מחקר חדש מאשר: אין הוכחות ממשיות ליעילות תרופות להפרעת קשב לטווח ארוך
פורסם: 10 בינואר 2026
מחקר חדש שפורסם במגזין היוקרתי BMJ בחן שיטות טיפול שונות להפרעת קשב וריכוז, ביניהן טיפול תרופתי, ואישר כי לא קיימות ראיות וודאיות ליעילות אף אחת משיטות הטיפול שנבחנו לטווח בינוני וארוך
המחקר הינו מסוג "סקירת על" – בחינה של כמות גדולה של מחקרים, השוואתם והסקת מסקנות על בסיסם.
המחקר מגדיר "טווח קצר" כתקופה של כ- 12 שבועות, "טווח בינוני" כתקופה של כ- 26 שבועות, ו"טווח ארוך" – 52 שבועות (כשנה). נציין שלטווח ארוך אמיתי, של שנים, אין כלל התייחסות במחקר, כאשר בפועל ילדים עשויים לצרוך תרופות כגון ריטלין למשך שנים רבות!
המחקר חוזר ומדגיש את חסרונם של מחקרים לטווח ארוך ואפילו לטווח בינוני – שכאמור כולל כ- 26 שבועות בלבד.
העובדה שילדים מקבלים ריטלין ודומיו על בסיס מחקרים קצרי-טווח בעיקרם היא קשה לעיכול ואף בל-תיאמן. אז כדי להמחיש שזה אכן המצב, ריכזנו להלן את כל הציטוטים מהמחקר התייחסים לכך, עם המקור באנגלית ותרגומו:
"לא נמצאו ראיות בוודאות גבוהה לטווח ארוך עבור אף סוג של התערבות (טיפול)."
(מקור באנגלית: ".No high certainty, long term evidence was found for any intervention")
"במעקב לטווח בינוני/ארוך, ללא קשר לסוג הטיפול או לקבוצת הגיל, לא מצאנו ראיות בוודאות גבוהה או בינונית."
(מקור באנגלית: "At medium/long term follow up, regardless of intervention type or age group, we found no high or moderate certainty evidence")
"יתרה מכך, למרות ששימוש ארוך טווח בטיפולים ל-ADHD הוא נפוץ בפרקטיקה הקלינית, רוב הניסויים המבוקרים עם הקצאה אקראית הזמינים מוגבלים כיום לטווח הקצר."
*הערה: "ניסוי הקצאה אקראית" משמעו ניסוי הנעשה על ידי הקצאה אקראית של המשתתפים לקבוצות, ביצוע טיפול שונה בכל קבוצה, ולאחר מכן השוואת התוצאות בין הקבוצות.
(מקור באנגלית: "Moreover, although long term use of ADHD treatments is common in clinical practice, most available randomised controlled trials are currently limited to the short term")
"נותר צורך קריטי בניסויים מבוקרים עם הקצאה אקראית שהם עצמאיים, פרגמטיים וארוכי טווח, המשקפים שימוש בעולם האמיתי, כדי להעריך טוב יותר את ההשפעות של טיפולים ב-ADHD לאורך תקופות ממושכות."
(מקור באנגלית: "a critical need remains for independent, pragmatic, long term randomised controlled trials that reflect real world usage, to better assess the effects of ADHD interventions over extended periods")
בעוד שהמחקר המדובר מתריע על מחסור בראיות וודאיות ליעילות טיפול תרופתי בטווח ארוך, מחקרים אחרים מצאו ראיות לכך שטיפול כזה אינו מועיל בטווח ארוך ואף יוצר נזק:
מחקר מ-2017 מצא כי תרופות ADHD אינן יעילות לטווח ארוך, ועשויות לדכא גדילה.
מחקר מ-2013 מצא שעליה בשימוש בריטלין לא הובילה לשיפור בתוצאות אקדמיות, אלא להיפך – ליותר נשירה מביה"ס, ולקשיים נפשיים נוספים.
מחקר מ-2010 מצא כי "לאחר שימוש ממושך בריטלין ובתרופה ממריצה נוספת נמצאה עליה ברורה בלחץ הדם של הילדים, ובניגוד להשפעתו בטווח הקצר, הריטלין לא גרם לשום שינוי ביכולת הלמידה, ולא שיפר את ההתנהגות".
מחקר מ-2015 הגיע לתוצאות דומות למחקר החדש והצהיר כי "איכותן של העדויות הזמינות לא מאפשרות לנו לומר בוודאות האם נטילת מתילפנידאט תשפר את חייהם של ילדים ומתבגרים עם ADHD".
