יוני 2010 - בכתבה "השלב הבא הוא לחנוק את הילד" - עיתון "פוסט"- ד"ר בועז רפפורט, מומחה להתפתחות הילד הילד, הגיש תלונה נגד "סופר נני", שלטענתו לא עושה אבחון מקצועי של רופא ומשדרת להורים מסרים אלימים. תגובת קשת: "מיכל דליות היא אשת מקצוע מהשורה הראשונה".
 |
| "השלב הבא לחנוק את הילד" , רותי זוארץ, פוסט , 06.06.2010 |
ד"ר בועז רפפורט ו"סופר נני" משקפים שתי גישות טיפול לסובלים מבעיות התנהגותיות, ו/או רגשיות, ו/או הפרעות פסיכיאטריות.
הגישה של ד"ר רפפורט היא גישת ה"טיפול התרופתי" (לעתים גם יפנה לפסיכולוג, אולם יש לזכור כי בבתי ספר לרפואה לא מלמדים פסיכולוגיה), הגישה השניה היא שיטת התרפיה לרבות שיטת אדלר בה נוקטת "סופר נני".
שיטת התרפיה עלולה אכן להיות מסוכנת במידה ומדובר בענישה אלימה כדוגמת פרשת החשד בשי אברהמוב - כת האיתקה, אולם שיטת הטיפול התרופתי אינה מועילה ומסבה רק נזק.
שיטת ה"טיפול התרופתי" היא למעשה טיפול פסיכיאטרי לכל דבר מורכב משלשה שלבים עיקריים: אבחון, תיוג וטיפול.
האבחון אינו בדיקה אובייקטיבית כגון ספירת דם, צילום MRI לזיהוי בעיה במוח, או בדיקה בקטריילית. זוהי בדיקה סובייקטיבית לחלוטין של מאבחן (פסיכיאטר), והרי ידוע שאבחונים של פסיכיאטרים שונים מהקצה לקצה, תלוי במזמין הבדיקה, ובנסיבות חיצוניות. לדוגמא במשפט פלילי אנו עשויים לראות אבחונים שונים לחלוטין של פסיכיאטר מטעם הסנגוריה לעומת זה מטעם התביעה.
אבחונים אלו הם אסון מבחינת המטופל. בפרשת אלימות ואונס במעון מקים מדובר על יתומי משרד הרווחה, אחים, ילדים נורמליים אשר אובחנו כמפגרים ונשלחו למעון מקי"ם למפגרים שם עברו התעללות, פיסית ונפשית, אונס ואלימות במשך שנים. לטענת משרד הרווחה באותה עת ילדים אלו נחשבו למפגרים. האבחון מסיט את תשומת הלב מהיעד המרכזי והוא לעזור לילד ולמעשה יוצר תוצאה הפוכה הילד מתויג: מפגר, הפרעת קשב ריכוז, או סכיזופרן. תיוג זה ילווה הילד כל חייו. וישפיע על ההתייחסות אליו תמיד לרעה, הוא יהיה מבודד וידרדר במהירות במדרון תלול.
האבחון הפסיכיאטרי שנמשך לרוב מספר דקות הופך את האדם לבהמה, אין לו יותר שיקול דעת המשפיע על התנהגותו, הוא מושפע מההפרעות שלו, הן שולטות בו ולא שכלו.
האבחון ואחריו התיוג גורמים לבידוד חברתי וגם טיפולי. בפרשת ילד בן 8 יתום משרד הרווחה שנלקח מהוריו ותויג סכיזופרן, ונמצא שנה במוסד פסיכיאטרי שלא לצורך משום שאף מסגרת לא רוצה לקבל אותו כתב שופט הנוער צבי שרצקי: "מדובר בשערורייה שאין כמוה. הקטין מאושפז במרכז לבריאות הנפש ללא צורך רפואי ובניגוד להוראות הדין... מבחינת הדין אין ספק שלא הייתי מאריך את הצו לא היום ולא בפעמים קודמות. אולם כפי שצוין בפרוטוקול מדובר בילד שאין לו מושיע בעולם. בכל יום שבו הוא שוהה בבית-החולים שלא לצורך נגרם לו עוול בל ישוער".
מאבחנים אלו מנפיקים "תעודות רופא" ויכולים לנסח את המסמך בדרכים שונות ומשונות ולהרוס חיים של מטופל ברגע, ע"י אשפוז פסיכיאטרי כפוי, טיפול כפוי ע"י פקידי סעד לחוק הנוער ועוד.
דוגמא נוספת היא אבחון אישה כבת 60 שאובחנה בעבר כסובלת מדמנטיה. הפסיכיאטר איתן חבר כתב על האישה דברים נוראים וקשים "חסרת תובנה" , "שיפוט לקוי" , "צועקת". הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר רשם לאישה סם אנטי פסיכוטי מסוג ריספרדל, האסור לשימוש ע"פ ה- FDA לחולי דמנטיה. הפסיכיאטר איתן חבר ציין ב"בדיקה" כי "לא ניתן היה לבצע בדיקה פורמלית" כלומר לא בדק את האישה. בעקבות האבחון של איתן חבר כבודה של האישה נרמס. מדובר באישה כבת 60 טובה ותמימה אשר לא פגעה באיש. מלבד מילים וסמים פסיכיאטריים מרעילים לא עשה איתן חבר שום תועלת.
השאלה הנשאלת האם למרות הסכנות והנזקים שבאבחון, יש ישועה בסוף הדרך? התשובה שלילית. אין תועלת בטיפול הפסיכיאטרי, זוהי הקלה זמנית בלבד אך אין ריפוי כלל. הטיפול הפסיכיאטרי התרופתי רווי בתופעות לוואי קשות, הוא ממכר, ומסיט את תשומת הלב מפתרון הבעיה. בסמים הפסיכיאטריים: אנטי פסיכוטיים, נוגדי חרדה, נוגדי דיכאון, או קשב ריכוז - ADHD, אין שום ריפוי או תובנה מסוימת או חוכמה. אלו הם חומרים כימיים מדכאים את החשיבה, הרגשות, ומסבים נזקים קשים לאורך שנים.
אין פלא מדוע אנשים מתרחקים ממטפלים ומאבחנים פסיכיאטריים ומעדיפים שיטות טיפול בתרפיה. בעוד הסמים הפסיכיאטריים עוזרים חלקית בטווח קצר רק כל עוד נוטלים אותם, לרכישת התובנות רגשית ומיומנויות להתמודדות במהלך התרפיה, עשויה להיות השפעה מתמשכת יותר.
בנוסף לתרפיה, ישנם טיפולים יעילים אחרים: מדיטציה, טכניקות הרפיה ממתחים, ספורט, קבוצות תמיכה, וצעדים לסיוע עצמי. הטיפולים האלה דורשים יותר זמן ומאמץ בתחילה, היתרון שלהם על סמים פסיכיאטריים היא שהם מגבירים את מצב הרוח ללא תופעות לוואי.
הרופאים הפסיכיאטרים והנוירולוגים בימינו לא לומדים תרפיה בבתי ספר לרפואה. הם לומדים לאבחן לתייג ולתת תרופות, וזה מה שהם מסוגלים להציע ולא מעבר לכך.
קישורים:
הגישה של ד"ר רפפורט היא גישת ה"טיפול התרופתי" (לעתים גם יפנה לפסיכולוג, אולם יש לזכור כי בבתי ספר לרפואה לא מלמדים פסיכולוגיה), הגישה השניה היא שיטת התרפיה לרבות שיטת אדלר בה נוקטת "סופר נני".
שיטת התרפיה עלולה אכן להיות מסוכנת במידה ומדובר בענישה אלימה כדוגמת פרשת החשד בשי אברהמוב - כת האיתקה, אולם שיטת הטיפול התרופתי אינה מועילה ומסבה רק נזק.
שיטת ה"טיפול התרופתי" היא למעשה טיפול פסיכיאטרי לכל דבר מורכב משלשה שלבים עיקריים: אבחון, תיוג וטיפול.
האבחון אינו בדיקה אובייקטיבית כגון ספירת דם, צילום MRI לזיהוי בעיה במוח, או בדיקה בקטריילית. זוהי בדיקה סובייקטיבית לחלוטין של מאבחן (פסיכיאטר), והרי ידוע שאבחונים של פסיכיאטרים שונים מהקצה לקצה, תלוי במזמין הבדיקה, ובנסיבות חיצוניות. לדוגמא במשפט פלילי אנו עשויים לראות אבחונים שונים לחלוטין של פסיכיאטר מטעם הסנגוריה לעומת זה מטעם התביעה.
אבחונים אלו הם אסון מבחינת המטופל. בפרשת אלימות ואונס במעון מקים מדובר על יתומי משרד הרווחה, אחים, ילדים נורמליים אשר אובחנו כמפגרים ונשלחו למעון מקי"ם למפגרים שם עברו התעללות, פיסית ונפשית, אונס ואלימות במשך שנים. לטענת משרד הרווחה באותה עת ילדים אלו נחשבו למפגרים. האבחון מסיט את תשומת הלב מהיעד המרכזי והוא לעזור לילד ולמעשה יוצר תוצאה הפוכה הילד מתויג: מפגר, הפרעת קשב ריכוז, או סכיזופרן. תיוג זה ילווה הילד כל חייו. וישפיע על ההתייחסות אליו תמיד לרעה, הוא יהיה מבודד וידרדר במהירות במדרון תלול.
האבחון הפסיכיאטרי שנמשך לרוב מספר דקות הופך את האדם לבהמה, אין לו יותר שיקול דעת המשפיע על התנהגותו, הוא מושפע מההפרעות שלו, הן שולטות בו ולא שכלו.
האבחון ואחריו התיוג גורמים לבידוד חברתי וגם טיפולי. בפרשת ילד בן 8 יתום משרד הרווחה שנלקח מהוריו ותויג סכיזופרן, ונמצא שנה במוסד פסיכיאטרי שלא לצורך משום שאף מסגרת לא רוצה לקבל אותו כתב שופט הנוער צבי שרצקי: "מדובר בשערורייה שאין כמוה. הקטין מאושפז במרכז לבריאות הנפש ללא צורך רפואי ובניגוד להוראות הדין... מבחינת הדין אין ספק שלא הייתי מאריך את הצו לא היום ולא בפעמים קודמות. אולם כפי שצוין בפרוטוקול מדובר בילד שאין לו מושיע בעולם. בכל יום שבו הוא שוהה בבית-החולים שלא לצורך נגרם לו עוול בל ישוער".
מאבחנים אלו מנפיקים "תעודות רופא" ויכולים לנסח את המסמך בדרכים שונות ומשונות ולהרוס חיים של מטופל ברגע, ע"י אשפוז פסיכיאטרי כפוי, טיפול כפוי ע"י פקידי סעד לחוק הנוער ועוד.
דוגמא נוספת היא אבחון אישה כבת 60 שאובחנה בעבר כסובלת מדמנטיה. הפסיכיאטר איתן חבר כתב על האישה דברים נוראים וקשים "חסרת תובנה" , "שיפוט לקוי" , "צועקת". הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר רשם לאישה סם אנטי פסיכוטי מסוג ריספרדל, האסור לשימוש ע"פ ה- FDA לחולי דמנטיה. הפסיכיאטר איתן חבר ציין ב"בדיקה" כי "לא ניתן היה לבצע בדיקה פורמלית" כלומר לא בדק את האישה. בעקבות האבחון של איתן חבר כבודה של האישה נרמס. מדובר באישה כבת 60 טובה ותמימה אשר לא פגעה באיש. מלבד מילים וסמים פסיכיאטריים מרעילים לא עשה איתן חבר שום תועלת.
השאלה הנשאלת האם למרות הסכנות והנזקים שבאבחון, יש ישועה בסוף הדרך? התשובה שלילית. אין תועלת בטיפול הפסיכיאטרי, זוהי הקלה זמנית בלבד אך אין ריפוי כלל. הטיפול הפסיכיאטרי התרופתי רווי בתופעות לוואי קשות, הוא ממכר, ומסיט את תשומת הלב מפתרון הבעיה. בסמים הפסיכיאטריים: אנטי פסיכוטיים, נוגדי חרדה, נוגדי דיכאון, או קשב ריכוז - ADHD, אין שום ריפוי או תובנה מסוימת או חוכמה. אלו הם חומרים כימיים מדכאים את החשיבה, הרגשות, ומסבים נזקים קשים לאורך שנים.
אין פלא מדוע אנשים מתרחקים ממטפלים ומאבחנים פסיכיאטריים ומעדיפים שיטות טיפול בתרפיה. בעוד הסמים הפסיכיאטריים עוזרים חלקית בטווח קצר רק כל עוד נוטלים אותם, לרכישת התובנות רגשית ומיומנויות להתמודדות במהלך התרפיה, עשויה להיות השפעה מתמשכת יותר.
בנוסף לתרפיה, ישנם טיפולים יעילים אחרים: מדיטציה, טכניקות הרפיה ממתחים, ספורט, קבוצות תמיכה, וצעדים לסיוע עצמי. הטיפולים האלה דורשים יותר זמן ומאמץ בתחילה, היתרון שלהם על סמים פסיכיאטריים היא שהם מגבירים את מצב הרוח ללא תופעות לוואי.
הרופאים הפסיכיאטרים והנוירולוגים בימינו לא לומדים תרפיה בבתי ספר לרפואה. הם לומדים לאבחן לתייג ולתת תרופות, וזה מה שהם מסוגלים להציע ולא מעבר לכך.
קישורים:
- גננות רוצות שקט בגן והן להוטות מידי לשלוח ילדים לפסיכיאטרים - הכתבה "ברוב קשב" מירב שלמה מלמד , ידיעות תל אביב , חינוך , 26.03.2010 -ב- 2009 נרשמה עלייה של כשבעה אחוזים בהפניית ילדים עד גיל שש למכוני אבחון של הפרעות קשב וריכוז. ד"ר אורלי נקר: מדובר ב"הפניית יתר" מצד גננות למכונים...
- פסיכיאטרית יקרה: "אנו רואים בך כאחראית להידרדרותו של בננו" - ינואר 2010
- סיפורו של נער שהרווחה החליטה להוציאו מביתו ומשפחתו למוסד פסיכיאטרי
- סיפורה של ילדה שמתה עקב טיפול תרופתי פסיכיאטרי - ADHD
- פסיכיאטריה - מדע בדיוני - סרטון כ-9 דקות
- טירוף הרפואה - נוגדי דיכאון - תיאוריה ללא בסיס עובדתי - ד"ר ברגן
- תרופות נוגדות חרדה - דרכי פעולה, תופעות לוואי
- הונאות הענק של חברות התרופות
- מורים ויועצות בתי הספר תחת השפעת ריטלין - מאי 2010 - "יועצות מתקשרות אלי בבקשה שאשכנע אמהות לתת לילד כדור", מספרת שפר. "יועצות הן אומרות 'הגיע אליך ילד כזה וכזה. אני מבינה שהוא מטופל אצלך, אני יודעת שאת יכולה לעזור לו, אבל לי אין זמן ולמערכת אין זמן ולכן אני מבקשת שתשכנעי את האמא שהילד ייקח כדור כדי לפתור את הבעיה'. הייתה לי יותר משיחה אחת כזאת...
- נלחמים על שפיותם - מערכת בריאות הנפש במדינת ישראל חולה - מבט שני , מרץ 2010 , "נלחמים על שפיותם" - מערכת בריאות הנפש בישראל חולה. החולים המאובחנים אצלה נתונים לעתים בידיים לא מקצועיות, עד שאבחון אחד שגוי יכול להרוס חיים שלמים של אדם בריא בנפשו...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה