מתוך דף פייסבוק עו"ד ענבל בראון על הסבל האישי שלה מתופעות לוואי חיסון נגד קורונה, 30.12.2021
אנשים יקרים, רציתי להודות לכם על כל התמיכה המופלאה שלכם בפוסט שפרסמתי אתמול, לאחר שהגעתי לסף יאוש.
חוץ מכמה נאצות שקיבלתי, שמחקתי וחסמתי (כי עם תופעות לוואי אין לי כוח להכנס לויכוחים), קיבלתי תמיכה והכרה. ושיתופים. ותגובות. אני יותר ויותר מבינה שאני לא לבד ואני חלק מתופעה, אנשים שנפלו "על הצד הרע של הסטטיסטיקה".
יש לי כל כך הרבה לומר. גם בהיבט האישי, וגם בהיבט המשפטי. המון. המון. המון. לצערי הרב, בגלל אפיסת הכוחות מתופעות הלוואי, שהפכו ל"משרה מלאה", הזמן שלי הפך למשאב יקר. הכוחות שלי הפכו למשאב יקר. אני צריכה לשאול בכל רגע נתון על מה אני מבזבזת את המשאבים שלי. שהפכו למעטים יותר.
תופעות הלוואי של החיסון הן "חצי משרה". הן תופסות נתחים ניכרים מן היום שלי. זה מתחיל בשעות הערב המוקדמות. הלב מתחיל להשתולל בבית החזה, אני לא מצליחה לנשום, טעם מתכתי בלשון, כאבי ראש, בחילות, קושי לנשום, זרמים בגפיים, הלב ממשיך להשתולל, יש מערבולת בתוך הלב, כאבים וזרמים, כל הזמן הלב עושה "אאוץ" ו"כוואץ, ואז כאבי ראש, שוב טעם מתכתי בלשון, חולשה, אני חייבת לשכב לרגע, הרגליים הופכות לחלשות, לחץ הדם יורד, סחרחורת, צמרמורת, הלב עושה כל מיני תנועות משונות בתוך בית החזה, מפגין נוכחות וצועק "אני קיים והתרפנתי".
אם לפני חודש הייתם שואלים אותי מה זה "לב" הייתי אומרת 'אימוג'י באנדרוניד". והייתי חושבת על כל הלבבות שאפשר להוסיף לווטספ. הורוד, השבור, זה עם האדוות, זה עם העיגול מתחת. הורוד, האדום, הצהוב, הסגול. עד לפני חודש זאת הייתה המשמעות של "לב" עבורי. אימוג'י. כיום "לב" זה הדבר המופרע הזה שמשתולל בתוך בית החזה שלי, בפראות, יצור פרא שמשתולל בתוך בית החזה שלי. הנוסע השמיני בתוך בית החזה שלי.
הוא כל הזמן עושה "קראק" ו"כוואץ" ו"פלעעח" בתוך בית החזה שלי. עשרות פעמים ביום. בועט כמו תינוק. לפעמים אני אומרת אאוץ, מעוותת את פני בכאב, אוחזת בבית החזה. וזה מגיע עם זרמים בכל הגוף. משתק אותי לגמרי. סחרחורת. הדם אוזל מהראש. מהגוף. הלב המחורפן שלי. משהו דפוק שם, בהחלט.
זה גורם לכך שאני מנהלת את כל היום שלי סביב הלב. הלב הוא כמו שוטר קטן שמגיב לכל פעולה שאני מבצעת, הוא מגיב בהשתוללות פראית כל פעם שאני מבצעת פעולה שהיא מעבר למנוחה מוחלטת. לדוגמא: השליח מהסופר מביא לי משלוח שכולל מים מינרלים. אני ניגשת להרים את שישיית המים המינרלים מן הרצפה למדף ורגע לפני עוצרת וחושבת: "לא כדאי להרים, הלב שלי יעשה "פלאעעחחח"". לפני המון פעולות יומיות שגרתיות אני חושבת מליון פעם אם כדאי לבצע אותן כי הלב שלי עושה "פלעאאח" ו"פלעעקק" ו"כוועעץ" וכל מיני תרגילי סימון בייליס משונים ומוזרים וביזאריים, כמו בדיחה על חשבוני.
לא הייתי ספורטאית השנה. אבל- עולה כל יום 3 פעמים לפחות 5 קומות במדרגות (כי ברמת גן יש בניינים שרק בכדי להגיע אליהם צריך לעלות המון המדרגות, ואז במדרות הבניין). כעת כמו סבתוש בת 90 מתעייפת כל כמה מדרגות ועושה הפסקה "לנוח", מי ישמע, כו-לה עליית מדרגות.
אני נוהגת לצעוד הרבה בחוץ, היו תקופות שרכבתי למשרד על אופניים הלוך חזור. לא ספורטאית הנה, אבל - אדם פעיל דיו. שתמיד מעדיף מדרגות על מעליות. צעדה ברגל על תחבורה ציבורית.
ועכשיו יש דיקטטור במרכז הגוף שלי, הלב: מכירים את הילד בן השנתיים שמשתולל על הרצפה - מטיח את עצמו על הרצפה ומשתנק בבכי כל פעם שאמא לא קונה לו גלידה? כזה. הלב שלי, על כל מאמץ הכי קטן, משתולל בפראות. כאילו אומר לי: שבי ואל תעשי כלום. אלא שאני לא רגילה. אני אוהבת להיות פעילה ולעשות. גם כשיש לי עוזרת בבית אני לא נותנת לה לנקות בבית ומנקה יחד איתה, כי סתם חש לי פרזיטי לשבת כמישהו מנקה את ביתך. לא הייתי ספורטאית השנה, אבל, בהחלט הייתי אדם פעיל, ו- מאז החיסון, אני מחשבת כל שביב אנרגיה שיוצא מגופי או ממוחי, כי אם אתאמץ יותר מידי, לטעמו של הלב הדורשני שלי, הוא יעשה לי התהפכויות משונות בבית החזה, יתכווץ ויכאיב לי, ו"פלעאאח" ו"פלעעקקק" ו"כוועעץ" וכל מיני דברים משונים שאין לי שם לתת להם.....
והלב, זה רק חלק מן העניין. זה חוסר אונים להבין שהגוף שמשרת אותך, שמתווך בינך לבין העולם, נדפק. שהפכת מאדם פעיל ברמה סבירה, לא ספורטאי השנה, אבל הי, לסמרטוט. שיש לך נושאים משותפים לשיחה עם סבתות בנות 90. אין לי ספק שאם הייתי הולכת כעת ל"משען" כל שהוא, ופותחת בשיחה עם הסבתות שם על כאבי לב ובעיות לב, היינו מקיימות שיחה ערה על כל תחלואי הלב. פתאום יש לי נושאים משותפים לשיחה עם סבתושיות בנות 90. "אוי הלב". לא סליחה "אוי יא-ברוך הלב". עכשיו זה נשמע יותר סבתאי. אה?
כשסבתא לי עוד הייתה צלולה בת 70 (כעת היא בת קרוב ל 100 ולא צלולה בעליל), היא נהגה להגיד לי ש"לא ארגיז אותה כי זה עושה לה בעיות בלב". חשבתי שזאת מניפולציה סבתאית. כיום- כשהפכתי סבתוש בעצמי (אני אל הורית, הכוונה, עם לב של סבתוש), אני יודעת ש- כאשר יש התרגשות, התרגזות, כל חוויה נפשית מרגשת היא מעבר לסטאטי ופלגמטי, הלב משתולל בבית החזה. אני מבינה שסבתוש לא עשתה עלי מניפולציה. היא באמת ביקשה שלא ארגיז אותה בכדי שלא יכאב לה הלב, וכיום, כשהגעתי למצבה, לא עקב זקנה ולא עקב עישון אלא עקב החיסון של פייזר, אני מבינה איך הלב שלך הוא קפריזאי לא קטן שמגיב בהשתוללות על כל מאמץ קטן, נפשי או פיזי, שהוא מעבר למדיטציה טרדנסטאלית.
אז הנה מונולוג סבתוש. דיברתי על הלב. "אוי הלב". יש את זה ביותר סבתוש? כן. אלו תופעות הלוואי של חיסון פייזר. לפני הבוסטר לא ידעתי שיש לי לב בבית החזה.
פה ושם אם בחיפוש בגוגל נתקלתי בספר רפואה עם איור של לב, נזכרתי מיהו ואיך הוא נראה. אבל הלב שלי היה כמו עוקב שקט בפייסבוק. לא מגיב ולא מראה נוכחות.
עכשיו הלב שלי הוא טרול פייסבוק. הוא טרול בגופי. משתולל, שורף צמיגים, ובעיקר שולט בחיי בקפריזות שלו. אני יודעת שכל מאמץ שהוא מעבר למדיטציה בהרי טיבט עם "אוםםםם" כבר הולך לגרום לו לפעולת תגמול חריפה. הוא פשוט ישתולל על כל מאמץ קטן שאעשה.
אני כמובן בבדיקות, בבירורים.
וזה חוסר אונים, חוסר אונים לדעת שמישהו נחפז, נמהר, חסר אחריות, דפק לך את הבריאות, שלא הייתה מושלמת קודם לכן, אבל הייתה סבירה. שמישהו הפך אותך ל- סמרטוט. נכה זאת כבר מחמאה. שהמהירות שבה ביקשו להשיג תמונת ניצחון של "הנה פייזר השיגה חיסון", דילגה על כמה שלבי בטיחות. שיש כמה דברים ש"שכחו" לבדוק בדרך.
שרצו כל כך מהר לרשום "הישג", גם ממשלת ישראל וגם פייזר, שלא היה מספיק זמן לבדוק את כל היבטי הבטיחות. שהסיפור על יעילות החיסון הופך ללא קוהרנטי ולא סדיר. פתאום זה כל 3 חודשים? פתאום לא מונע הדבקה אלא רק "תחלואה קשה"?
והכי נוראי, ההסתרה. לפני החיסון לא גלשתי ברשתות כי לא היה לי זמן. צריכת הקלוריות התוכנית היומית שלי התבססה על מקור אחד- עיתון הארץ, שנהגתי לקרוא כל יום בדיגיטל מראשיתו ועד סופו.
"הארץ" שנחשב לעיתון "לאנשים חושבים" לא סיפק לי שמץ של מידע, בשום שלב, על נפגעי החיסונים. הלכתי להתחסן כי "צריך". התייחסתי לכך כאל פרוצדורה שיש לסמן עליה "וי". שמעתי ש"מתנגדי החיסונים" הם מטורללים. את הנעשה אין להשיב. החיסון בתוך גופי זו עובדה קיימת, הנזקים הם עובדה קיימת ומכאן צריך רק להתחיל לטפל ולשקם ולקוות להשיב את המצב לקדמותו עד כמה שניתן.
 |
| מתוך דף פייסבוק עו"ד ענבל בראון על הסבל האישי שלה מתופעות לוואי חיסון נגד קורונה, 30.12.2021 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה