פוסט טראומה , מאמר מאת רן רזניק - ישראל היום , מרץ 2015
על היחסים בין ד"ר ריצ'רד שיפר למטופלו ד' אפשר לבסס מותחן פסיכולוגי או שניים • המפגש ביניהם מגולל פרשה של תלות, ניצול מצוקה, קבלת עשרות אלפי שקלים וטובות הנאה מהחולה בניגוד לחוק - ואפילו איומים • בטיפול
אלפי מטופלים עברו במשך השנים תחת ידיו של ד"ר ריצ'רד שיפר. רובם לא היו מייחסים לו את הדברים הקשים שאתם עומדים לקרוא.
לא אחרי כל ההערכה והשבחים שבהם זיכתה אותו עבודתו: במשך כשלושה עשורים הוא כיהן כפסיכיאטר בשורה של תפקידים בכירים במערכת הפסיכיאטרית הממשלתית של משרד הבריאות, ואף שימש הפסיכיאטר הראשי של מחוז מרכז במשרד. ב־16 השנים האחרונות הוא ניהל את המרפאה הציבורית לבריאות הנפש למבוגרים בנתניה, הפועלת כשלוחה של בית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי לב השרון שבפרדסיה. אלפי אנשים מטופלים בה, כולל יותר מ־100 נכי צה"ל שהוכרו כנפגעי נפש. שיפר היה גם הממונה על היחידה הפוסט־טראומטית במרפאה, שבה טופל חלק ניכר מאותם אנשים.
אלא שאחד מהם - ד', תושב אזור השרון - מספר על הד"ר הוותיק סיפור אחר לגמרי. ד' הוא נכה צה"ל, שנפצע בזמן שירותו הצבאי כחייל סדיר במלחמת יום הכיפורים. הוא סובל מהפרעות נפשיות אשר הוכרו על ידי משרד הביטחון, כולל הפרעת דחק פוסט־טראומטית. בעקבות זאת הופנה על ידי אגף השיקום במשרד הביטחון לטיפולו של ד"ר שיפר במרפאה הממשלתית בנתניה. כ־13 שנים נמשך התהליך, עד 2013, ובמסגרתו ביקר ד' אצל ד"ר שיפר לצורך טיפול ומעקב אחר מצבו הבריאותי.
אך כעת מתגלה כי הפסיכיאטר הבכיר עשה הרבה יותר מזה - וד' נפגע לא רק בשל מצבו הנפשי, אלא דווקא מהתנהגותו של מי שהיה אמור לספק לו סיוע בתחום. שיפר הורשע בשבוע שעבר, על פי הודאתו, בעושק כספי של המטופל שלו ובהטרדתו, לאחר שכבר נפתחה חקירה פלילית במשטרה בפרשה. השופטת שרית זמיר היא שהרשיעה את שיפר בבית משפט השלום בראשון לציון, ואילו הפסיכיאטר עצמו הודה באשמה לאחר שמכתב האישום המקורי נמחקו סעיפי מירמה והפרת אמונים וכן הדחת עד.
על פי כתב האישום, בעקבות הטיפול הנפשי המתמשך ד' פיתח "תלות בד"ר שיפר, אשר היה עבורו דמות משמעותית ונתפס בעיניו כגורם שבזכותו הוא חי, ואף התפתחו אצלו חרדות שמא ייטוש אותו ויחדל לטפל בו. ד"ר שיפר ניצל מצב דברים זה כדי לקחת מהמתלונן מתנות כספיות שונות ולהעביר לרשותו ולשימושו נכסים של ד'".
את כתב האישום הגיש עו"ד מוחמד סרחאנה מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה. "המחלקה הכלכלית מטפלת בדרך כלל בתיקי ענק העוסקים בשחיתות או בעבירות כלכליות רחבות היקף. זה אמנם לא תיק כזה, אולם זה תיק שהיה חשוב לנו מאוד לטפל בו", אמר, "חשנו שהבאנו בפני בית המשפט את דברו של אדם חלש, שנפגע על ידי מי שהיה אמור יותר מכל לדאוג לו ולטפל בו. המתלונן הוא אדם שהחברה והמדינה חייבות לו הרבה בשל הנסיבות שבהן נפגע, והיינו חייבים להביא לדין את מי שפגע בו".
הטיפול בד', נכתב בכתב האישום, היה "חלק מתפקידו של שיפר כעובד ציבור. הוא לא היה צריך לקבל שכר כלשהו מהמתלונן עבור עבודתו, ואסור היה לו לקחת מד' דבר, בין שעל פי דרישתו ובין שעל פי הצעתו של המטופל, וזאת לנוכח יחסי הטיפול שביניהם". לא רק בחוק, אלא גם בכללי האתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל, נקבע כי "הרופא יימנע מניצול בלתי ראוי של יחסיו עם המטופל בכל צורה שהיא, לרבות ניצול גופני, נפשי או כלכלי", וכן כי "הרופא יימנע מקבלת תרומות לצרכיו האישיים או טובות הנאה מהמטופל, מעבר לשכר המוסכם, למעט מתנות בעלות ערך סמלי בלבד המבטאות הכרה תודה".
אלא שכפי שעולה מהמקרה שלפנינו - הקשר בין האתיקה הרפואית למתרחש בחדר הטיפולים הוא לפעמים רופף ביותר.
הפציינט שילם על הנזק לרכב
כתב האישום שבו הורשע ד"ר שיפר מגולל פרשה יוצאת דופן בחומרתה. פרשה של עושק כספי מתמשך של ד' על ידי הרופא, במסגרת הטיפול הנפשי שניתן לו במרפאה הציבורית של משרד הבריאות. על פי כתב האישום, החל מינואר 2006 נהג ד"ר שיפר לקחת מד', בחלק מהטיפולים במהלך הביקור במרפאה, כסף בסכומים שנעו בין 200 ל־500 שקלים.
על פי כתב האישום, ב־2012 התרחשו אירועים משמעותיים, חלקם טרגיים, בחייו של ד': באוגוסט באותה השנה עברו בת זוגו (הסובלת בעצמה מהפרעות נפשיות) ובנה (הסובל מפיגור שכלי) להתגורר בביתו, וכמה חודשים לאחר מכן נפטרו אמו ונכדו.
ואולם, על פי כתב האישום, העברת הכספים בין המטופל לרופא המשיכה, וגם באותו חודש קשה לקח שיפר מד' סכום כסף בסך 1,000 שקלים בתחנת דלק בכביש החוף סמוך לנתניה. גם לאחר מכן הוא המשיך לקחת מד' סכומי כסף (בין 200 ל־1,000 שקלים) בזמן ביקורי הבית שערך לצורך מעקב רפואי אחר מצבם של ד' ושל בת זוגו ובנה שעברו לגור בביתו. התשלומים הגיעו לסכום מצטבר של לא פחות מ־10,000 שקלים, וד' נתן לפסיכיאטר את הכספים "לנוכח העובדה ששיפר התלונן רבות בפניו על אודות מצבו הכלכלי העגום". זאת בשל הפסדים כספיים ניכרים שחווה הרופא, לדבריו, לאחר שפתח עסקי מסעדנות במקביל לעבודתו הרפואית.
ואולם ד"ר שיפר לא הסתפק רק בזה, אלא גם הסכים לקבל ממטופלו דבר נוסף - את הרכב שלו, שבו השתמש במשך תקופות ארוכות. מדובר ברכב שד' רכש בסיוע משרד הביטחון, במסגרת זכאותו כנכה צה"ל, והוא הסכים לתת לרופאו להשתמש בו לאחר שהרכב של האחרון לא היה תקין. אלא שהניצול לא פסק, מפני שכאשר הרופא ביצע תאונות דרכים בשעה שנהג ברכב - הוא אף דאג לחייב את ד' לשלם את עלות תיקון הנזקים.
לפי כתב האישום, בנובמבר 2012 ד"ר שיפר אף נרשם כנהג במסמכי הביטוח של הרכב שבבעלות ד'. עד אפריל 2013 הוא נסע בו כ־17 אלף ק"מ, ובמהלך תקופה זו עבר שש תאונות דרכים, לא פחות ולא יותר. ברובן דאג שד' ישתתף בתשלום של אלפי שקלים בגין תיקון הרכב באופן חלקי או מלא.
ההלוואה שחשפה הכל
סיפור נוסף מ־2013, שמעיד על היחסים החריגים והבעייתיים של השניים, הוא שהביא למעשה לחשיפת הפרשה. בשנה זו העביר ד' הלוואה בסך 8,000 שקלים לד"ר שיפר, אולם כיומיים לאחר מכן הוא ניסה להתקשר לפסיכיאטר כדי לבקש ממנו את הכסף חזרה בדחיפות. הסיבה: הוא היה זקוק לו כדי לממן טיפול שיניים. לאחר שלא הצליח ליצור קשר עם רופאו, החליט להתלונן באגף השיקום במשרד הביטחון. בעקבות תלונתו נפתחה חקירה במשרד ולאחר מכן במשטרה, מה שהוביל בספטמבר 2014 להגשת כתב האישום על ידי המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה.
עוד לפני כן, באוגוסט בשנה שעברה, הוזמן ד"ר שיפר לשימוע בפרקליטות לפני הגשת כתב האישום. כשבועיים לאחר מכן, מצוין באישום, אירעה תפנית נוספת בעלילה: הד"ר שלח למטופלו שני מסרונים טלפוניים מטרידים, כדי לגרום לו לחזור בו מהדברים שמסר בחקירתו. "ישן טוב בלילות, ד'?" כתב במסרון הראשון, "אני עברתי ניתוח של שלוש מפרצות בעורק הראשי!! 90 אחוזים מתים. 90 אחוזים מהניצולים משותקים מהצוואר למטה, 40 אחוזים בלי כליות... ואני שלם כדי לסגור חשבון עם כל מי שגרם לי לזה". במסרון השני, שנשלח דקה לאחר מכן, חידד שיפר: "כמו אשמות של איומים, סחיטה באיומים, מירמה, עושק ושוחד". לפי האישום, מסרונים אלו "זרעו בהלה בליבו של ד', ובעקבותיהם הוא חש מאוים ומפוחד". במקרה זה הורשע שיפר בהטרדת עד; הוא מסביר, מצידו, כי היה במצוקה קשה בעקבות ניתוחים מצילי חיים שעבר, לאחר שהתמוטט ופונה לבית החולים מאיר בכפר סבא.
רופא הוא חבר?
בשבוע שעבר העיד בפרשה זו בבית המשפט פרופ' אבי בלייך, שמנהל זה 14 שנה את בית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי לב השרון. כאמור, לבית חולים זה מסונפת המרפאה שניהל ד"ר שיפר בנתניה. "בהחלט לא מקובל ובהחלט אסור" לפסיכיאטר לקבל כסף מהמטופל בשירות הציבורי, ציין בלייך בעדותו. הוא הוסיף, לעומת זאת, כי מקובלות מחוות של הכרת תודה בסדר גודל של ספר או בונבוניירה. אם מטופל מציע בעצמו כספים לרופא בשירות הציבורי, העיד, הוא מצפה מהרופא ש"יסביר לו באסרטיביות וברגישות הנדרשת שזה לא מקובל".
פרופ' בלייך העיד עוד כי לפי שלושה מכתבים שכתב ד', אשר הוצגו בפניו בבית המשפט, אפשר להבין שהמטופל היה "בהחלט תלוי בד"ר שיפר ופיתח אליו תלות נפשית". הוא נשאל גם אם "זה דבר בהכרח שלילי שפציינט מפתח תלות בפסיכיאטר", ועל כך השיב: "זה לא שלילי, אבל זה גורם שצריך לנתב אותו במהלך הטיפול, לתת לו תשומת לב ולהתחשב בו במהלך הטיפול".
פרופ' בלייך ציין בעדותו כי לא קיימת בכללי האתיקה התייחסות לזמן שיוגדר כמעין "תקופת צינון" בין תום הטיפול הרפואי לבין הזמן שבו אפשר, וסביר מבחינה אתית, שהרופא והמטופל יקיימו מערכת יחסים חברית. מנגד, הסביר, דווקא קיימים סייגים מפורשים לגבי הזמן שצריך לחלוף מתום הטיפול הרפואי ועד התקופה שבה כבר מותר, מבחינה אתית, לנהל קשר אינטימי בין הרופא למטופל - שלוש שנים.
לדעת בלייך, שנה היא פרק זמן סביר כדי שהמטפל יוכל לקיים קשר ידידותי עם פציינט, מפני ש"ברגע שהטיפול הסתיים בצורה מסודרת, אנשים חופשיים... זה לא שגרתי שמתפתחים יחסי חברות במקביל לטיפול. זה לא מנוגד לחוק. זה לא שגרתי, אבל זה אפשרי - ובתנאי שהפסיכיאטר ער להשלכות שיכולות להיות על הטיפול. יכול להיות שבמקרה כזה גם יפסיק את הטיפול, ויעבור להיות חבר. זה צריך להיות מנוהל עם שיקול דעת". שאלה זו עלתה לדיון במשפט, מאחר שד"ר שיפר העלה בחקירתו את הטענה כי האירועים שמיוחסים לו בכתב האישום אירעו כשנה לאחר שהופסק הקשר הטיפולי בינו לבין ד'. עם זאת, חשוב לציין כי בתיק הרפואי של ד' לא כתב ד"ר שיפר בשום שלב, כמתחייב, כי הטיפול של החולה הסתיים.
לא יישאר לבד עם המטופלים
ד"ר שיפר, בן 59, למד רפואה בארץ הולדתו רומניה. לאחר עלייתו לישראל התמחה בפסיכיאטריה בבית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי לב השרון בפרדסיה. כאמור, הוא כיהן בשורת תפקידים בולטים ובכירים בבית החולים, שימש ראש ועד הרופאים בבית החולים והיה נציג הפסיכיאטרים בארגון רופאי המדינה, שמאגד את כל הרופאים שעובדים בשירות הממשלתי.
"טעיתי", אמר ד"ר שיפר השבוע בשיחה עימו לאחר הרשעתו, "היה כאן טשטוש גבולות ואני מתחרט מאוד על מה שקרה, אבל הפרשה קיבלה מימדים חמורים וגדולים הרבה יותר מהמציאות שקרתה באמת. לא היתה לי לרגע כל כוונה לפגוע במתלונן, וזה נבע לצערי מהמצוקה הכלכלית והאישית שלי, שהביאה לשורה של החלטות לא נכונות ושגויות שעשיתי".
לדברי ד"ר שיפר, חשוב לו שיזכרו כי במשך 30 שנה הוא עבד כרופא במשרד הבריאות, והיה אחראי לאלפי מטופלים שקיבלו שירות וטיפול פסיכיאטרי, בלי שהיתה תלונה כלשהי מצידם. "נהפוך הוא - היו לא מעט מכתבי הכרת תודה ושבח", אמר, "אפילו ד' עצמו, נשוא הפרשה בכתב האישום, כתב ושלח מכתבי תודה כאלה". הרופא הוסיף כי אף שהודה בכתב האישום המתוקן שבו הורשע, לדבריו חלק מהעובדות בו הן עדיין "לא מדויקות, וחלקן מופרזות ואפילו מוטעות".
עו"ד ערן קייזמן, שמייצג את ד"ר שיפר, מסר עוד כי עיקר הטענות שעולות נגד הרופא הן על התקופה שבה השניים כבר לא היו בקשר טיפולי. "מדובר במקרה אחד על פני 30 שנה של עבודה ציבורית, שבה הוא טיפל בהצלחה ובמסירות באלפי אנשים", הוסיף, "הנתינה היתה כולה מרצונו של המטופל, אבל גררו את זה בבית המשפט עד לאישומים של עושק".
לפני שבוע, לאחר ההרשעה של ד"ר שיפר, נקבע לספטמבר הדיון בבית המשפט בעונשו. בינתיים הוא כבר הושעה מעבודתו במרפאה הפסיכיאטרית הממשלתית בנתניה, ובנובמבר 2014 משרד הבריאות גם אסר עליו להמשיך לטפל כרופא פסיכיאטר, בהליך משמעתי דחוף שהתקיים נגדו.
אבל הפרשה עדיין רחוקה מסיום. בתחילת החודש שעבר קיבל בית המשפט המחוזי בלוד את העתירה שהגיש עו"ד קייזמן בשמו של ד"ר שיפר, והתיר לו - בינתיים - להמשיך לכתוב חוות דעת פסיכיאטריות במסגרת חברה פרטית לחוות דעת רפואיות שבה הוא עובד.
עם זאת, השופט יעקב שינמן קבע בהחלטה יוצאת דופן כי הוא אוסר על ד"ר שיפר להישאר לבדו עם המטופלים. בעקבות כך, כאשר יצטרך הרופא להיפגש עם מטופל שזקוק לחוות הדעת, הדבר ייעשה אך ורק בנוכחות אחות מוסמכת, רק לאחר שהמטופל חתם שהוא מסכים לכך, ולאחר שהאחות חתמה כי אכן נכחה במפגש.
על היחסים בין ד"ר ריצ'רד שיפר למטופלו ד' אפשר לבסס מותחן פסיכולוגי או שניים • המפגש ביניהם מגולל פרשה של תלות, ניצול מצוקה, קבלת עשרות אלפי שקלים וטובות הנאה מהחולה בניגוד לחוק - ואפילו איומים • בטיפול
אלפי מטופלים עברו במשך השנים תחת ידיו של ד"ר ריצ'רד שיפר. רובם לא היו מייחסים לו את הדברים הקשים שאתם עומדים לקרוא.
 |
| פוסט טראומה - יחסים אסורים של פסיכיאטר ריצ'רד שיפר עם מטופלים , מאמר מאת רן רזניק - ישראל היום , מרץ 2015 |
לא אחרי כל ההערכה והשבחים שבהם זיכתה אותו עבודתו: במשך כשלושה עשורים הוא כיהן כפסיכיאטר בשורה של תפקידים בכירים במערכת הפסיכיאטרית הממשלתית של משרד הבריאות, ואף שימש הפסיכיאטר הראשי של מחוז מרכז במשרד. ב־16 השנים האחרונות הוא ניהל את המרפאה הציבורית לבריאות הנפש למבוגרים בנתניה, הפועלת כשלוחה של בית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי לב השרון שבפרדסיה. אלפי אנשים מטופלים בה, כולל יותר מ־100 נכי צה"ל שהוכרו כנפגעי נפש. שיפר היה גם הממונה על היחידה הפוסט־טראומטית במרפאה, שבה טופל חלק ניכר מאותם אנשים.
אלא שאחד מהם - ד', תושב אזור השרון - מספר על הד"ר הוותיק סיפור אחר לגמרי. ד' הוא נכה צה"ל, שנפצע בזמן שירותו הצבאי כחייל סדיר במלחמת יום הכיפורים. הוא סובל מהפרעות נפשיות אשר הוכרו על ידי משרד הביטחון, כולל הפרעת דחק פוסט־טראומטית. בעקבות זאת הופנה על ידי אגף השיקום במשרד הביטחון לטיפולו של ד"ר שיפר במרפאה הממשלתית בנתניה. כ־13 שנים נמשך התהליך, עד 2013, ובמסגרתו ביקר ד' אצל ד"ר שיפר לצורך טיפול ומעקב אחר מצבו הבריאותי.
אך כעת מתגלה כי הפסיכיאטר הבכיר עשה הרבה יותר מזה - וד' נפגע לא רק בשל מצבו הנפשי, אלא דווקא מהתנהגותו של מי שהיה אמור לספק לו סיוע בתחום. שיפר הורשע בשבוע שעבר, על פי הודאתו, בעושק כספי של המטופל שלו ובהטרדתו, לאחר שכבר נפתחה חקירה פלילית במשטרה בפרשה. השופטת שרית זמיר היא שהרשיעה את שיפר בבית משפט השלום בראשון לציון, ואילו הפסיכיאטר עצמו הודה באשמה לאחר שמכתב האישום המקורי נמחקו סעיפי מירמה והפרת אמונים וכן הדחת עד.
הפרשה החמורה הזו נחשפת כאן במלואה לראשונה. היא מגוללת, לפי כתב האישום שבו הודה ד"ר שיפר, מסכת קשה, מקוממת ומתמשכת של "ניצול מצוקתו וחולשתו של ד' כאשר דרש או קיבל ממנו כספים וטובות הנאה שאינם מגיעים לו כדין". כדאי לקרוא את המשפט הזה שוב: פסיכיאטר מקבל כסף וטובות הנאה ממטופל שלו הסובל מהפרעות נפשיות.
 |
| "קיבלתי החלטות שגויות בגלל מצוקה כלכלית ואישית". ד"ר ריצ'רד שיפר - צילום: גדעון מרקוביץ |
את כתב האישום הגיש עו"ד מוחמד סרחאנה מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה. "המחלקה הכלכלית מטפלת בדרך כלל בתיקי ענק העוסקים בשחיתות או בעבירות כלכליות רחבות היקף. זה אמנם לא תיק כזה, אולם זה תיק שהיה חשוב לנו מאוד לטפל בו", אמר, "חשנו שהבאנו בפני בית המשפט את דברו של אדם חלש, שנפגע על ידי מי שהיה אמור יותר מכל לדאוג לו ולטפל בו. המתלונן הוא אדם שהחברה והמדינה חייבות לו הרבה בשל הנסיבות שבהן נפגע, והיינו חייבים להביא לדין את מי שפגע בו".
הטיפול בד', נכתב בכתב האישום, היה "חלק מתפקידו של שיפר כעובד ציבור. הוא לא היה צריך לקבל שכר כלשהו מהמתלונן עבור עבודתו, ואסור היה לו לקחת מד' דבר, בין שעל פי דרישתו ובין שעל פי הצעתו של המטופל, וזאת לנוכח יחסי הטיפול שביניהם". לא רק בחוק, אלא גם בכללי האתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל, נקבע כי "הרופא יימנע מניצול בלתי ראוי של יחסיו עם המטופל בכל צורה שהיא, לרבות ניצול גופני, נפשי או כלכלי", וכן כי "הרופא יימנע מקבלת תרומות לצרכיו האישיים או טובות הנאה מהמטופל, מעבר לשכר המוסכם, למעט מתנות בעלות ערך סמלי בלבד המבטאות הכרה תודה".
אלא שכפי שעולה מהמקרה שלפנינו - הקשר בין האתיקה הרפואית למתרחש בחדר הטיפולים הוא לפעמים רופף ביותר.
הפציינט שילם על הנזק לרכב
כתב האישום שבו הורשע ד"ר שיפר מגולל פרשה יוצאת דופן בחומרתה. פרשה של עושק כספי מתמשך של ד' על ידי הרופא, במסגרת הטיפול הנפשי שניתן לו במרפאה הציבורית של משרד הבריאות. על פי כתב האישום, החל מינואר 2006 נהג ד"ר שיפר לקחת מד', בחלק מהטיפולים במהלך הביקור במרפאה, כסף בסכומים שנעו בין 200 ל־500 שקלים.
על פי כתב האישום, ב־2012 התרחשו אירועים משמעותיים, חלקם טרגיים, בחייו של ד': באוגוסט באותה השנה עברו בת זוגו (הסובלת בעצמה מהפרעות נפשיות) ובנה (הסובל מפיגור שכלי) להתגורר בביתו, וכמה חודשים לאחר מכן נפטרו אמו ונכדו.
ואולם, על פי כתב האישום, העברת הכספים בין המטופל לרופא המשיכה, וגם באותו חודש קשה לקח שיפר מד' סכום כסף בסך 1,000 שקלים בתחנת דלק בכביש החוף סמוך לנתניה. גם לאחר מכן הוא המשיך לקחת מד' סכומי כסף (בין 200 ל־1,000 שקלים) בזמן ביקורי הבית שערך לצורך מעקב רפואי אחר מצבם של ד' ושל בת זוגו ובנה שעברו לגור בביתו. התשלומים הגיעו לסכום מצטבר של לא פחות מ־10,000 שקלים, וד' נתן לפסיכיאטר את הכספים "לנוכח העובדה ששיפר התלונן רבות בפניו על אודות מצבו הכלכלי העגום". זאת בשל הפסדים כספיים ניכרים שחווה הרופא, לדבריו, לאחר שפתח עסקי מסעדנות במקביל לעבודתו הרפואית.
ואולם ד"ר שיפר לא הסתפק רק בזה, אלא גם הסכים לקבל ממטופלו דבר נוסף - את הרכב שלו, שבו השתמש במשך תקופות ארוכות. מדובר ברכב שד' רכש בסיוע משרד הביטחון, במסגרת זכאותו כנכה צה"ל, והוא הסכים לתת לרופאו להשתמש בו לאחר שהרכב של האחרון לא היה תקין. אלא שהניצול לא פסק, מפני שכאשר הרופא ביצע תאונות דרכים בשעה שנהג ברכב - הוא אף דאג לחייב את ד' לשלם את עלות תיקון הנזקים.
לפי כתב האישום, בנובמבר 2012 ד"ר שיפר אף נרשם כנהג במסמכי הביטוח של הרכב שבבעלות ד'. עד אפריל 2013 הוא נסע בו כ־17 אלף ק"מ, ובמהלך תקופה זו עבר שש תאונות דרכים, לא פחות ולא יותר. ברובן דאג שד' ישתתף בתשלום של אלפי שקלים בגין תיקון הרכב באופן חלקי או מלא.
ההלוואה שחשפה הכל
סיפור נוסף מ־2013, שמעיד על היחסים החריגים והבעייתיים של השניים, הוא שהביא למעשה לחשיפת הפרשה. בשנה זו העביר ד' הלוואה בסך 8,000 שקלים לד"ר שיפר, אולם כיומיים לאחר מכן הוא ניסה להתקשר לפסיכיאטר כדי לבקש ממנו את הכסף חזרה בדחיפות. הסיבה: הוא היה זקוק לו כדי לממן טיפול שיניים. לאחר שלא הצליח ליצור קשר עם רופאו, החליט להתלונן באגף השיקום במשרד הביטחון. בעקבות תלונתו נפתחה חקירה במשרד ולאחר מכן במשטרה, מה שהוביל בספטמבר 2014 להגשת כתב האישום על ידי המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה.
עוד לפני כן, באוגוסט בשנה שעברה, הוזמן ד"ר שיפר לשימוע בפרקליטות לפני הגשת כתב האישום. כשבועיים לאחר מכן, מצוין באישום, אירעה תפנית נוספת בעלילה: הד"ר שלח למטופלו שני מסרונים טלפוניים מטרידים, כדי לגרום לו לחזור בו מהדברים שמסר בחקירתו. "ישן טוב בלילות, ד'?" כתב במסרון הראשון, "אני עברתי ניתוח של שלוש מפרצות בעורק הראשי!! 90 אחוזים מתים. 90 אחוזים מהניצולים משותקים מהצוואר למטה, 40 אחוזים בלי כליות... ואני שלם כדי לסגור חשבון עם כל מי שגרם לי לזה". במסרון השני, שנשלח דקה לאחר מכן, חידד שיפר: "כמו אשמות של איומים, סחיטה באיומים, מירמה, עושק ושוחד". לפי האישום, מסרונים אלו "זרעו בהלה בליבו של ד', ובעקבותיהם הוא חש מאוים ומפוחד". במקרה זה הורשע שיפר בהטרדת עד; הוא מסביר, מצידו, כי היה במצוקה קשה בעקבות ניתוחים מצילי חיים שעבר, לאחר שהתמוטט ופונה לבית החולים מאיר בכפר סבא.
רופא הוא חבר?
בשבוע שעבר העיד בפרשה זו בבית המשפט פרופ' אבי בלייך, שמנהל זה 14 שנה את בית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי לב השרון. כאמור, לבית חולים זה מסונפת המרפאה שניהל ד"ר שיפר בנתניה. "בהחלט לא מקובל ובהחלט אסור" לפסיכיאטר לקבל כסף מהמטופל בשירות הציבורי, ציין בלייך בעדותו. הוא הוסיף, לעומת זאת, כי מקובלות מחוות של הכרת תודה בסדר גודל של ספר או בונבוניירה. אם מטופל מציע בעצמו כספים לרופא בשירות הציבורי, העיד, הוא מצפה מהרופא ש"יסביר לו באסרטיביות וברגישות הנדרשת שזה לא מקובל".
פרופ' בלייך העיד עוד כי לפי שלושה מכתבים שכתב ד', אשר הוצגו בפניו בבית המשפט, אפשר להבין שהמטופל היה "בהחלט תלוי בד"ר שיפר ופיתח אליו תלות נפשית". הוא נשאל גם אם "זה דבר בהכרח שלילי שפציינט מפתח תלות בפסיכיאטר", ועל כך השיב: "זה לא שלילי, אבל זה גורם שצריך לנתב אותו במהלך הטיפול, לתת לו תשומת לב ולהתחשב בו במהלך הטיפול".
פרופ' בלייך ציין בעדותו כי לא קיימת בכללי האתיקה התייחסות לזמן שיוגדר כמעין "תקופת צינון" בין תום הטיפול הרפואי לבין הזמן שבו אפשר, וסביר מבחינה אתית, שהרופא והמטופל יקיימו מערכת יחסים חברית. מנגד, הסביר, דווקא קיימים סייגים מפורשים לגבי הזמן שצריך לחלוף מתום הטיפול הרפואי ועד התקופה שבה כבר מותר, מבחינה אתית, לנהל קשר אינטימי בין הרופא למטופל - שלוש שנים.
לדעת בלייך, שנה היא פרק זמן סביר כדי שהמטפל יוכל לקיים קשר ידידותי עם פציינט, מפני ש"ברגע שהטיפול הסתיים בצורה מסודרת, אנשים חופשיים... זה לא שגרתי שמתפתחים יחסי חברות במקביל לטיפול. זה לא מנוגד לחוק. זה לא שגרתי, אבל זה אפשרי - ובתנאי שהפסיכיאטר ער להשלכות שיכולות להיות על הטיפול. יכול להיות שבמקרה כזה גם יפסיק את הטיפול, ויעבור להיות חבר. זה צריך להיות מנוהל עם שיקול דעת". שאלה זו עלתה לדיון במשפט, מאחר שד"ר שיפר העלה בחקירתו את הטענה כי האירועים שמיוחסים לו בכתב האישום אירעו כשנה לאחר שהופסק הקשר הטיפולי בינו לבין ד'. עם זאת, חשוב לציין כי בתיק הרפואי של ד' לא כתב ד"ר שיפר בשום שלב, כמתחייב, כי הטיפול של החולה הסתיים.
לא יישאר לבד עם המטופלים
ד"ר שיפר, בן 59, למד רפואה בארץ הולדתו רומניה. לאחר עלייתו לישראל התמחה בפסיכיאטריה בבית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי לב השרון בפרדסיה. כאמור, הוא כיהן בשורת תפקידים בולטים ובכירים בבית החולים, שימש ראש ועד הרופאים בבית החולים והיה נציג הפסיכיאטרים בארגון רופאי המדינה, שמאגד את כל הרופאים שעובדים בשירות הממשלתי.
"טעיתי", אמר ד"ר שיפר השבוע בשיחה עימו לאחר הרשעתו, "היה כאן טשטוש גבולות ואני מתחרט מאוד על מה שקרה, אבל הפרשה קיבלה מימדים חמורים וגדולים הרבה יותר מהמציאות שקרתה באמת. לא היתה לי לרגע כל כוונה לפגוע במתלונן, וזה נבע לצערי מהמצוקה הכלכלית והאישית שלי, שהביאה לשורה של החלטות לא נכונות ושגויות שעשיתי".
לדברי ד"ר שיפר, חשוב לו שיזכרו כי במשך 30 שנה הוא עבד כרופא במשרד הבריאות, והיה אחראי לאלפי מטופלים שקיבלו שירות וטיפול פסיכיאטרי, בלי שהיתה תלונה כלשהי מצידם. "נהפוך הוא - היו לא מעט מכתבי הכרת תודה ושבח", אמר, "אפילו ד' עצמו, נשוא הפרשה בכתב האישום, כתב ושלח מכתבי תודה כאלה". הרופא הוסיף כי אף שהודה בכתב האישום המתוקן שבו הורשע, לדבריו חלק מהעובדות בו הן עדיין "לא מדויקות, וחלקן מופרזות ואפילו מוטעות".
עו"ד ערן קייזמן, שמייצג את ד"ר שיפר, מסר עוד כי עיקר הטענות שעולות נגד הרופא הן על התקופה שבה השניים כבר לא היו בקשר טיפולי. "מדובר במקרה אחד על פני 30 שנה של עבודה ציבורית, שבה הוא טיפל בהצלחה ובמסירות באלפי אנשים", הוסיף, "הנתינה היתה כולה מרצונו של המטופל, אבל גררו את זה בבית המשפט עד לאישומים של עושק".
לפני שבוע, לאחר ההרשעה של ד"ר שיפר, נקבע לספטמבר הדיון בבית המשפט בעונשו. בינתיים הוא כבר הושעה מעבודתו במרפאה הפסיכיאטרית הממשלתית בנתניה, ובנובמבר 2014 משרד הבריאות גם אסר עליו להמשיך לטפל כרופא פסיכיאטר, בהליך משמעתי דחוף שהתקיים נגדו.
אבל הפרשה עדיין רחוקה מסיום. בתחילת החודש שעבר קיבל בית המשפט המחוזי בלוד את העתירה שהגיש עו"ד קייזמן בשמו של ד"ר שיפר, והתיר לו - בינתיים - להמשיך לכתוב חוות דעת פסיכיאטריות במסגרת חברה פרטית לחוות דעת רפואיות שבה הוא עובד.
עם זאת, השופט יעקב שינמן קבע בהחלטה יוצאת דופן כי הוא אוסר על ד"ר שיפר להישאר לבדו עם המטופלים. בעקבות כך, כאשר יצטרך הרופא להיפגש עם מטופל שזקוק לחוות הדעת, הדבר ייעשה אך ורק בנוכחות אחות מוסמכת, רק לאחר שהמטופל חתם שהוא מסכים לכך, ולאחר שהאחות חתמה כי אכן נכחה במפגש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה