דורשים ועדת חקירה ממלכתית על מערכת בריאות הנפש

המדינה חייבת לתקן את הכשלים במערכת בריאות הנפש ,  מאת דליה וירצברג-רופא , 17.11.2018

דליה וירצברג-רופא

ב-5 ביוני השנה בחרה בי מערכת TheMarker לאחת מ-20 נשים שמשנות את פני הרפואה בישראל. מתמודדת נפש הנאבקת בממסד הפסיכיאטרי ומקבלת הכרה כה משמעותית – אין לכך תקדים בישראל, וכפי שהסביר לי רוברט ויטאקר, גם לא בשאר העולם. בהתחלה חשתי תחושת הישג אישי והעצמה משמעותית בשדה הפעילות, שנחוותה ביחס הכללי שקיבלתי מהסביבה, אבל לא היה קל כלל לעכל את המפנה הדרמטי הזה בחיי. בסופו של דבר הבנתי את העיקר: אין זה ההישג הפרטי שלי, אלא מדובר באחריות כבדה מאוד. עליי לנצל זאת כדי לעזור לחבריי.

ב-16 ביולי דיברתי דקות אחדות בדיון הוועדה לביקורת המדינה בעקבות הדוח הקשה של מבקר המדינה על מערך האשפוז בבריאות הנפש. בדוח זה נכתב בין היתר: "במהלך הביקורת נמצאו תנאי אשפוז הפוגעים באיכות חייהם של המטופלים עד כדי ביזוי ופגיעה בכבודם". כשבועיים לאחר מכן נפגשנו עם שופטת העליון בדימוס ונשיאת מועצת העיתונות, גב' דליה דורנר, לשיחה בת למעלה משעה, שבסופה הביעה הגב' דורנר נכונות לעמוד בראש ועדת החקירה הממלכתית.

מאחר שכמעט לא קיבלתי את רשות הדיבור בכנסת, כי לא ייצגתי ארגון, החלטתי להקים מחדש את ארגון מל"מ – מתמודדים למען מתמודדים שפעל מ-2003 עד 2007. אני מקדישה זמן ומחשבה לגיוס חברים שיהיו בעלי חזון, יכולת ויושרה.

הרעיון ליזום ועדת חקירה ממלכתית עלה אצלי לאחר שקראתי כי המועצה הלאומית לבריאות הנפש המליצה על הקמת ועדת בדיקה ממלכתית, וזאת "על מנת להבטיח בחינה ראויה של המערכת יחד עם גיבוי למימוש המלצותיה". לדעתי, בחינה ראויה חייבת להיות חיצונית ובלתי תלויה, כמו גם בעלת סמכות משפטית, קרי ועדת חקירה ממלכתית. המטרה היא שידוד מערכות יסודי ועמוק במערך האשפוז הפסיכיאטרי לצורך הבראת המערכת החולה, וחילוף פרדיגמה בתפיסות, בערכים, במבנה ובהתנהלות. דבר אחד ברור: הגענו אל עברי פי פחת. המצב הקשה של המערכת מסב לנו סבל רב, גורם לנו להימנע מקבלת טיפול בשעת הצורך, ואף גובה קורבנות נפש.

מערך האשפוז המוסדי בולע מחצית מהתקציב, אף שהוא נותן מענה רק ל-10% מקרב אנשינו; 90% מאיתנו חיים בקהילה המיובשת למוות. המצב כיום במדינת ישראל הוא אנומליה מוחלטת ביחס למדינות מתוקנות: כל המשאבים, הכוחות האקדמיים, כוחות ההוראה, מעצבי ההחלטות וקובעי המדיניות – יושבים בבתי החולים. המוסדות האלה רכשו עוצמות חסרות פרופורציה.

מנהלי בתי החולים מתפקדים כיחידה עילית וממלאים בדרך כלל תפקידים בכירים במשרד הבריאות – אם כראשי שירות בריאות הנפש, כחברי ועדות הרפורמה או כיועצים לשר ולמנכ"ל – ומרגישים מחויבים לקבוצת ההתייחסות שלהם. השיטה מושפעת מלחצים אישיים וסקטוריאליים. מדובר בניגוד אינטרסים מובנה המונע מראש את הסיכוי לחולל שינויים דרסטיים, כאלה הנחוצים מאין כמותם.

פתרונות קהילתיים, מעונות יום ובתים מאזנים, דרושים כאוויר לנשימה, ועשויים לחסוך עד 50% מהאשפוזים. התבצעה רגולציה של הבתים המאזנים בידי ראשת השירות הנוכחית, ד"ר טל ברגמן-לוי, שמינויה הוא יוצא דופן יחסית לדפוס הקבוע, ולכן התאפשרו כמה הישגים משמעותיים. אלא שהקופות אינן מממנות את הבתים המאזנים, אף שעלותם נמוכה יותר מאשפוז רגיל. כוחות גדולים מחבלים בהתקדמות המשא ומתן עם קופות החולים. פורום מנהלי בתי החולים הוא גוף ריאקציונרי עם אופוזיציה פנימית לא חזקה. הישועה לא תצמח מגוף זה; אם כבר הוא עלול לחסום אותה בגופו.

קיים ניצול חולשת הקבוצה לצד אדישות הציבור לגורלנו. לאדישות זו שותפים כמעט כל חברי הכנסת שלנו. בתום שבועות ארוכים של ניסיונות לגייסם לתמוך ביוזמת ועדת החקירה, לא ישירות חלילה, אלא דרך העוזרים הפרלמנטריים החוצצים ביני לבינם כחומה בצורה, מתעורר רצון רע להטיח ראש בכותל מרוב תסכול. האדישות הזאת נובעת מכמה גורמים: הזנחה חמורה של תחום החינוך והיידוע בנושא זה, פחד אוניברסלי מלהשתגע בעצמך, העובדה שכולם עסוקים במאבק קיומי משלהם או במאבקים חברתיים הקרובים יותר לליבם.

ביולי יזמתי קמפיין להביא לקיום החלטת הממשלה הישנה לסגור את בית החולים הידוע לשמצה אברבנאל. התראיינתי בתוכניתה של העיתונאית קרן נויבך, ומולי התראיינו מנכ"ל המשרד לשעבר פרופ' רוני גמזו והמנכ"ל הנוכחי משה בר סימן טוב. לצערנו, הממשלה הודיעה שההחלטה הישנה לסגור את אברבנאל, שהייתה תלויה ומרחפת באוויר כל העת, בוטלה, ושבית החולים הנורא לא ייסגר. עם זאת, טרם נעשה, עד לרגע זה, שום שינוי במהלך הרשמי מ-2003 ואולי זו שעת כושר לפעול.

חה"כ דב חנין חידש כעת הצעת חוק שלנו מ-2014 שדורשת לאפשר בחירה של מסגרת האשפוז הפסיכיאטרי. הוא התייצב לצידנו גם בנושא ועדת החקירה הממלכתית, ומתוכננים מהלכים שונים. עתירה שלישית שלנו לבג"ץ בעניין זכות הבחירה מצויה בתהליך עבודה, ובג"ץ חשוב במיוחד מתגבש בימים אלה.

ההישג הגדול ביותר שלנו בחודשים האחרונים: מוטי אשכנזי, חלוץ מחאות היחיד בישראל, המוביל בימים אלה את מפלגת צדק חברתי לבחירות הקרובות לכנסת, יצר איתנו קשר בפייסבוק והשגנו את תמיכתו.

לסיכום, הפקרת שירותי האשפוז בבריאות הנפש נובעת גם מדעות קדומות ומסטיגמה חברתית קשה, שהיא נגע הפושה בכל שדרות החברה. התנאים הקשים במוסדות – הן בשל תשתיות ירודות והן בשל יחסי אנוש ירודים – מרתיעים את מתמודדי הנפש מקבלת טיפול בזמן המתאים. אנשים אלה מגיעים בסופו של דבר לאשפוז במצב אקוטי שקשה לייצבו.

ישנם גם מקרים טראגיים הנגרמים עקב הרצון להימנע מאשפוז מטיל אימה, או קורים אף במהלכו עקב מצב נפשי שאינו מטופל כהלכה. גם מי שאינם זקוקים לאשפוז, חיים בפחד מהיום שבו יזדקקו לשירותי אשפוז, מה שמחמיר את מצבם בעת משברים. ועדת חקירה ממלכתית תצביע על הכשלים השורשיים ארוכי השנים של מערכת בריאות הנפש בישראל, ותסייע לתיקונם ולהבראתה של מערכת זו.