ככל שילדים אמריקאים עניים יותר, כך הם מקבלים יותר תרופות פסיכיאטריות, הארץ , אקונומיסט , 23.05.2018
מחקר מקיף גילה כי כ–20% מהילדים העניים מאובחנים עם בעיות פסיכיאטריות, לרוב קשב וריכוז. כאשר הילדים גדלים בבתי אומנה, שיעור המאובחנים כזקוקים לטיפול פסיכיאטרי מזנק ל–60%
בסרט הדוקומנטרי Take Your Pills שהוקרן לאחרונה, נראית סטודנטית ששמה לי בשנת הלימודים האחרונה שלה בקולג', כשהיא יושבת על מיטתה ומהרהרת על יחסה ל"אדרל", תרופה ממריצה ששימשה לטיפול בהפרעת הקשב והריכוז ADHD. "כשהייתי מיואשת אמרתי: 'אני צריכה את האדרל עכשיו כי אני חייבת להיות הכי טובה, הכי חכמה והכי מהירה", היא אומרת, אחרי שהיא מחשבת את המינון שתזדקק לו כדי להצליח במבחן ולהעלות את ציוני הגמר שלה. מאוחר יותר מספר נתנאל, מהנדס תוכנה בעל עיניים כחולות־ירוקות חודרות שעובד כשחתול מתכרבל בחיקו, כיצד אדרל אפשרה לו לעבוד ללא הפסקה עד חצות הליל — חלומו של מתכנת.
האבחנה עם ADHD הפכה בעשור האחרון די נפוצה בארה"ב. מחקר שערך מכון מילקן לבריאות הציבור באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ב–2011 גילה כי 12% מהילדים ובני הנוער האמריקאים אובחנו כסובלים מההפרעה, עלייה של 43% לעומת 2003. בהתאם לכך, חברת IMS Health, המספקת שירותי מידע וטיפול בריאותי, גילתה כי הרווחים ממכירת תרופות המרצה, כמו אלה שבאמצעותן מטפלים ב־ADHD, עלו פי חמישה בשנים 2002–2012 והגיעו לכמעט תשעה מיליארד דולר.
אנשים כמו לי ונתנאל, שלעתים נוטלים תרופות כאלה כדי להתמודד עם לחצים, הם צרכנים אופייניים שלהן. אך לא רק הם. מחקר חדש שנערך על ידי חוקרים מבית הספר לרוקחות באוניברסיטת מרילנד גילה אחוזים גבוהים מאוד של אבחנה פסיכיאטרית ושימוש בתרופות פסיכיאטריות בקרב חתך מסוים בחברה האמריקאית: צעירים ועניים מאוד.
עורכי המחקר, שהתפרסם בכתב העת הרפואי JAMA Paediatrics, בדקו 35,244 ילדים שנולדו באחת ממדינות מרכז ארה"ב ב–2007 והיו רשומים בביטוח הרפואי מדיקאייד, המספק טיפול רפואי בחינם או בזול לאמריקאים מעוטי הכנסה. בגיל שמונה, כשכבר למדו שברים בחשבון ועל מערכת השמש, כ–20% מהם אובחנו כזקוקים לטיפול פסיכיאטרי. זאת בשעה שהאחוז הרגיל באוכלוסייה הכללית הוא בסביבות 14% (בהתאם ל"סקר הלאומי של בריאות ילדים"). קצת יותר מ–10% מהילדים בקבוצת המחקר אף קיבלו תרופות בשל מצבם הנפשי.
דינסי פנאפ וג'ולי זיטו, האחת דוקטורנטית והשנייה מרצה בבית הספר לרוקחות באוניברסיטת מרילנד, הדריכו את החוקרים להתבונן באבחנות השונות של הילדים, ובהן ADHD, הפרעות למידה, הפרעות חרדה, דיכאון והפרעות על הספקטרום האוטיסטי. ADHD היתה האבחנה הנפוצה ביותר, ותרופות ממריצות היו אלה שנרשמו בכמויות הגדולות ביותר. המחקר גילה נתון נוסף ששם זרקור על הילדים שנמצאים באומנה: כ–60% מהילדים אובחנו כזקוקים לטיפול פסיכיאטרי, בהשוואה ל–17% בקרב ילדים שמשפחותיהם היו בסביבות קו העוני הפדרלי.
הממצא שלפיו ילדים עניים מקבלים הרבה יותר תרופות הופיע גם במחקר קודם שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטאות קולומביה וראטגרס ב–2009. אז נמצא כי ילדים שהיה להם ביטוח מדיקאייד קיבלו תרופות נוגדות פסיכוזה (מהסוג המשמש בדרך כלל לטיפול בהפרעה דו־קוטבית) בכמויות הגבוהות פי ארבעה לעומת ילדים שבוטחו בביטוחים פרטיים — ולעתים קרובות בשל מצבים פחות חמורים.
"אחת הבעיות היא שאנחנו נותנים תרופות", אמרה פנאפ, עורכת המחקר במרילנד. "אם ילד אינו מסתדר בבית הספר, הוא מקבל תרופה משום שהוא עלול לבוא מבית שבו ההורים עובדים בשלוש משרות, ואין להם יכולת לבדוק את הבעיות או לברר אפשרויות שאינן כרוכות במתן תרופות".
ד"ר זיטו מאשימה חלקית את הפרסומות המכוונות ישירות לצרכנים, ואת הצורך להשיג תוצאות מהירות. הדאגה הבוערת ביותר שלה היא שיש מעט מאוד מידע על ההשפעות הפיזיולוגיות ארוכות הטווח שעלולות להיות לחשיפת ילדים קטנים לתרופות כאלה. "יש להם לב קטן, מוח קטן וכבד קטן", היא אומרת. "איננו יודעים מה תהיה השפעת התרופות החזקות האלה על גופם".
ברוב התרחישים כיום, לילדים עניים יהיה בחיים פחות מאשר לילדים עשירים: פחות הזדמנויות ללמוד, פחות מזון בריא, אזורי מגורים פחות בטוחים. אולם כשזה מגיע לתרופות פסיכואקטיביות, מתברר שדווקא ההיפך הוא הנכון.
מחקר מקיף גילה כי כ–20% מהילדים העניים מאובחנים עם בעיות פסיכיאטריות, לרוב קשב וריכוז. כאשר הילדים גדלים בבתי אומנה, שיעור המאובחנים כזקוקים לטיפול פסיכיאטרי מזנק ל–60%
בסרט הדוקומנטרי Take Your Pills שהוקרן לאחרונה, נראית סטודנטית ששמה לי בשנת הלימודים האחרונה שלה בקולג', כשהיא יושבת על מיטתה ומהרהרת על יחסה ל"אדרל", תרופה ממריצה ששימשה לטיפול בהפרעת הקשב והריכוז ADHD. "כשהייתי מיואשת אמרתי: 'אני צריכה את האדרל עכשיו כי אני חייבת להיות הכי טובה, הכי חכמה והכי מהירה", היא אומרת, אחרי שהיא מחשבת את המינון שתזדקק לו כדי להצליח במבחן ולהעלות את ציוני הגמר שלה. מאוחר יותר מספר נתנאל, מהנדס תוכנה בעל עיניים כחולות־ירוקות חודרות שעובד כשחתול מתכרבל בחיקו, כיצד אדרל אפשרה לו לעבוד ללא הפסקה עד חצות הליל — חלומו של מתכנת.
האבחנה עם ADHD הפכה בעשור האחרון די נפוצה בארה"ב. מחקר שערך מכון מילקן לבריאות הציבור באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ב–2011 גילה כי 12% מהילדים ובני הנוער האמריקאים אובחנו כסובלים מההפרעה, עלייה של 43% לעומת 2003. בהתאם לכך, חברת IMS Health, המספקת שירותי מידע וטיפול בריאותי, גילתה כי הרווחים ממכירת תרופות המרצה, כמו אלה שבאמצעותן מטפלים ב־ADHD, עלו פי חמישה בשנים 2002–2012 והגיעו לכמעט תשעה מיליארד דולר.
אנשים כמו לי ונתנאל, שלעתים נוטלים תרופות כאלה כדי להתמודד עם לחצים, הם צרכנים אופייניים שלהן. אך לא רק הם. מחקר חדש שנערך על ידי חוקרים מבית הספר לרוקחות באוניברסיטת מרילנד גילה אחוזים גבוהים מאוד של אבחנה פסיכיאטרית ושימוש בתרופות פסיכיאטריות בקרב חתך מסוים בחברה האמריקאית: צעירים ועניים מאוד.
עורכי המחקר, שהתפרסם בכתב העת הרפואי JAMA Paediatrics, בדקו 35,244 ילדים שנולדו באחת ממדינות מרכז ארה"ב ב–2007 והיו רשומים בביטוח הרפואי מדיקאייד, המספק טיפול רפואי בחינם או בזול לאמריקאים מעוטי הכנסה. בגיל שמונה, כשכבר למדו שברים בחשבון ועל מערכת השמש, כ–20% מהם אובחנו כזקוקים לטיפול פסיכיאטרי. זאת בשעה שהאחוז הרגיל באוכלוסייה הכללית הוא בסביבות 14% (בהתאם ל"סקר הלאומי של בריאות ילדים"). קצת יותר מ–10% מהילדים בקבוצת המחקר אף קיבלו תרופות בשל מצבם הנפשי.
דינסי פנאפ וג'ולי זיטו, האחת דוקטורנטית והשנייה מרצה בבית הספר לרוקחות באוניברסיטת מרילנד, הדריכו את החוקרים להתבונן באבחנות השונות של הילדים, ובהן ADHD, הפרעות למידה, הפרעות חרדה, דיכאון והפרעות על הספקטרום האוטיסטי. ADHD היתה האבחנה הנפוצה ביותר, ותרופות ממריצות היו אלה שנרשמו בכמויות הגדולות ביותר. המחקר גילה נתון נוסף ששם זרקור על הילדים שנמצאים באומנה: כ–60% מהילדים אובחנו כזקוקים לטיפול פסיכיאטרי, בהשוואה ל–17% בקרב ילדים שמשפחותיהם היו בסביבות קו העוני הפדרלי.
הממצא שלפיו ילדים עניים מקבלים הרבה יותר תרופות הופיע גם במחקר קודם שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטאות קולומביה וראטגרס ב–2009. אז נמצא כי ילדים שהיה להם ביטוח מדיקאייד קיבלו תרופות נוגדות פסיכוזה (מהסוג המשמש בדרך כלל לטיפול בהפרעה דו־קוטבית) בכמויות הגבוהות פי ארבעה לעומת ילדים שבוטחו בביטוחים פרטיים — ולעתים קרובות בשל מצבים פחות חמורים.
"אחת הבעיות היא שאנחנו נותנים תרופות", אמרה פנאפ, עורכת המחקר במרילנד. "אם ילד אינו מסתדר בבית הספר, הוא מקבל תרופה משום שהוא עלול לבוא מבית שבו ההורים עובדים בשלוש משרות, ואין להם יכולת לבדוק את הבעיות או לברר אפשרויות שאינן כרוכות במתן תרופות".
ד"ר זיטו מאשימה חלקית את הפרסומות המכוונות ישירות לצרכנים, ואת הצורך להשיג תוצאות מהירות. הדאגה הבוערת ביותר שלה היא שיש מעט מאוד מידע על ההשפעות הפיזיולוגיות ארוכות הטווח שעלולות להיות לחשיפת ילדים קטנים לתרופות כאלה. "יש להם לב קטן, מוח קטן וכבד קטן", היא אומרת. "איננו יודעים מה תהיה השפעת התרופות החזקות האלה על גופם".
ברוב התרחישים כיום, לילדים עניים יהיה בחיים פחות מאשר לילדים עשירים: פחות הזדמנויות ללמוד, פחות מזון בריא, אזורי מגורים פחות בטוחים. אולם כשזה מגיע לתרופות פסיכואקטיביות, מתברר שדווקא ההיפך הוא הנכון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה