מיוחד: מה קורה בתוך שער מנשה? , יגאל מוסקו | החדשות | 05/01/19 , mako
בבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה מאושפזים פגועי הנפש האלימים והמסוכנים ביותר בישראל. ההתמודדות המורכבת כוללת לפעמים גם שיטות שנויות במחלוקת כמו קשירות למיטה. הצצה למוסד ולאגף לביטחון מירבי שבתוכו.
מה קורה בין כותלי בית החולים הפסיכיאטרי השמור ביותר בארץ? במבט ראשון בית החולים הפסיכיאטרי השמור שער מנשה מזכיר קיבוץ, עם מבנים חד-קומתיים נטועים בין מדשאות רחבות ידיים, אך למעשה זהו בית החולים הפסיכיאטרי הגדול בישראל. בלב המוסד הזה יש מעין בית סוהר קטן, היחיד מסוגו בארץ, והוא האגף לביטחון מירבי שמורכב מארבע מחלקות.
באגף לביטחון מירבי נמצאים חולי הנפש המסוכנים ביותר בישראל, או כאלה שביצעו פשעים חמורים, ובית משפט קבע שאינם כשירים לעמוד לדין. ישנם גם כאלה שהגיעו ממוסדות פסיכיאטריים אחרים, שם תקפו מטופלים או אנשי צוות. באגף השמור סגורים 130 חולי נפש.
מעבר לשיחות הטיפוליות, החוגים ושיעורי התורה שמדי פעם מספיק למטופלים - לא קורה איתם כמעט כלום. מי שלא "זומבי" מהתרופות משחק פינג פונג או סתם מסתובבים בחצר. בעבר היו בשער מנשה נשים אך השילוב היה לא פשוט - כל הדחפים בחוץ, המיניים והתוקפניים ואז הוחלט להוריד אותן מהמשוואה.
הורפאים, הפסיכיאטרים ואנשי הצוות באגפים מסתובבים מדי יום ליד אנשים שיכולים לתקוף אותם בכל רגע נתון וללא התראה מוקדמת. חלק מהם הגיעו לשער מנשה אחרי שרצחו את האנשים הקרובים להם ביותר, אך הרופאים באגף נוקטים בזהירות מירבית כשהם מטפלים בחולים, אפילו כשהם נותנים להם לאכול, משום שבעבר חוו תקיפות מצד מטופלים. כולם יודעים שזה לא אישי - ושהכל נובע ממחלה נפשית של המטופל.
הזהירות בה נוקטים אנשי הצוות גבוהה במיוחד: מברשת השיניים נשמרת בתחנת האחיות אחרת היא עלולה להפוך לנשק קטלני. כך ניתן גם לוודא שהמטופל אכן מצחצח מדי בוקר. גם סכיני גילוח לא משאירים ברשותם, וחלק מהמטופלים זקוקים לאיש צוות שיעשה את המלאכה עבורם. בארוחת הצהריים אין סכינים ואין מזלגות - מכיוון שגם כף ניתן להשחיז ולהפוך לנשק והכפות נספרות לאחר כל ארוחה.
הצוות מקפיד שכל מטופל ייקח את התרופות שלו. ארבע פעמים ביום מתקיים מסדר תרופות שבמהלכו יש אחות שכל תפקידה לוודא שהמטופל אכן בולע את התרופה על המקום. חלק מהמטופלים לא רוצים לקחת את התרופות כי הם לא חושבים שהם חולים. חלקם אפילו חושבים שהם המשיח ורוצים שיתנהגו אליהם בהתאם.
בשלוש השנים האחרונות שער מנשה הוזכר כמעט מדי שבוע, ולא לחיוב, בתוכנית הרדיו של קרן נויבך בכאן ב'. עיקר הביקורת שהופנתה נגד בית החולים נגעה לקשירות ולבידודים של המטופלים - כדרך להשתלט עליהם. הקמפיין ברדיו הביא להישגים: משרד הבריאות הוסיף תקנים של אחיות ומאבטחים ומספר מקרי הקשירה בכל בתי החולים הפסיכיאטריים בישראל ירד ב-76%.
עובדי שער מנשה, שמטפלים בחולים שאף מוסד פסיכיאטרי בישראל אינו מסוגל להתמודד איתם, נפגעו מהתדמית שנוצרה להם. "הרבה מדברים על אנגליה, מדברים על הפסיכיאטריה ששם קשירה אסורה בעצם לפי החוק, אבל שם באים פשוט כמה אנגלים גדולים וכל אחד תופס יד ורגל וככה מחזיקים אותו כמה שצריך", סיפר אחד הרופאים.
בבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה מאושפזים פגועי הנפש האלימים והמסוכנים ביותר בישראל. ההתמודדות המורכבת כוללת לפעמים גם שיטות שנויות במחלוקת כמו קשירות למיטה. הצצה למוסד ולאגף לביטחון מירבי שבתוכו.
מה קורה בין כותלי בית החולים הפסיכיאטרי השמור ביותר בארץ? במבט ראשון בית החולים הפסיכיאטרי השמור שער מנשה מזכיר קיבוץ, עם מבנים חד-קומתיים נטועים בין מדשאות רחבות ידיים, אך למעשה זהו בית החולים הפסיכיאטרי הגדול בישראל. בלב המוסד הזה יש מעין בית סוהר קטן, היחיד מסוגו בארץ, והוא האגף לביטחון מירבי שמורכב מארבע מחלקות.
באגף לביטחון מירבי נמצאים חולי הנפש המסוכנים ביותר בישראל, או כאלה שביצעו פשעים חמורים, ובית משפט קבע שאינם כשירים לעמוד לדין. ישנם גם כאלה שהגיעו ממוסדות פסיכיאטריים אחרים, שם תקפו מטופלים או אנשי צוות. באגף השמור סגורים 130 חולי נפש.
מעבר לשיחות הטיפוליות, החוגים ושיעורי התורה שמדי פעם מספיק למטופלים - לא קורה איתם כמעט כלום. מי שלא "זומבי" מהתרופות משחק פינג פונג או סתם מסתובבים בחצר. בעבר היו בשער מנשה נשים אך השילוב היה לא פשוט - כל הדחפים בחוץ, המיניים והתוקפניים ואז הוחלט להוריד אותן מהמשוואה.
הורפאים, הפסיכיאטרים ואנשי הצוות באגפים מסתובבים מדי יום ליד אנשים שיכולים לתקוף אותם בכל רגע נתון וללא התראה מוקדמת. חלק מהם הגיעו לשער מנשה אחרי שרצחו את האנשים הקרובים להם ביותר, אך הרופאים באגף נוקטים בזהירות מירבית כשהם מטפלים בחולים, אפילו כשהם נותנים להם לאכול, משום שבעבר חוו תקיפות מצד מטופלים. כולם יודעים שזה לא אישי - ושהכל נובע ממחלה נפשית של המטופל.
הזהירות בה נוקטים אנשי הצוות גבוהה במיוחד: מברשת השיניים נשמרת בתחנת האחיות אחרת היא עלולה להפוך לנשק קטלני. כך ניתן גם לוודא שהמטופל אכן מצחצח מדי בוקר. גם סכיני גילוח לא משאירים ברשותם, וחלק מהמטופלים זקוקים לאיש צוות שיעשה את המלאכה עבורם. בארוחת הצהריים אין סכינים ואין מזלגות - מכיוון שגם כף ניתן להשחיז ולהפוך לנשק והכפות נספרות לאחר כל ארוחה.
הצוות מקפיד שכל מטופל ייקח את התרופות שלו. ארבע פעמים ביום מתקיים מסדר תרופות שבמהלכו יש אחות שכל תפקידה לוודא שהמטופל אכן בולע את התרופה על המקום. חלק מהמטופלים לא רוצים לקחת את התרופות כי הם לא חושבים שהם חולים. חלקם אפילו חושבים שהם המשיח ורוצים שיתנהגו אליהם בהתאם.
בשלוש השנים האחרונות שער מנשה הוזכר כמעט מדי שבוע, ולא לחיוב, בתוכנית הרדיו של קרן נויבך בכאן ב'. עיקר הביקורת שהופנתה נגד בית החולים נגעה לקשירות ולבידודים של המטופלים - כדרך להשתלט עליהם. הקמפיין ברדיו הביא להישגים: משרד הבריאות הוסיף תקנים של אחיות ומאבטחים ומספר מקרי הקשירה בכל בתי החולים הפסיכיאטריים בישראל ירד ב-76%.
עובדי שער מנשה, שמטפלים בחולים שאף מוסד פסיכיאטרי בישראל אינו מסוגל להתמודד איתם, נפגעו מהתדמית שנוצרה להם. "הרבה מדברים על אנגליה, מדברים על הפסיכיאטריה ששם קשירה אסורה בעצם לפי החוק, אבל שם באים פשוט כמה אנגלים גדולים וכל אחד תופס יד ורגל וככה מחזיקים אותו כמה שצריך", סיפר אחד הרופאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה