וכך מגיעים לשאלה: "האם יש בעיר מספיק מסגרות לחנוך מיוחד?" אבל השאלה הנכונה היא : "האם יש מספיק הדרכות/השתלמויות/קורסים/מפגשים למלמדים/גננות המקנים ידע והכוונה לטיפול בילדים מיוחדים אלה?"
מדוע לתייג את הילד עם כל מיני הפרעות למיניהן? כמו שאסור לומר לילד "אתה שקרן", כך אסור לתייג אותו בשום כותרת שלילית אחרת.
אם בכל זאת הורים יקרים החלטתם לתת טיפול תרופתי, אל תצפו לניסים ונפלא
ות, הכדור "עוזר" בשנה-שנתיים הראשונות ולאחר מכן מאבד כל אפקט כלשהו להצלחה ובנוסף, גורם לנזקים בריאותיים שחלקם בלתי הפיכים.
אל תיכנעו ללחץ של מערכת החינוך. תהיו חזקים, תרעיפו על ילדכם המון חום ואהבה, זו התרופה האמיתית, יחס אישי, זמן איכות, חוגים ופעילויות מגוונות.
ילדי הADHD שזו השמת תוית שרירותית, זכו למתנות ייחודיות, הם בעלי כריזמה, אנרגטיים, תקשורתיים מאד ושופעי שמחה ואנו כהורים צריכים לשמוח במתנות שבורא עולם זיכה אותנו ולהשתמש בהן בצורה הטובה ביותר - ובדרך זו -אין ספק שנצליח לקצור רק פירות מבורכים בע"ה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה