אפשר בלי ריטלין: כך התגברנו על הפרעות הקשב, בלי חומרים כימיים

אפשר בלי ריטלין: כך התגברנו על הפרעות הקשב, בלי חומרים כימיים , גלי לויטה ליבוביץ , 21.06.18 , xnet
"הבת שלך הרגה אותי היום". כבר כשסהר היתה בגן התחיל הלחץ על הוריה לתת לה ריטלין, אבל שירי ואוהד הצליחו לרתום את ביה"ס ולחזק את סהר בדרכים אחרות
 סהר והתערוכה שלה: "התערוכה חיזקה את בטחונה העצמי, את מעמדה בכיתה, וגרמה לה להרגיש טוב עם עצמה" (צילום: שירי פודור)
סהר והתערוכה שלה: "התערוכה חיזקה את בטחונה העצמי, את מעמדה בכיתה, וגרמה לה להרגיש טוב עם עצמה" (צילום: שירי פודור)
 סהר: "אני רוצה להיות ציירת, או רקדנית או שוטרת. יהיו לי תערוכות בכל העולם" (צילום: שירי פודור)
סהר: "אני רוצה להיות ציירת, או רקדנית או שוטרת. יהיו לי תערוכות בכל העולם" (צילום: שירי פודור)


"אמא, קשה לי לשבת. אני לא יכולה", כשסהר למדה בגן הייתה מקבלת שירי אמה טלפון מהגננת מדי יום: "היא לא יושבת רגע בשקט, מציקה לילדים אחרים, כל הזמן בוכה". גם בבית היו התקפי זעם: "היא הייתה בועטת בקירות, עצבנית, ומחטיפה לפעמים. לא פשוט לראות את הבת שלך משתוללת וכמעט מעיפה לעברך נעל. האינסטינקט הראשוני הוא להתגונן ולהתעצבן. בפועל הענקנו לה חיבוק דוב והרגענו אותה. רק כשהייתה יושבת מול הטלוויזיה היא הייתה מהופנטת", מספרת שירי בכאב, כיצד התחיל המסע עבור בתה סהר, היום בת 7, שאובחנה רגע לפני כיתה א' כסובלת מהפרעת קשב וריכוז, עם דגש על מוסחות.

"לכו לאבחון": ביה"ס רוצה שקט

"כשהבנתי שמשהו כאן לא בסדר, החלטתי לקרוא על הנושא בדוקטור גוגל וברשתות החברתיות", מספרת שירי. "נכנסתי לאינטרנט וגיליתי שיש לה תסמינים של הפרעת קשב וריכוז, וגם של קושי בוויסות החושי. זה היה מאוד מפחיד. הרגשתי חוסר אונים עצום. איפה שלא גלשתי, נתקלתי בהמלצה לקחת ריטלין או תרופה דומה אחרת. בכל מקום התחילו לפמפם לי על התרופה. לעתים גם מחוץ לרשת".

"לימדתי הוראה, וראיתי מה זה עושה. ישנם ילדים שהתרופה אכן עוזרת להם. אחרים נהיים אפתיים. זומבים. ראיתי מקרים בהם ילדים בעלי שמחת חיים, קופצניים ומאושרים, הפכו לכבויים. החלטנו שאנחנו מנסים כל מה שאנחנו יכולים, לפני שאני נותנת לבת שלי תרופה. למרות הבלבול, החלטנו שאנחנו לא מוותרים. נעשה הכל כדי לתת לה את מה שהיא צריכה, במטרה להתגבר על האתגר".


"הרעש הפנימי והקושי שהיא חוותה באו לידי ביטוי גם בציורים בצבע שחור"(צילום: שירי פודור)
"הרעש הפנימי והקושי שהיא חוותה באו לידי ביטוי גם בציורים בצבע שחור"(צילום: שירי פודור)
מחקר שנערך בביה"ח שניידר, מצא כי בשנים האחרונות הוכפל מספר הילדים שנוטלים ריטלין. האם הילדים שלנו אכן כל כך השתנו או שנמצא פתרון קל ויחסית זמין, שמעניק שקט יחסי למערכת החינוך? אין ספק שהרבה יותר קל לשלוח את ההורים לאבחון שיכול להוביל לנטילת תרופה 'מרגיעה', מאשר להתחיל בטיפול ממושך, שדורש מבית הספר משאבים שלא תמיד קיימים.

"קודם כל צריך להבין, שלא כל קושי של ילד הוא הפרעת קשב", מסבירה ד"ר שרית טגנסקי, מאבחנת ומטפלת בילדים עם קשיים בתפקודי למידה, וויסות חושי ומוטוריקה, שטיפלה בסהר במשך קרוב לשנתיים. "ישנן תופעות אחרות בעלות תסמינים דומים: לקויות למידה, הפרעות רגשיות, בעיות רגשיות, חרדות, עיכוב בהתפתחות, גאונות ועוד. פעמים רבות ביה"ס או הגן רוצים שקט ולפני שבודקים דרכים אחרות, שולחים את ההורים לאבחון. אין להם את הזמן והמקום להתעסק עם הילדים שבקצה. אנחנו דור מאובחן".

"עד שמאבחנים ילד עם הפרעת קשב הדרך ארוכה וגם אז, יש הרבה מה לעשות לפני שמציעים לו תרופה פסיכיאטרית", מוסיפה שרית, שהיא גם אמא לשלושה ילדים בגילאי 31 ,29 ,24, כולם עם הפרעות קשב וריכוז במשתנים שונים, ומנהלת בית ספר לריקוד בו 60% מהילדים עם קשיים".

אנחנו דור מאובחן

הקושי של סהר בא לידי ביטוי גם בכיתה א'. הטלפון המשיך לצלצל גם בחודשים הראשונים ללימודים בבית הספר: "לא התלבטנו האם להעלות את סהר לכיתה א', למרות שחששנו. מדובר בילדה מאוד גבוהה ומתאימה מבחינת ההתפתחות והקונטיבית שלה. אבל, לא ידענו איך היא תהיה מסוגלת לשבת 45 דקות", נזכר אוהד.

"ושוב חוזר הניגון: עודכנתי שהילדה מטיילת באמצע השיעור, יוצאת המון לשירותים ולא חוזרת. קוראים לה בכריזה והיא עדיין בגדר נעלמת. המורה טענה שהיא לא יכולה להשאיר 30 תלמידים ולצאת ולחפש אותה. התבקשנו לשוחח איתה. גם המדריכות בצהרון התקשרו לא פעם וביקשו ממני לקחת אותה. באחת הפעמים אמרה לי אחת מהן: 'הבת שלך הרגה אותי היום'. למחרת העברתי אותה לצהרון אחר. יש הבדל בין טלפון בו ההורה מקבל עדכון, כפי שעשו הגננת והמורה, לבין הטחות אשמה".

כששירי התבקשה לבוא לפגישה עם המורה, היועצת והמנהלת, היא החליטה להביא איתה את שרית. השתיים נפגשו עם הצוות הפדגוגי-חינוכי של בית הספר, במטרה לעזור לסהר לשבת בשיעור ולהעניק לבית הספר כלים כדי להגיע לילדה, כפי שמסבירה שרית: "מערכת החינוך לא ערוכה להעניק תשומת לב נוספת לילדים שהם לא מיינסטרים. לבית הספר אין את הזמן או את הכלים כיצד להתמודד עם אותם ילדים. הצגתי לבית הספר תכנית המשלבת משימות ותרגול, כולל עיצוב התנהגות, מעקב, הכלה והעצמה, ששימשה בסיס להתנהלות בכיתה".

איך מורה עם 30 תלמידים יכולה להתייחס לילדי הזיגזג?

"ועוד איך יכולה", קובעת שרית. "אני אתן לך דוגמא. ביקשתי מהמחנכת להושיב את סהר לידה ולשים לה שעון חול, במטרה לאפשר לה להתאוורר פעמיים בשיעור, לשמור איתה על קשר עין, ולהקפיד לתת לה משובים חיובים גם כאשר היא יושבת דקה. ברגע שהיא מתחילה לזוז, ביקשתי ממנה ללטף לסהר את הכתף. היא יכולה לעשות זאת לכל התלמידים במהלך השיעור. כך כולם ירוויחו, למה לא?"


שיטת החיזוקים בבית הספר של סהר(צילום: שירי פודור)
שיטת החיזוקים בבית הספר של סהר(צילום: שירי פודור)
"אין לי תשובה חד משמעית או נוסחה מדויקת", עונה על שאלת 30 התלמידים גם טלי גיל, מורתה של סהר. "זה משהו שבא מבפנים, ואם אתה לא מרגיש את זה, ובאמת אוהב את מה שאתה עושה, אתה לא יכול להיות מורה! התפקיד שלך זה להגיע לכל ילדי הכיתה.

"בנוסף, יש מאחוריי תמיד צוות תומך. כאשר נוצר מצב בו קשה לילד אחד ויותר, שמתחילים להסתובב בכיתה, משתוללים או צריכים לצאת להתאוורר – מי שפנוי יגיע. אפילו המנהלת תגיע כשצריך, וגם המזכירות, היועצות ומורות אחרות.

"סהר הייתה קמה באמצע השיעור ובאה לחבק אותי. לחצי דקה. למרות שבדרך כלל אני לא מרשה, לא הערתי לה כי הבנתי שזה הצורך שלה באותו רגע. דיברנו המון. היא ספרה לי מה עובר עליה, וגם אני שתפתי אותה. גם שיתוף הפעולה ביני לבין ההורים תרם לכולנו".

שיתוף פעולה מלא: הורים-ילדה-צוות חינוכי

במקביל לתמיכה בבית הספר, החלו אוהד ושירי לחפש דרכים נוספות לעזור לבתם: "ניסינו טיפול בפרחי באך, תרופות טבעיות שהיא לא הסכימה לקחת, בדקנו רכיבה טיפולית, ובסופו של דבר, החלטנו לטפל באמצעות שיאצו, טיפול רגשי ואומנות. הוצאנו קרוב ל-4000 שקל בחודש, עבדנו שעות נוספות, וויתרנו על בילויים ומסעדות, אבל עשינו זאת בלב שלם. החלטנו שאנחנו נותנים לבת שלנו כל מה שאנחנו יכולים כדי למנוע ממנה לקחת תרופה בעלת תופעות לוואי, שיכולות להיות הרסניות".

"הפרעת הקשב של סהר התגלתה כזניחה עם דגש על מוסחות, ולכן גם ברת טיפול באמצעים שאינם כימיים", מסבירה שרית. "רבים מרגישים אובדי עצות כשעולה אצלם החשד שילדם סובל מהפרעת קשב וריכוז. הם מוצפים במידע ובהיצע ענק ומבלבל של שירותים מקצועיים בתחום ומרגישים שאינם יודעים מספיק בכדי לעזור לילדם. כאשר גם מערכת החינוך מתגייסת, כולם רק מרוויחים. במקרה המדובר, המורה הייתה מכילה, סבלנית, ניהלה שיחה ברוגע ובשקט, וגם בית הספר עבד באופן עקבי ומסודר. ייתכן וצוותי חינוך אחרים היו מרימים ידיים, דבר שהנו בעל השפעה הרסנית על הילד ולמשפחתו".

לקראת סוף המחצית ראשונה של כיתה א' הגיע השינוי, שבא לידי ביטוי בבית הספר ובבית, כפי שמתארת שירי: "פתאום סהר הפכה לילדה רגועה. היא התחילה לבטא את הרגשות שלה. בבית הספר היא יושבת יפה בשיעורים ומדי פעם יוצאת לשטוף פנים, וחוזרת. עדיין קשה לה, אבל אין ספק שכעת כולנו יודעים להתמודד עם האתגר.

"אין פתרונות קסם ועדיין, אפשר להגיד שמצאנו את הנוסחה להצלחה: טיפול נכון, בי"ס תומך, עזרה מהמשפחה הקרובה והרבה סבלנות", מסבירה שירי. "גם כאשר הילד מאובחן, אתם עומדים בפני תהליך ארוך ומאוד מורכב. שמרו על הזוגיות, חבקו ותעצימו אותו ותתמקדו בטוב. היום כל ילד שקצת זז או קופצני, בעל קושי לשבת או בעיות בהתנהגות, מיד דוחפים לו את הכדור. גם לנו רמזו לא פעם שזה הפתרון. יופי, הילד ישב, אבל מה עם שמחת החיים ועם כל הפתרונות שבדרך?"

התערוכה

אחד הדברים שאפשרו לסהר רוגע ושקט, והשאירו אותה ישובה בכל מצב, היה הציור. הרעש הפנימי והקושי שהיא חוותה באו לידי ביטוי גם בציורים בצבע שחור - ידיים גדולות מאוד וכתפיים רחבות. השיפור ההדרגתי הביא עמו גם ציורים מרהיבים בצבעים חיים. המורה לאמנות אירנה זיהתה את הפוטנציאל ויחד עם המחנכת טלי החליטו ליזום תערוכה בכניסה לבית הספר, שתציג את ציוריה של סהר ואת תמונתה.

"יום אחרי שהודעתי לסהר כי תערוכה עם ציוריה תוקם בבית הספר, היא התייצבה נרגשת עם התיקייה שלה", מספרת מורתה. "יחד הכנו את הציורים הנבחרים, והזמנו את כל תלמידי הכיתה. התערוכה חיזקה את בטחונה העצמי, את מעמדה בכיתה, וגרמה לה להרגיש טוב עם עצמה".

סהר, שעברה שנה מאוד מאתגרת, הרגישה סיפוק עצום והתרגשות גדולה כאשר ראתה את ציוריה מוצגים לראווה במקום הכי מרכזי בבית הספר: "מאוד התרגשתי כשראיתי את הציורים שלי נמצאים איפה שכולם רואים", מספרת לי סהר. "היה לי כל כך כיף בלב. ביקשו ממני לבחור את התמונות שאני הכי אוהבת, אז בחרתי את סינדרלה, חד קרן נסיכה ועוד נסיכה. כולם אמרו לי שאני מציירת יפה. גם חברות שלי, שלפעמים היה קצת קשה, פתאום שיחקו איתי יותר וביקשו שאצייר גם בשבילן. כדי להירגע אני מציירת. גם בשיעורים".

ומה תרצי לעשות שתהיי גדולה?

"אני רוצה להיות ציירת, או רקדנית או שוטרת. יהיו לי תערוכות בכל העולם".

ואיך את מסכמת את כיתה א'?

"לפעמים קל ולפעמים קשה. בהתחלה לא רציתי לשבת על הכיסא ועכשיו השתפרתי. אני לא רוצה שיהיו לי פתקים צהובים ולא טובים, אלא רק ורודים, ובגלל זה אני מתאמצת".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה