"הפרעות קשב וריכוז? אין דבר כזה" , נטעלי גבירץ | mako | 06/01/14
נוירולוג בשם ריצ'רד סול טוען בספר חדש שמעורר סערה כי אין להתייחס ל-ADHD כבעיה כוללת, אלא כצירוף של תסמינים. לדבריו, בכל אבחון וטיפול יש לבדוק מהן הבעיות הנוספות שיש למטופלים חוץ מנטייה להיסח הדעת. "אנשים מאובחנים בהפרעת קשב רק כי היא נמצאת בכל מקום", הוא אומר
כיום, אם הורה לא יודע מה משמעות צירוף האותיות ADHD, כנראה שנחת אמש מכוכב מאדים. בעיות הקשב והריכוז הפכו כה נפוצות, והאבחונים להן כה רבים, עד שנדיר שהורה לא ימצא את עצמו מביט בילדיו הפרטיים ומנסה לאבחן בהם את התסמינים. בשנות התשעים המוקדמות, מצב זה היה מיוחס לחמישה אחוז מהאוכלוסיה, ואילו היום מדובר ב-11 אחוז, והמספר רק עולה. נוירולוג בשם ריצ'רד סול טורף את הקלפים בספר חדש, שלפני שיצא כבר מעורר סערה גדולה, כשהוא טוען שהאחוז האמיתי הוא אפס מאופס, ושלדעתו אין בכלל דבר כזה ADHD.
"ריטלין: מסלול של התמכרות"
הספר, "ADHD אינו קיים: האמת על הפרעת הקשב והריכוז" ייצא בחודש הקרוב והוא מגיע לאחר קריירה ארוכה של טיפולו המסור של ד"ר סול בפציינטים שמתלוננים על חוסר יכולת להתרכז והיפראקטיביות. סול משוכנע ש-ADHD אינה מחלה כלל, אלא רק צירוף של תסמינים שאוגדו יחד, ושאין לתייג את האנשים במחלה, שקיבלה מקום של כבוד בספר הפסיכיאטריה האמריקני.
"הטיפול בתסמינים אלה כבמחלה זו טעות איומה", אומר סול. "דמיינו שאתם הולכים לרופא עם כאבי בטן קשים, ושנותנים לכם רק משככי כאבים. התוצאה עשוי להיות שתצאו מהרופא ללא כאב ותמותו מאפנדיציט מאוחר יותר. כיום אנשים מאבחנים את עצמם בהפרעת קשב וריכוז רק כי היא נמצאת בכל מקום כיום, לפעמים כי הוריהם מעוניינים שישבו בשקט וילמדו, ולפעמים כי הם רוצים להניח את ידיהם על סמים כמו ריטלין. התרופות הללו הן מעוררות, וככל שלוקחים אותן יותר מפתחים להן סיבולת גבוהה יותר, מה שמוביל פעמים רבות למסלול של התמכרות".
סול מתאר את השתרשות המושג, שנכנס לראשונה לספרי הרפואה בשנת 1980, ומאז תחת ההגדרה נכנסו עוד ועוד סימפטומים. ככל שנוספו עוד תת-הגדרות להגדרה, כך עלה באופן עקבי מספר המאובחנים בה. "כעת מדובר באחד מתשעה ילדים בארה"ב, כששני שליש מהם ממין זכר, המתוייגים כסובלים מ-ADHD", מספר סול, "ושני שליש מאלה מקבלים תרופות. התיוג הוא תירוץ טוב, כמו קביים נוחים שכולם רצים להיעזר בהם. בטיפולים שאני עושה אני תוהה כבר שנים רבות מהן הבעיות הנוספות שיש למטופלים חוץ מנטייה להיסח הדעת. התברר, למשל, שילדה אחת בה טיפלתי הפריעה בכיתה כל הזמן כי לא ראתה את הלוח. היא הזדקקה למשקפיים ולא לתרופות. גבר בן 36 שהצהיר על עצמו שהוא מכור למשחקי מחשב וסובל מבעיות קשב וריכוז, התברר ששותה יותר מדי קפה ולא ישן כמעט בלילה. היו לו הפרעות שינה חמורות, שטופלו בהצלחה בעזרת מכון שינה. לא מעט אנשים באו וביקשו מרשם, וכששאלתי שאלות עומק, פשוט ברחו מהקליניקה. אחד אחרי השני, גיליתי שלמטופלי יש בעיות שאינן קשורות ב-ADHD. טורט, OCD, תסמונת X שביר, אוטיזם, קשיי למידה כמו דיסקלקוליה, דיסגרפיה או דיסלקציה, קשיים בשמיעה ובראייה, ולפעמים חוסר התאמה מנטלית בין הילד למערכת החינוך".
סול מודה שהוא יוצא דופן בתחומו. "קולגות רבות שלי רושמים מרשמים לריטלין לאחר בדיקה מאוד שטחית של מספר שאלות קצרות", הוא אומר. "יש אפילו דבר שנקרא 'מבדק שתי הדקות', שתי דקות אלה יכולות להוביל לחיים שלמים של תופעות לוואי. הכדורים המעוררים הללו יכולים ליצור בעיות רבות, מחרדות, דרך דכאון ועד בעיות שינה חריפות. שימוש מתמשך בתרופות עשוי לגרום לשינויים קיצוניים במשקל, אובדן זיכרון, התנהגות אובדנית ועוד".
"אכן כמות האבחונים מאוד עלתה ועמה גם כמות התרופות שניתנות", אומרת מירב שקד טולדנו, עובדת סוציאלית קלינית ממכון א"מ הדרך לטיפול בקשיי קשב וריכוז בשיטת נוירופידבק. "ל-ADHD יש בסיס התפתחותי מולד – מדובר בעיכוב בהבשלה של מנגנוני הוויסות והשליטה במח. בתוך כך, למי שאכן סובל מכך יש אישיות ייחודית ולעתים ולקויות נוספות שיש לטפל בהן. לא לכל מי שקצת קופץ בכיסא יש את ההפרעה. אני מאוד נגד האבחונים והשאלונים הקצרים הללו, וקל לענות עליהם על מנת להטות את התוצאה. במכונים שלנו אנו עושים אבחון אובייקטיבי, בעזרת מכשיר כמו EEG, שמודד את הפעילות המוחית. בניגוד לאבחונים הרגילים, אין פה שום עניין סובייקטיבי. העולם הרפואי יודע שהאבחונים המילוליים בעייתיים, ויש כינוס עכשיו של איגוד הרופאים שמאוד מתנגד לנושא הזה. גם משרד הבריאות הוציא הנחיות יותר מחמירות. וכן, יש מקרים של אנשים שמבקשים טיפול לאחר שהם עצמם, או הסביבה אבחנו אותם, ואנו בודקים את הפעילות המוחית ואומרים להם שאין להם כלל ADHD".
נוירולוג בשם ריצ'רד סול טוען בספר חדש שמעורר סערה כי אין להתייחס ל-ADHD כבעיה כוללת, אלא כצירוף של תסמינים. לדבריו, בכל אבחון וטיפול יש לבדוק מהן הבעיות הנוספות שיש למטופלים חוץ מנטייה להיסח הדעת. "אנשים מאובחנים בהפרעת קשב רק כי היא נמצאת בכל מקום", הוא אומר
 |
| "מפתחים סיבולת לכדורים הללו" (אילוסטרציה)- צילום׃ אילוסטרציה - shutterstock - עיבוד גרפי - חדשות 2 |
כיום, אם הורה לא יודע מה משמעות צירוף האותיות ADHD, כנראה שנחת אמש מכוכב מאדים. בעיות הקשב והריכוז הפכו כה נפוצות, והאבחונים להן כה רבים, עד שנדיר שהורה לא ימצא את עצמו מביט בילדיו הפרטיים ומנסה לאבחן בהם את התסמינים. בשנות התשעים המוקדמות, מצב זה היה מיוחס לחמישה אחוז מהאוכלוסיה, ואילו היום מדובר ב-11 אחוז, והמספר רק עולה. נוירולוג בשם ריצ'רד סול טורף את הקלפים בספר חדש, שלפני שיצא כבר מעורר סערה גדולה, כשהוא טוען שהאחוז האמיתי הוא אפס מאופס, ושלדעתו אין בכלל דבר כזה ADHD.
"ריטלין: מסלול של התמכרות"
הספר, "ADHD אינו קיים: האמת על הפרעת הקשב והריכוז" ייצא בחודש הקרוב והוא מגיע לאחר קריירה ארוכה של טיפולו המסור של ד"ר סול בפציינטים שמתלוננים על חוסר יכולת להתרכז והיפראקטיביות. סול משוכנע ש-ADHD אינה מחלה כלל, אלא רק צירוף של תסמינים שאוגדו יחד, ושאין לתייג את האנשים במחלה, שקיבלה מקום של כבוד בספר הפסיכיאטריה האמריקני.
"הטיפול בתסמינים אלה כבמחלה זו טעות איומה", אומר סול. "דמיינו שאתם הולכים לרופא עם כאבי בטן קשים, ושנותנים לכם רק משככי כאבים. התוצאה עשוי להיות שתצאו מהרופא ללא כאב ותמותו מאפנדיציט מאוחר יותר. כיום אנשים מאבחנים את עצמם בהפרעת קשב וריכוז רק כי היא נמצאת בכל מקום כיום, לפעמים כי הוריהם מעוניינים שישבו בשקט וילמדו, ולפעמים כי הם רוצים להניח את ידיהם על סמים כמו ריטלין. התרופות הללו הן מעוררות, וככל שלוקחים אותן יותר מפתחים להן סיבולת גבוהה יותר, מה שמוביל פעמים רבות למסלול של התמכרות".
סול מתאר את השתרשות המושג, שנכנס לראשונה לספרי הרפואה בשנת 1980, ומאז תחת ההגדרה נכנסו עוד ועוד סימפטומים. ככל שנוספו עוד תת-הגדרות להגדרה, כך עלה באופן עקבי מספר המאובחנים בה. "כעת מדובר באחד מתשעה ילדים בארה"ב, כששני שליש מהם ממין זכר, המתוייגים כסובלים מ-ADHD", מספר סול, "ושני שליש מאלה מקבלים תרופות. התיוג הוא תירוץ טוב, כמו קביים נוחים שכולם רצים להיעזר בהם. בטיפולים שאני עושה אני תוהה כבר שנים רבות מהן הבעיות הנוספות שיש למטופלים חוץ מנטייה להיסח הדעת. התברר, למשל, שילדה אחת בה טיפלתי הפריעה בכיתה כל הזמן כי לא ראתה את הלוח. היא הזדקקה למשקפיים ולא לתרופות. גבר בן 36 שהצהיר על עצמו שהוא מכור למשחקי מחשב וסובל מבעיות קשב וריכוז, התברר ששותה יותר מדי קפה ולא ישן כמעט בלילה. היו לו הפרעות שינה חמורות, שטופלו בהצלחה בעזרת מכון שינה. לא מעט אנשים באו וביקשו מרשם, וכששאלתי שאלות עומק, פשוט ברחו מהקליניקה. אחד אחרי השני, גיליתי שלמטופלי יש בעיות שאינן קשורות ב-ADHD. טורט, OCD, תסמונת X שביר, אוטיזם, קשיי למידה כמו דיסקלקוליה, דיסגרפיה או דיסלקציה, קשיים בשמיעה ובראייה, ולפעמים חוסר התאמה מנטלית בין הילד למערכת החינוך".
סול מודה שהוא יוצא דופן בתחומו. "קולגות רבות שלי רושמים מרשמים לריטלין לאחר בדיקה מאוד שטחית של מספר שאלות קצרות", הוא אומר. "יש אפילו דבר שנקרא 'מבדק שתי הדקות', שתי דקות אלה יכולות להוביל לחיים שלמים של תופעות לוואי. הכדורים המעוררים הללו יכולים ליצור בעיות רבות, מחרדות, דרך דכאון ועד בעיות שינה חריפות. שימוש מתמשך בתרופות עשוי לגרום לשינויים קיצוניים במשקל, אובדן זיכרון, התנהגות אובדנית ועוד".
"אכן כמות האבחונים מאוד עלתה ועמה גם כמות התרופות שניתנות", אומרת מירב שקד טולדנו, עובדת סוציאלית קלינית ממכון א"מ הדרך לטיפול בקשיי קשב וריכוז בשיטת נוירופידבק. "ל-ADHD יש בסיס התפתחותי מולד – מדובר בעיכוב בהבשלה של מנגנוני הוויסות והשליטה במח. בתוך כך, למי שאכן סובל מכך יש אישיות ייחודית ולעתים ולקויות נוספות שיש לטפל בהן. לא לכל מי שקצת קופץ בכיסא יש את ההפרעה. אני מאוד נגד האבחונים והשאלונים הקצרים הללו, וקל לענות עליהם על מנת להטות את התוצאה. במכונים שלנו אנו עושים אבחון אובייקטיבי, בעזרת מכשיר כמו EEG, שמודד את הפעילות המוחית. בניגוד לאבחונים הרגילים, אין פה שום עניין סובייקטיבי. העולם הרפואי יודע שהאבחונים המילוליים בעייתיים, ויש כינוס עכשיו של איגוד הרופאים שמאוד מתנגד לנושא הזה. גם משרד הבריאות הוציא הנחיות יותר מחמירות. וכן, יש מקרים של אנשים שמבקשים טיפול לאחר שהם עצמם, או הסביבה אבחנו אותם, ואנו בודקים את הפעילות המוחית ואומרים להם שאין להם כלל ADHD".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה