ולורזפאם הפכה לתופעה חוצת יבשות. איך זה קורה, ולמה קשה כל כך להיגמל? ד"ר חן אבני, פסיכיאטר מכללית: "מטופל שלי הגיע למצב שהוא קונה חלק מהתרופות דרך קופת חולים וחלק בשוק השחור"

איתן גפן |14.03.25 | ynet

ויקטוריה ראטליף מתעוררת בסוויטה המפוארת שלה, השמש התאילנדית מסנוורת את עיניה. היא פוקחת אותן באיטיות, מרגישה את הראש שלה כבד יותר מהרגיל. אוי לא, שוב הגזימה עם היין אתמול? או שאולי זה הלורזפאם? בעלה מתקלח בחדר הצמוד, חסר מודעות לחלוטין לטריפ הקטן שאשתו מנהלת עם עצמה. הילדים? הם כבר מזמן איבדו עניין באמא שלהם. היא עוצמת עיניים לרגע, שואפת עמוק ומדמיינת שהיא אישה אחרת. כזו שלא צריכה גלולה כדי לשרוד את היום.
אבל עד שתחליט להתמודד, יש לה עוד כמה שעות להעביר, והחרדה כבר מתחילה לדפוק בדלת. היא פותחת את הבקבוק, שולפת כדור, בולעת אותו בלגימת מים ועוצמת עיניים בעונג. 

"מישהו ראה את הלורזפאם שלי?" ויקטוריה ראטליף ב"הלוטוס הלבן" ”(צילום: Fabio Lovino / HBO)

כשהמלצר בברכה פונה אליה ומציע לה מוחיטו, ויקטוריה מביטה בו כאילו הוא מדבר אליה מבעד לזכוכית עבה. היא מחייכת בעייפות ומנפנפת בידה בחוסר עניין. הכול מטושטש, הכול עמום. לא תמיד היא זוכרת את הכדור האחרון שלקחה, אבל היא מרגישה את ההשפעה שלו.
הכלא הכימי
בעונה השלישית של "הלוטוס הלבן", מלהיטי HBO, ויקטוריה ראטליף מתמודדת עם התמכרות שקטה לתרופת ההרגעה "לורזפאם". זו הסיבה שברוב הסצנות היא נראית שקועה בערפול, מרחפת בין נמנום לערות, או שרויה ברוגע לא טבעי – וכל זה מוסתר היטב מאחורי משקפי שמש עצומים וחיוך גדול עוד יותר שכמובן מרמז לנו, הצופים, על גודל הבעיה.

אמנם ויקטוריה היא דמות בדיונית, אך הסיפור שלה משקף עבור רבים מציאות אמיתית. בשנים האחרונות, התמכרות לתרופות כמו ואבן, קלונקס, לורזפאם (המוכר בישראל בשם המסחרי "לוריבן") ועוד, הפכה לבעיה עולמית – חוצה גילים, מעמדות ויבשות. זה מתחיל ב"כדור קטן להרגעה", ממשיך ב"הרופא נתן לי אז זה בטוח", ולפני ששמים לב – קשה מאוד להפסיק.

המאבק של ויקטוריה מכוון זרקור אל תופעה מדאיגה ההולכת ומתפשטת: תלות גוברת בתרופות מרשם להתמודדות עם לחצי היומיום. מה שנראה בתחילה כפתרון זמני עלול להפוך לכלא כימי, עם השלכות הרסניות על הבריאות הנפשית והפיזית. מדוע כל כך קשה להיגמל? איך נגררים לזה מלכתחילה? ומה אפשר לעשות לפני שהכדורים משתלטים על החיים?

מלכודת כימית עטופה בצלופן , תרופות הרגעה האמנם?