"במקום להרדים ילדים עם ריטלין, כדאי שבית הספר יעיר אותם"

שלמה המלך ע"ה השלום היה אומר: "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר" (משלי ט"ז 32) , והמסר הוא כי טוב לאדם ללמוד לשלוט על רוחו ויצריו, ורבים הם הפתגמים האמרות והסיפורים בספר התנ"ך. ובימינו ישנם שרלטנים ובאות כוחם פקידות סעד ועובדות סוציאליות המכוונים לכיוון ההפוך בדרך של נטילת סמים פסיכיאטריים המנוונים את רוח האדם כדי לדכא יצריו. וכך אדם ללא רוח הופך להיות כבהמה ללא יכולת חשיבה או מנגנון עצמי לשלוט ברוח וביצר.

 

קן רובינסון - צילום: Sebastiaan ter Burg, cc

"במקום להרדים ילדים עם ריטלין, כדאי שבית הספר יעיר אותם" -חוקר החינוך הנודע קן רובינסון חושב שבתי ספר הורסים יצירתיות וטוען כי ADHD היא בעצם מגפה פיקטיבית. "לא ייתכן שכל כך הרבה ילדים סובלים מהפרעה נפשית"
מרץ 2016 - xnet - הילה יגאל-איזון, ושי הרלב

דרק פראסוויני, נולד באנגליה בשבוע ה-25 להריונה של אמו. בגלל סיבוכים של אספקת חמצן בלידה הוא נולד עם עיוורון חלקי ואוטיזם עמוק. בתחילה לא נתנו לו סיכוי להגיע לגיל הנעורים. כשהגיע, חשבו שיחיה במוסדות כל חייו. באופן מקרי שם לב אחד ממטפליו שהוא מרוכז מאוד כשהוא שומע מוסיקת ג'אז. כשהושיבו אותו ליד פסנתר הוא התגלה כבעל שמיעה אבסולוטית ולאחר אימונים רבים, ניגן את אוסקר פיטרסון בצורה שהקשתה על אנשים להבדיל בינו לבין המקור. כיום הוא מופיע בהצלחה עצומה בקונצרטים ורסיטלים באולמות ברחבי אירופה. המגבלות הפיזיות והחברתיות של פראוויסני לא פגעו ביצירתיות המוסיקלית שלו, שהביאה אותו להצטיין בתחומו.

מה היה קורה ליצירתיות ולכישרון יוצאי הדופן של פראסוויני אילו היה נקלע למערכת החינוך המסורתית? לפי חוקר החינוך קן רובינסון כנראה שהוא היו נכשל ונפלט מהמערכת, יחד עם ילדי ה-ADHD וכל ילדי לקויות הלמידה למיניהם, שהיצירתיות שלהם והכישורים שלהם לא יבואו לידי ביטוי בבית הספר בשום שלב.

 

 

הרס היצירתיות

רבות נכתב על משנתו של חוקר החינוך הנודע קן רובינסון. למעשה, כשמדברים היום על חינוך, יש כמה מילות מפתח שחוזרות שוב ושוב: מערכת החינוך החדשנית של פינלנד, בעיית לימוד המתמטיקה, כיתות הפוכות, mooc (קורס פתוח, מקוון ורב משתתפים) וגם מרצה וחוקר בריטי מלא הומור, אהוב על רבים ומבוקר על ידי לא מעט - סר קן רובינסון.

רובינסון נולד בליברפול למשפחה מרובת ילדים וחלה כנער בפוליו. עם זאת, כמרצה הוא הפרפורמר הנצפה ביותר ברשת בכל הזמנים. שלוש הרצאותיו ב-TED היוקרתי זכו ליותר מרבע מיליארד צפיות - מספר דמיוני ששמור רק לכוכבי רוק. מעבר לכך שרובינסון מאוד משעשע ובעל הומור בריטי דק ומשובח, הוא יודע לספר אנקדוטות בפשטות וחן ולדון בנושא החינוך באופן עמוק וקליל כאחד. הרצאתו המפורסמת ביותר על הרס היצירתיות על ידי בתי הספר כה פופולארית, עד כדי כך שיאיר לפיד נחשד כי העתיק קטעים ממנה כשנשא נאום על החינוך בארץ.

רובינסון מתלוצץ בהרצאתו על הפער העמוק בין התדמית הגרועה שיש למורים ובין היחס שיש לרוב האנשים לחינוך, שמלווה ביראת כבוד. באחת מהאנקדוטות הוא מספר על מסיבה בה נשאל איש חינוך לעיסוקו (למרות שאנשי חינוך לא מוזמנים למסיבות, מהתל רובינסון). עם התשובה משתררת שתיקה. זאת בגלל שהחינוך, בהיותנו הורים, נוגע בנו באופן רציני ועמוק. חינוך ילדנו הוא בנפשנו.

ADHD אינה מגיפה

בנושא הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות ולקויות למידה – יש לרובינסון משנה מאוד ברורה, המאשימה לא מעט את מוסדות הלימוד המסורתיים וגם מקוממת לא מעט אנשים ומומחים מהתחום.

"אני לא אומר שהפרעת קשב וריכוז אינה קיימת", מדגיש רובינסון. "אבל היא צמחה לממדים מפלצתיים. כיום מדברים על 15% מן התלמידים. הטכנולוגיות הדיגיטליות שמתפתחות בקצב מסחרר משפיעות, אבל פסיכולוגים ופסיכיאטרים מדברים ממש על מגיפה", אומר רובינסון ומוסיף בציניות שהתופעה בהחלט עוזרת לפרנסתם. "ילדים בדרך כלל לא סובלים באחוז כל כך גבוה מהפרעה פסיכולוגית. הם סובלים מ'ילדוּת' ואני יודע את זה כי ביליתי חלק מאוד גדול מראשית חיי כילד. עברתי בעצמי את כל הדבר הזה", מתבדח רובינסון ברצינות רבה.

"ADHD אינה מגיפה", טוען רובינסון ומתאר בספרו יום לימודים שגרתי בכיתה, שכולל פתיח של מורה עייף שמדקלם מספר הלימוד, עבודת כיתה רצופת הפרעות ודיון שבקושי מעניין את המורה, המחכה לצלצול הגואל. "אם תושיבו ילדים לעשות שעה אחר שעה, עבודה פקידותית ברמה הכי נחותה, אל תהיו מופתעים אם הם יתחילו להתנועע בעצבנות", הוא מצחיק שוב את הקהל.

מערכת שמדכאת כישורים

"בעבר הלא רחוק, למערכת החינוך לא היתה שום דרך להתמודד עם תלמידים כאלו", אומר רובינסון בהרצאתו הנודעת 'האם בתי ספר הורסים את היצירתיות'. הוא מזכיר שם את הכוריאוגרפית הנודעת ג'יליאן לין, שאחראית על מיוסיקל'ס מצליחים ונודעים כמו cats ופנטום האופרה. לין, שגדלה בשנות ה-30 של המאה ה-20, לא הצליחה להתמקד ולתפקד בבית הספר הבריטי בו למדה. הלימודים העיוניים כלל לא עניינו אותה והדבר היחיד שגרם לה עונג היה להתנועע ולרקוד.

"לין לא אובחנה כבעלת ADHD כי אז ההפרעה הזאת פשוט עדיין לא נולדה", עוקץ רובינסון. בגיל 7, לאחר שחוותה תסכול עמוק מבית הספר, פגש אותה מטפל רגיש. הוא הפעיל רדיו, ראה אותה מתנועעת לצלילי המוסיקה ואמר להוריה: 'ללין אין שום בעיה. היא פשוט רקדנית'. רובינסון טוען כי בכל השנים הללו, על אף גילוי בעיות הקשב והריכוז וטכניקות רבות וענפות לטיפול בהן, עדיין מערכת החינוך כושלת בהתמודדות עם בעיות ההתנהגות, הנובעות מהתסכול וחוסר המובנות שחווים תלמידים אלו. המערכת מצדה פותרת את הבעיה על ידי הפנייתם לכיתות טיפוליות.

סוגים רבים של אינטליגנציה

טענתו המרכזית של רובינסון היא שמערכת החינוך העיונית בכל העולם המערבי הישגית מאוד ומתואמת עם מערכת ההשכלה הגבוהה. היא מכשירה ילדים ונערים מגיל צעיר להתכוונן אל האקדמיה ואל הלימודים האקדמיים, אל הקולג'ים והאוניברסיטאות היוקרתיות. בית ספר כיום הוא יותר מתמיד סוכן תיווך היררכי של משאלת הלב הבורגנית: השכלה גבוהה, עבודה מצליחה, תגמול כספי - שמנוידים למעמד חברתי והצלחה. ומה בדבר התלמידים שלא מתאימים למסלול הזה, דוגמת פראוויסני ולין? הם ייפלטו ממנו, כי הם פשוט לא מתאימים לו.

"מערכת החינוך האנגלית השמרנית מצאה בעבר הרחוק פיתרון ל'בעיה' ותייגה אותה תחת לקויות שונות באינטליגנציה, דרך מבחנים ומבדקים", טוען רובינסון. לקויי הלמידה, הקשב והריכוז, נוידו יחד עם בני המעמד הנמוך אל המסלול המקצועי, שדיכא כל זיק יצירתי שהיה בהם.

"האינטליגנציה נתפשת כיום כשונה בתכלית ממה שידענו עליה בשנות ה-60 וה-70", אומר רובינסון. "יש כל כך הרבה סוגי אינטליגנציה שבעבר לא התייחסו אליהן: אינטליגנציה מרחבית, קינטית, מוסיקלית, תנועתית ובמקרים רבים, הן יכולות להיות קרש הצלה - הסיכוי והעתיד עבור תלמידים רבים שמתקשים עם תכנית הלימודים הסטנדרטית, שמדכאת באופן מתמשך את כישוריהם הייחודיים, עד כדי הריסה מוחלטת שלהם".

בתוך המבדקים המיושנים ברובם, האבחונים ובעיקר המערכת הבית ספרית, ברור שילדים ונערים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז לא מוצאים את מקומם ומרגישים חלשים, דחויים ומתוסכלים לקום בכל יום לבית הספר ו"לבלות" בו רבע או שליש מחייהם.