הטרגדיה של ADHD ותרופות ממריצות

ינואר 2020 - מה מסתירים מההורים, כדי שיסכימו לתת לילדיהם תרופות ממריצות? כיצד הגענו למצב בו המוני ילדים מאובחנים כבעלי "הפרעת קשב" ונוטלים תרופות כמו ריטלין, קונצרטה ואדרל? רוברט ויטאקר, סופר ועיתונאי, מסביר:



תמליל דבריו של רוברט ויאקטר

יש כמה קווי עלילה לסיפור של ADHD.
הראשון הוא יצירת השוק לתרופות הללו, וניתן לראות שמשנת 1980 כשאיגוד הפסיכיאטרים האמריקני
פרסם את מהדורה 3 של ה-DSM הם יצרו את האבחנה הזאת ובמהדורות שלאחר מכן עשו שיהיה קל יותר לאבחן אותה.
זה קו העלילה הראשון, יש לך תחום לאבחון.
השני, יש אנשים כמו ג'וזף בידרמן שאומרים שאין מספיק אבחון וטיפול ואם לא תטפל בילדים הם לא יצליחו בהמשך החיים. זה נהיה קו העלילה המדעי.
ואז השלישי – התרופות כן יוצרות שינוי בהתנהגות, לפחות בטווח הקצר, שמורים בביה"ס אוהבים – הילדים אולי יהיו ממוקדים יותר במשימה מסוימת, הם ידברו פחות ויהיו פחות פעילים מבחינה חברתית. אז ניתן לראות איך שלושת הקווים האלו משתלבים כדי ליצור שימוש מוגבר באבחנה הזאת ושימוש מוגבר בתרופות ממריצות.
הטרגדיה בסיפור של ADHD היא האם יש ראיות לכך שזה תורם לילדים בטווח הארוך?
אפילו בתחילת שנות ה-90, אחרי עשור של כל זה תשמע את איגוד הפסיכיאטרים האמריקני אומר למעשה אנחנו לא רואים שיפור בהישגים לימודיים, אנחנו לא רואים ירידה בפשיעה ואנחנו לא רואים שיפור בתפקוד בעבודה עם סיום הלימודים.
אז הם עשו מחקר שנקרא MTA במימון המכון הלאומי לבריאות הנפש ואמרו "זה המחקר הראשון החשוב
של ADHD שנעשה אי-פעם" והוא ינחה אותנו בטיפול באמצעות בתרופות ממריצות.
מה קרה במחקר הזה?
למעשה הוא תוכנן להיראות טוב יותר בהשוואה לטיפול התנהגותי, אבל תתעלם מזה לרגע.
לאחר 14 חודשים הם אמרו שבילדים שקיבלו תרופות היה שיפור קצת יותר גדול בסימפטומים של ADHD
וקראו קצת יותר טוב.
וזה נהיה "בסיס הראיות" לשימוש ארוך-טווח בתרופות ממריצות.
עדיין מצטטים זאת כיום – התוצאות של 14 החודשים.
אך המחקר הזה המשיך.
זה מה שהחוקרים כתבו:
שבסוף השנה השלישית נטילת תרופות היתה קשורה להתדרדרות, לא לשיפור.
לאחר 6 שנים, לילדים שנטלו תרופות היו סימפטומים חריפים יותר של ADHD ובעיות בתפקוד.
ובנוסף התגלה סיכון מוגבר להיות מאובחן עם הפרעה פסיכיאטרית נוספת.
אז מה למדנו מהמחקר שנועד להעריך אם רצוי שניתן תרופות לילדים?
שהתוצאות בטווח הארוך הן גרועות, שיפור מינורי בטווח של 14 חודשים.
איזה מחקר מצוטט כיום להורים שמחפשים פתרון?
המחקר של ה-14 חודשים, הם אף פעם לא מצוטטים את המסקנות של הטווח הארוך.
במאמר חדש במגזין לפסיכיאטריה בנורווגיה הם סקרו את כל הראיות ואמרו "אין שום ראיות שזה עוזר לילדים לגדול, שום ראיות".
אז מדוע אנחנו רושמים את התרופות האלו לילדים?
בגלל שמאמינים שזה עוזר לילדים בהישגים אקדמיים, קיים שוק עבורן, והן כן גורמות לילדים להתנהג באופן שונה, לפחות בטווח הקצר, באופן שמוצא-חן בעיני המורים.
זה הסיפור.

מקורות:



אין תגובות:

פרסום תגובה

האם אשפוז פסיכיאטרי מוביל להתאבדות ?

ספטמבר 2020 - ביום הבינלאומי למניעת התאבדויות, החל היום אנו חושפים נתון חשוב מספר ההתאבדויות בקרב מאושפזים לשעבר במערכת הפסיכיאטרית גבוה פי ...