בשנות ה-60, הפכו פסיכיאטרים את LSD לא רק למקובל, אלא ל"הרפתקה" עבור עשרות אלפי תלמידי מכללות, תוך קידום הרעיון של שיפור החיים באמצעות סמים "מבדרים", מעוותי נפש.
בשנת 1967, נועדו יחדיו פסיכיאטרים אמריקנים כדי לדון בתפקידם העתידי של הסמים בשנת 2000. נייתן קליין, פסיכיאטר רב השפעה מניו יורק, ששירת בוועדות מטעם המוסד הלאומי האמריקני לבריאות הנפש ובארגון הבריאות העולמי, הצהיר, "באופן עקרוני ובראייה רחבה יותר: תרופות מעשה בשגרה בדיוק כמו קריאה, מוזיקה, אמנות, יוגה או עשרים דברים אחרים".
בשנת 1973, לואיס ג'. וסט, פסיכיאטר מאוניברסיטת קליפורניה, כתב, "ואף ייתכן שבקרוב יתעורר ויכוח בקרב מדענים קליניים מסוימים בשאלה אם מצב נפשי נטול סמים הוא בעצם גישה שאבד עליה הכלח לגבי כל אדם – רופא או חולה".
בשנות ה-80 השמיע, רונלד ק. סיגל, מומחה לתרופות פסיכיאטריות מקליפורניה, את הטענה המזעזעת כי להיות מסומם זהו "צורך" אנושי בסיסי, "דחף רביעי" שמתוסף אל מין, רעב וצמא.
בשנת 1980, נכתב בספר-הלימוד המקיף של הפסיכיאטריה כי, "קוקאין, אם נוטלים אותו לא יותר מאשר פעמיים או שלוש פעמים בשבוע, לא גורם בעיות רציניות". לפי משרד המינהל לאכיפת חוקי הסמים בקונטיקט, האמונה הכוזבת שקוקאין אינו ממכר תרמה לעלייה דרמטית בשימוש בו בשנות ה-80.
בשנת 2003, טען צ'רלס גרוב, מנהל פסיכיאטרית ילדים ומתבגרים במרכז הרפואי הרבור באוניברסיטת קליפורניה, כי אקסטזי (סם רחוב מעורר הזיות) הוא פוטנציאלית "תרופה טובה" לטיפול באלכוהוליזם ובהתמכרות לסמים.
הכישלון במלחמה בסמים נובע במידה רבה מהכישלון לשים יד על אחד מסוחרי הסמים המסוכנים ביותר בכל הזמנים: הפסיכיאטר!
כל הסימוכין למה שנכתב כאן נמצא במחקר על שקר הגמילה מסמים בתגובות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה