אפריל 2022 - גם אני הייתי בסיטואציה של הרבה הורים עם הבן שלי, בכיתה ד' היועצת אמרה לי אולי צריך הבן שלך הקלות אני חושב שהיועצת היתה צריכה הקלות אולי מקצוע אחר. לאחר שנים שעברו והבן נמצא בחטיבה. הבן "שצריך הקלות", הערב הוא הביא לי משהו יפה, 97 בפיזיקה... וחשבתי לרגע על תעודת המחצית שלו שהשיג בה 88. איזה יופי שהוא גם נהנה מזה. תשאלו אז מה עשינו? חיזקנו את יכולות הלמידה שלו ואת היכולת לשבת שם בנוחיות ואת השליטה שלו בסביבה. זה הכל וזה שאב ממנו מאמצים . אבל יש פירות והיוזמה שלו השתפרה ברמות מפתיעות, כיוון שהוא ראה הצלחה קטנה ועוד אחת וההצלחות הפכו לבינוניות ולאחר מכן לגדולות. יש תהליך של צמיחה ביכולות של נער. שנה הבאה יהיה בכיתה י'. לכן אני מצרף לכאן את המאמר שכתב לי הרוקח אילן סלומון שהלב שלו נמצא במקום הנכון. זה תענוג גדול לעבוד עם אנשים כאלה.
הכותרת שאילן כתב היא: ליקויי למידה או...ליקויי הוראה?
לומר שתלמיד סובל מליקויי למידה זו הכפשה! זו הדרך הכי בטוחה להביאו לכישלון אישי, או למוטט את עתידו!!
לתת לתלמידים "הקלות במבחנים" זו תבוסתנות, זה להכריז באופן רשמי שהם מוגבלים וחסרי יכולת.
הפתרון לליקויי למידה הוא לא לתת לתלמידים משימות שהם מתקשים בהם ומתייאשים מהם, אלא לתת להם משימות כל כך שטותיות שהם ישתעממו ו"יתחננו" לעשות משהו קשה יותר. זו גם הדרך לגרום למישהו לרצות בכלל ללמוד.
בארה"ב היה פעם בית ספר ידוע, שהיה נחשב ל"תחנה האחרונה" עבור תלמידים ש"נזרקו" מבתי ספר אחרים עקב "כישלון לימודי מוחלט". למרבה הפלא יצאו מבית הספר הזה כמה מבכירי המדענים, אישי הציבור ומנהלי החברות הגדולות ביותר בארה"ב.
שאלו פעם את מנהל בית הספר כיצד הצליח להפוך את אותם "כישלונות" למצליחנים הכי גדולים. הוא סיפר שכאשר תלמיד חדש היה מגיע אליו, נהג לשאול אותו מה היה רוצה לעשות כשיהיה גדול. הילד בדרך כלל היה אומר "לא יודע" בנימה חסרת עניין.
"בסדר", היה המנהל עונה. "מה אתה הכי אוהב לעשות?" הילד היה אומר: "לשחק כדורסל". המנהל היה מיד שולח אותו למגרש, ואומר לו שכאשר יידע מה הוא רוצה להיות, שיבוא לספר לו.
אחרי שעה או שבוע של משחק היה הילד נוקש על דלתו ואומר: "אני יודע מה אני רוצה לעשות, אני רוצה להיות כימאי!" . "בסדר" היה אומר המנהל, "ומה צריך כימאי לעשות כדי להיות כימאי?"
והילד, שקצת השתעמם מלעשות את מה שהוא הכי אוהב היה אומר: "ללמוד", ונשלח מאותו רגע לכיתה להתחיל במסע האישי שלו לעבר עתידו מתוך רצונו והחלטתו שלו, ומקבל חומר שמתאים לרמת היכולת שלו.
הסוד: למידה בקצב אישי
נותנים לתלמיד דפי עבודה או תוכנית מחשב ידידותית, שבה הוא מתקדם בקצב אישי. הילד מחליט מתי לעבור לעמוד הבא. כמובן שבהרמת יד כל תלמיד יכול לקבל עזרה.
בסיום כל פרק התלמיד מקבל מבחן, שבודק את הבנתו ויכולתו ליישם את החומר בחיים. אם הוא לא מקבל ציון "מושלם", הוא צריך לחפש מה לא הבין בחומר, לתרגל ולהיבחן שוב, וכך הוא עובר בקצב שלו מדרגה לדרגה ומגלה שאין דבר שהוא לא יכול להצליח בו.
איך הוא יכול להספיק ללמוד את כל החומר?
קצב הלמידה כאן הולך וגובר באופן מפתיע: כיון שאין כאן מורה שיעמוד ויסביר, התלמיד מתרגל ללא הרף את יכולת הלמידה העצמית שלו, ומצליח לכן לפתור יותר בעיות ולמלא יותר משימות בפחות ופחות זמן. הילד לא מתחרה באחרים ולא משווים אותו לאחרים, הוא מתחרה בעצמו בלבד, ומקבל פרסים על כל שבירת שיאו האישי במספר העמודים היומי או השבועי שהצליח לסיים בהצלחה.
זוהי דרך שמוכיחה שכל ילד יכול להפוך לאדם בוגר ומצליח. היא יוצרת תלמידים מלאי ביטחון עצמי ושפע של הצלחות, ומורים שלא צריכים למלא דו"חות לאיתור תלמידים עם "ליקויי למידה". זוהי דרך שהיא נקייה מסמים ממריצים כמו ריטלין וקונצרטה, שהקשר בינם לבין חינוך ילדים הוא מקרי בהחלט.
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה