מאת רוקח שאכפת לו
: לתשומת ליבך, כל האמור בעלון/מאמר זה הוא לצרכי מידע בלבד.
אין לראות במידע זה משום ייעוץ רפואי.
לפני כל עשיית מעשה ו/או החלטה בנושא יש לפנות לרופא המטפל.
מדוע אנשים רוצים להיגמל מתרופות פסיכיאטריות?
תרופות פסיכיאטריות, למרות שהן יוצרות לעיתים השפעות שלא יאומנו, אינן מרפאות דבר. הן נוטלות מהאדם את התחושות והרגשות שלו ומשנות את אישיותו. לאורך זמן הן יוצרות תלות, החמרה במצב הבריאותי, ובעיות בריאותיות ונפשיות שלא היו קיימות קודם לכן.
ריכוזים שונים של אותו סם פסיכיאטרי יוצרים השפעה הפוכה לחלוטין. ריכוזי התרופה בדם משתנים בין נטילה לנטילה, לכן אנחנו מקבלים פתאום השפעות הפוכות ממה שרצינו: מסתבר שנוגדי דיכאון גורמים גם למחשבות אובדניות ולאלימות, ריטלין דווקא פוגם ביכולת הנהיגה, תרופות הרגעה גורמות לעיתים דווקא לאי שקט קיצוני ותוקפנות, וכדורי שינה גורמים לעיתים דווקא להפרעות שינה.
סמים פסיכיאטריים בהחלט אינם הדרך היחידה ובוודאי שאינם דרך בריאה לטפל בבעיות נפשיות.
הזכות להיגמל מתרופות פסיכיאטריות
על פי חוק זכויות החולה כל אדם צריך לתת הסכמתו לטיפול המוצע לו, לאחר שקיבל מידע סביר לגבי ההשפעות והסיכונים הכרוכים בו. ברור אם כך, שמי שהחליט לבחור בטיפול זכאי גם להפסיקו בכל נקודה שבה הוא נוכח כי הטיפול אינו יעיל, מזיק או מסוכן. כשאדם מתאשפז במוסד פסיכיאטרי אם הוא חותם כי הוא מסכים לאשפוז, קיים תמיד הסיכון שכאשר ירצה להשתחרר, יסרבו הפסיכיאטרים לשחררו ויהפכו את האשפוז מרצון לאשפוז כפוי. באופן דומה, במיוחד אנשים הנוטלים תרופות אנטי פסיכוטיות צריכים לתאם את הפסקת התרופות עם הפסיכיאטר שלהם, ולא להודיע לו חד צדדית, כדי שלא יוציא נגדם צו לטיפול מרפאתי כפוי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה